ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה: תושבים מספרים על היום בו רבין נרצח

היינו תיכוניסטים באבל

הפעילה למען בעלי החיים טל גלבוע נזכרת בהלם שאחרי הרצח

טל גלבוע. צילום רועי שפרניק

ביום הרצח הייתי ילדה בת 17 שחזרה מטיול של יומיים בצפון, אז לא שמעתי על הרצח באותו היום שזה קרה אלא רק למחרת בבוקר. בגלל ההלם ואולי בגלל שלא האמנתי שזה יכול לקרות, ישר רצתי לקנות עיתון. בבית הספר לקחו אותנו לאמפי ודיברו איתנו ואחר כך נסעתי לכיכר מלכי ישראל. הייתי בהלם שדבר כזה, רצח של ראש ממשלה, קרה במדינת ישראל. זה מראה שיש לנו זיכרון מאוד מאוד קצר אפילו כעם ואפשר לראות את זה גם עכשיו. אבל אז היינו צעירים, רק תיכוניסטים והיינו ממש באבל, במיוחד אחרי שמלמדים אותך שאתה חי במדינה דמוקרטית, המדינה היחידה הדמוקרטית במזרח התיכון והרגשתי שאין דמוקרטיה, והמדינה ממש בשבר גדול.

אני חייבת להגיד שלא הייתי שמאלנית אז וההלם שלי לא היה מהצד של המפה הפוליטית. כיום עצוב לי שמלמדים את הבנות שלי על רבין בבית ספר כעל משהו שקרה וזהו, ואין התייחסות למה שהוביל לרצח הזה. זה שדמו היה מותר. וזה מה שמטריד אותי. אני חיה גם כיום בתחושה שזה יכול לקרות עוד פעם כי אפילו אנחנו בתור תנועה שמתעסקת במהפכה חברתית , שחרור בעלי חיים, דמנו מותר. הוא מותר על ידי הציבור, על ידי האזרחים והמשטרה. כמו למשל עכשיו שהיינו בגבעת אולגה ושבעה פעילים הגיעו לבית החולים, ולמרות שהראיתי סרטון למפקד המשטרה בו בחור זורק עלינו מטף, אין מה לעשות. יש בחברה שלנו כאלו שדמם מותר וכאלו שדמם אסור ועצוב לי שאת זה לא מלמדים בבית הספר.

הכי כואב הקיטוב שהרצח יצר בעם ישראל

הסטנדאפיסט בני ברוכים מנסה לחנך את ילדיו לשאוף לשלום

בני ברוכים

בערב בו רבין נרצח, הייתי בתל אביב. יצאתי להיפגש עם חבר טוב שלי ואחר כך הייתי אמור להופיע. פתאום בבית הקפה בו ישבנו שמענו כל מיני התלחששויות. לא רציתי להאמין שזה מה שאני שומע ואז מישהו פשוט צעק "רצחו את רבין" . ההופעה כמובן בוטלה ואני נסעתי הביתה. הייתי צמוד למסך וההודעה: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", הדהדה לי בראש לעוד המון זמן. הדבר הכי כואב הוא הקיטוב שזה יצר בעם ישראל. יהודי, ישראלי, רוצח ראש ממשלה. זה בלתי נתפס. רבין רצה שלום ונרצח למען השלום. ההשפעה הכי גדולה עליי הייתה בכך שאני מחנך את ילדיי לכבד ולשמוע כל אחד גם אם דעותיו לא מתאימות לדעותיך. ואלימות מכל סוג שהיא לא מקובלת עליי בכלל. רק ככה נגיע קודם כל לשלום ביננו ואחר כך לשלום (חובתנו לשאוף לשלום) עם שכנינו. כיום זה עדין משפיע עלי בזה שאני בעיקר מקבל כל אדם באשר הוא ופתוח לכל דעה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו

יצאנו מאולם הקולנוע ופתאום הבנו שקרה משהו

שחקן העבר ועורך הדין הכפר סבאי, צ'ארלי בוזגלו, זוכר איך הוא ואשתו שלי ז"ל הרגישו שהאדמה רועדת להם מתחת לרגליים

צ'רלי בוזגלו

ביום שרבין נרצח אני הייתי בסרט יחד עם אשתי, שלי, ז"ל, בדיזינגוף סנטר. במהלך הסרט שמענו על זה שמישהו נרצח וזה היה נשמע כמו משהו שהוא חלק מהסרט ולא הבנו בדיוק מה קורה. אני לא זוכר באיזה סרט צפינו אבל אני זוכר שיצאנו מאולם הקולנוע ופתאום הבנו שקרה משהו כי היו מכוניות משטרה והרבה אנשים, ואז הבנו שראש הממשלה רבין נרצח. אני ושלי הרגשנו שהאדמה ממש נופלת לנו מתחת לרגליים. היינו בני 30 בערך וגרנו ברחוב שנקין בתל אביב. אני זוכר שפתאום הרגשנו שהרצפה רעדה לנו מתחת לרגליים ושבאמת באמת קרה משהו. מהסרט הלכנו הביתה וכמו כולם צפינו בטלוויזיה. קרה פה משהו! נרצח ראש ממשלה בישראל, במדינה דמוקרטית. זה לא היה קודם. זה היה בארצות הברית ובמדינות אחרות ואצלנו לא קרה לפני, וזה אסון. עד היום אני הולך מדי פעם לטקסים אבל אני לא איש טקסים ומבחינתי זה לא עוד יום שעובר עלי אלא יום שצריך לכבד אותו.