עדיין מחכים לחיזוק של שחקני החיזוק | הטור של רועי עדן

1. יש לא מעט דרכים לנתח את הכישלון הקולוסלי של הפועל כפר סבא העונה בכלל ובתקופה האחרונה בפרט, אך מכיוון שאנחנו עוד לא בשלב הסיכומים נסתפק כעת בניתוח מצומצם יחסית רק של צמד המשחקים האחרונים מול מ.ס אשדוד והפועל חיפה, בהם אגרו אלישע לוי וחניכיו נקודה אחת בלבד וכמיטב המסורת לא הצליחו לכבוש. אגב, לטובת מי שלא ניחן בזיכרון משובח, אזכיר כי במהלך שמונת המחזורים האחרונים (720 דקות!) כבשה הקבוצה שער בודד, שגם הוא נכבש כתוצאה ממצב נייח ולא ממהלך כדורגל קבוצתי-התקפי ראוי, כמצופה מעת לעת גם מקבוצת תחתית בליגת העל. בצמד המשחקים האחרונים נטלו חלק במדים הירוקים לא פחות מ 18 שחקנים שונים (היקף רוטציה שמתקיים ברוב הקבוצות סביב לפחות 7-8 משחקים, מה גם שלא היו לאלישע לוי אילוצים מיוחדים עקב הרחקות, פציעות או מחלה), מה שמעיד במידת מה על פאניקה ובעיקר על אי שביעות הרצון והאמון שיש למאמן הקבוצה מיכולת הקבוצה והשחקנים במשחקים אלו. אף לא אחד מחמשת השחקנים החדשים שהוחתמו בקבוצה לאחרונה לא סגר 180 דקות במשחקים הללו, מה זה אומר עליהם? או בעצם מה זה אומר על אלה שבחרו אותם ועל מדיניות הרכש במועדון? יתרה מזאת, עומר לקאו (כשיר לחלוטין) לא שותף כלל וכלל במשחקים הללו. איך דבר כזה קורה ולשם מה הוחתם? עקבתי אחר משחקו של ג'יימי הופקאט שקיבל קרדיט בהרכב הפותח מול הפועל חיפה, לא נעים להודות אך האמת היא שלא ממש הצלחתי להבין האם אכן מדובר בבחור שהוא כדורגלן במקצועו, עד כדי כך. לגבי המשחק באשדוד עדיף לא להרחיב את הדיבור, כמה חבל רק שהוא הוכרע בקלות כבר במחצית הראשונה, למרות שבן רייכרט יכול וחייב היה עם פתיחת המחצית השנייה לצמק ולהחזיר אותנו למשחק, אך ממצב קורץ במיוחד בעומק הרחבה לא הצליח אפילו לנתב את הכדור למסגרת, מה שלצערו ולצערנו האוהדים קורה לו העונה יותר מדי פעמים. מול הפועל חיפה כבר ראינו קבוצה אחרת לחלוטין שהעמיד אלישע לוי – אמנם עדיין לא הטוטאל פוטבול של יוהאן קרויף האגדי או הטיקי טאקה של פפ גווארדיולה, אך בהחלט קבוצה דומיננטית יותר מיריבתה, שמניעה את הכדור בצורה יעילה ברוב שלבי המשחק ומחפשת הכרעה עד השריקה האחרונה, משחק ההתקפה משופר יחסית הודות לשילובו המתבקש בהרכב הפותח של טימוטי מוזי שהכניס משב רוח מרענן לחלק הקדמי שהיה כל כך אנמי לאחרונה, ואולי החשוב מכל ראינו קבוצה שמודעת למצבה ומחויבת למשחק. נכון, הדבר החשוב באמת זה מבחן התוצאה וכאמור הקבוצה שוב לא כבשה וניצחה, אך אם אנשי המערכת ובעיקר הצוות המקצועי בראשותו של אלישע ישכילו למנף את החלקים הטובים שניתן לקחת מהמשחק הזה, אז בהחלט ניתן לשאוב קמצוץ של אופטימיות בתוך כל התקופה הנוראית הזאת לקראת הפינאלה.

קיראו גם:

כן, אני מקנא ביריבות שלנו לתחתית | הטור של רועי עדן

יצחק שום. צילום: רמי לוי

2. בטור הקודם שפורסם לאחר ההפסד לחדרה, ביקרתי את מדיניות הרכש של המועדון ואף גיביתי בעובדות ובמספרים את התפוקות להן זכו כל קבוצות התחתית משחקניהם החדשים לעומת מה שקרה אצלנו. בעקבות הטור, ניהלנו יצחק שום ואני שיחה עניינית על מצבה של הקבוצה. שום לא אהב כל כך את הביקורת. בהתייחס לשחקני הרכש של ארבע יריבותינו העיקריות לתחתית שכבר אספו נקודות יקרות משעריהם, אמר שום ששחקני הרכש שצורפו בחלון האחרון לכפר סבא לא נופלים מאלו שחיזקו את היריבות, ואף ציין כי דומנטאס שימקוס ופלורנט חסאני קיבלו לאחרונה זימון למשחקי נבחרותיהם (ליטא וקוסובו, בהתאמה), כמו גם לוואגה קיזיטו שזומן לנבחרת אוגנדה. בנוסף הדגיש שום כי השקיע סכומים גבוהים בסדר גודל של 2.5 מיליון שקלים במסע הרכש האחרון. אני לרגע לא מזלזל בטענותיו אלו של שום, אך כל עוד במבחן התוצאה לא יהיו להן ביטוי מעשי שיביא לשיפור מיידי ומשמעותי בתוצאות הקבוצות, הרי שהן פשוט לא רלוונטיות. למעשה, טענתו המרכזית של שום בשיחה הזאת הייתה בנוגע לאמירתי באותו טור – "שניכר כי החלטותיו לא נובעות רק מראייה מקצועית, אלא גם משיקולים פיננסיים", מה שהביא אותו לטעון בתוקף שאני מטעה את האוהדים, וכי הוא החתים בקיץ בחלון האחרון את השחקנים שביקשו עמיר תורג'מן ואלישע לוי, ללא שיקולים פיננסיים. גם לאחר אותה שיחה לא השתכנעתי שלשיקול הפיננסי לא היה משקל מכריע בבחירת השחקנים.

3. בעוד עושה הרושם כי שום משוכנע שחיזק את הקבוצה באופן משמעותי חרף התפוקה המספרית האפסית לעת עתה של שחקניו החדשים בליגה (עומר לקאו כבש בגביע מול כפר קאסם), אני ממשיך לעקוב אחר תפוקותיהם המקבילות של אותם שחקני רכש אצל יריבותינו ורואה איך לירן רוטמן, שמאז השער הנהדר שלו מולנו, הספיק לכבוש כבר שני שערים נוספים מול אשדוד ונתניה ולמעשה הוא כבר חתום על 7 נקדות עבור קבוצתו, הפועל חדרה, שפתחה בעקבות שעריו פער של 6 נקודות מהקו האדום ומאיתנו. במקרה של בירם כיאל וסכנין, שהוזכר אף הוא בטור המדובר, מדובר כבר בשלושה שערים שהעניקו לקבוצתו 6 נקודות קריטיות להמשך מאבק ההישרדות שלה. צר לי, אותי מרשימים מספרים בליגה הישראלית ולא זימונים לכל מיני נבחרות שנמצאות בדירוג נמוך הרבה יותר מזה של נבחרת ישראל. בפעם האחרונה שבדקתי עם ההתאחדות לכדורגל, אותם מספרים הם גם אלה שמעניקים נקודות ומשפיעים על המיקום בטבלה.

אלישע לוי. צילום: ניר קידר

4. עם פתיחת העונה ציינתי פה מפורשות שמשימת ההישרדות העונה תהיה קשה ומאתגרת יותר מהעונה שעברה מכיוון שאין בעונה זו קבוצות חלשות באיכותן דוגמת הפועל רעננה והסקציה נס ציונה, שהקלו עלינו אשתקד את משימת ההישרדות. מבט חטוף לעבר הטבלאות המקבילות לאחר המחזור ה-24 מאשש את הנחת עבודתי מהר מאוד: בעוד סוגרות הטבלה בעונת 2019-20, אותן קבוצות שציינתי ואף ירדו לליגת המשנה בסיומה, צברו יחדיו 34 נקודות, סוגרות הטבלה בנקודת זמן זו העונה, בני סכנין ובני יהודה ת"א, צברו יחדיו 45 נקודות. נתון מעניין נוסף נוגע ללא אחרת מהפועל כפ"ס, שצברה מספר נקודות זהה לחלוטין (23) בשתי העונות בשלב זה, אלא בעוד שבעונה שחלפה הן הספיקו למרחק ביטחון של 5 נקודות מהקו האדום, כעת ניצחון בלבד מול חניכיהם של דראפיץ' את ברדה ב"טדי" ישאיר אותנו מעל הקו האדום וגם זה כאשר רק יחס שערים עדיף על זה של בני סכנין, שניצחה השבת את הפועל ת"א, יפריד בינינו לבין המקום ממנו חוזרים לימי שישי בשעה 15:00. במילים אחרות, מה שהיה מספיק טוב לעונה שעברה, ממש לא יספיק לנו השנה ולכן הקבוצה חייבת להגביר את קצב צבירת הנקודות שלה ויפה שעה אחת קודם. בית"ר ירושלים מגיעה למשחק מולנו כשהיא מצויה במשבר קשה ולאחר שאיבדה סיכוי מעשי להתברג בפלייאוף העליון. בחמשת המחזורים האחרונים היא צברה 2 נקודות בלבד, כאשר יחס שעריה במשחקים אלה עומד על 12-5 (ספיגת 2.4 שערים בממוצע למשחק!). אין צורך להבהל מהשם בית"ר ירושלים, ראינו כבר בסיבוב הקודם שהשד ממש אינו נורא כשנפרדנו מהם בתיקו. כל מה שניתן לקוות זה שהבחורים של אלישע לוי ישכילו לנצל את החולשה היחסית בתקופה הזו של הקבוצה מהבירה ולא יהיו אלה שמוציאים אותה מהמשבר שפוקד אותה, כפי שעשו כבר העונה בנדיבות יתר עבור מספר קבוצות.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו