המילה עצמאות מקבלת בימים אלו משמעות חזקה יותר, במיוחד לנוכח החטופים והחטופות שנלקחו בשבי החמאס ב-7 באוקטובר. לצערנו, 132 עדיין נמצאים בשבי, חלקם מתו, אבל לצד זאת, לשמחתנו היו עשרות שחזרו בחיים, ביניהם גם האחים מיה ואיתי רגב מהרצליה.
ממשפחה אנונימית ומאושרת הפכה משפחת רגב, כמו משפחות רבות, למשפחה שנכנסה לסיוט האכזרי והמתמשך. ערב לפני שמיה ואיתי נחטפו ממסיבת הנובה, חזרו האמא מירית וילדיה מיה, איתי וגיא, מטיול מושלם במקסיקו. אך כבר בבוקר למחרת נאלצו להתמודד עם האירוע הקשה ששינה את חייהם.
מיה (22) שוחררה משבי החמאס וחזרה לארץ ב-25 בנובמבר, ביום ה-50 לחטיפתם. אחיה איתי (19) חזר לארץ ארבעה ימים לאחר מכן. מאז עוברת מיה תהליך של שיקום רפואי ארוך ומתיש כתוצאה מהפציעה הקשה בכף רגלה.
האם מירית, מספרת על מצבה: "לאחר שחזרה עברה מיה בסורוקה שני ניתוחים בשבועיים הראשונים ומאז היא נמצאת באגף לשיקום חיילים בבית החולים תל השומר. היא נמצאת שם מיום ראשון עד חמישי וחוזרת לסוף שבוע בבית. יש לנו ביקורת השבוע ואז נדע אם היא תצטרך לעבור ניתוח נוסף. כרגע היא עדיין מסתייעת בכסא גלגלים ובקביים כי היא לא יכולה לדרוך על הרגל, אבל אנחנו עושים הכל כדי שבעתיד היא תוכל ללכת רגיל ואני מאמינה שזה מה שיקרה".
מיה ואיתי נחטפו לעזה עם חברם הטוב, עומר שם טוב, שעבד בעבר עם מיה במסעדה בהרצליה. לצערם, עומר עדיין שם בשבי. "עד שעומר, שנחטף איתם, יחזור הביתה, מיה ואיתי לא יצליחו להשתחרר מתחושת המועקה", אומרת מירית, "וזה לא רק עומר ואורי דנינו שנחטף איתם אחרי שחזר להציל אותם, אלא כל החטופים שעדיין שם. משפחות באות לבקר את מיה בשיקום, אנחנו נמצאים בעצרות. עד שהחטופים לא יחזרו אי אפשר יהיה להתחיל בטיפול אמיתי בהם".
מירית, למיה ואיתי יש תחושת אשמה מדוע הם חזרו ואחרים עדיין בשבי?
"בטח. לגמרי. מיה אומרת לי רק בגלל הגיל שלי ובגלל שאני אישה. זה יושב ומציק להם. גם אני בתור אמא מרגישה את זה, למה הילדים שלי בבית ושל אחרים לא".
יצא לך להרגיש את זה מצד הורים אחרים?
"כמה שקשה להם והם כמובן רוצים את הילדים שלהם בחזרה, הורי החטופים תמיד פרגנו לי ושמחו שמיה ואיתי חזרו. צריך לזכור שהיו לי שני ילדים חטופים, דבר שהפך לנו את החיים".
עד כמה הם שיתפו אותך במה שעבר עליהם בשבי?
"הם שיתפו הכל מהרגע הראשון ועדיין כל פעם עולה משהו חדש, על החטיפה ועל איך שהתנהלו שם העניינים. הם משתפים ועוברים טיפולים פסיכולוגיים וכמובן שגם אני. אני מטופלת רק על התקופה מאז שהם חזרו ועדיין לא התחלתי לטפל במה שעברתי בתקופה שהם היו בשבי. עזה היא חלק מהם ותמיד תישאר אצלם".
תנסי להסביר לנו איך בכלל אפשר לתפקד בסיטואציה שהיית בה.
"האמת שאני לא יכולה להסביר. תחשוב שנלקחים לילדים שלך החירות הבסיסית ביותר כמו לשתות מים, ללכת לשירותים. הזהות שלהם נלקחה מהם וזה דבר שקשה להתמודד איתו. בכל התקופה הנוראית הזו קמתי בבוקר מתפרקת וככה גם בלילה, אבל מה ששמר עליי זאת עשייה בלתי פוסקת למען החזרתם. אין אופציה אחרת. למזלנו היה לנו נס ששניהם חזרו הביתה".
את יכולה להבין מה עובר על משפחות החטופים שיקיריהם עדיין שם?
"כמה שעברתי את התקופה הקשה הזאת שנמשכה עבורי 54 ימים, קשה לי להבין עכשיו מה הם עוברים. הם מאוד מאמינים שהיקירים שלהם יחזרו הביתה והאמונה הזאת נותנת להם כוח. אין ברירה אחרת כי האופציה השנייה היא להיכנס לדיכאון, דבר שקרה למשפחות שפשוט התפרקו ולא היו מסוגלות להיכנס לעשייה".
במהלך שהותם בשבי, יצא לך לחשוב על הנורא מכל?
"כן בטח. בעיקר על מיה כי לא היה לי אות חיים ממנה. בדיעבד התברר שהיא הייתה מקדימה בטנדר ולכן לא ראו אותה בסרטון. קיבלנו אות חיים ממנה ב-5 בנובמבר שהיה מעודכן ל- 22 באוקטובר וזאת הייתה הקלה עצומה עבורי. לגבי איתי חששתי כי ראיתי אותו זז בטנדר וחשבתי שאולי התנגד ואז אולי ירו בו. מסתבר ששמו אותו על האר.פי.ג'י והוא חטף כוויות ולכן ניסה לזוז. ניסיתי כמה שיותר להסיט את המחשבות הנוראיות ולחשוב רק באופן חיובי. לפני שמיה חזרה אמרו לי שאתכונן לקבל אותה בלי רגל וכמובן ששמחנו מאוד שזה לא היה נכון".
עברו לך מחשבות על פגיעה מינית בה?
"אני מבינה מאוד את האמהות של החטופות. זה קשה מאוד. בימים הראשונים של המלחמה לא שמעתי טלוויזיה ולא נכנסתי לטלגרם. רק בנאום של ביידן הוא אמר שנשים נאנסות ואז נכנסתי לשוק והחלו אצלי דפיקות לב חזקות. לא האמנתי שהחיות האלו ייגעו בנשים כי זה דבר שלא עשו אף פעם. התפללתי כל יום שמיה בסדר ולא עוברת דברים כאלו. הדבר הראשון שאמרתי לעובדת סוציאלית בסורוקה לפני החזרה של מיה זה שישר תשאל אותה אם נגעו בה. היא שאלה אותה ולמזלנו לא נגעו בה, כנראה בגלל הפציעה שלה שלמעשה הצילה אותה, אחרת ברור לנו שהיא עדיין הייתה שם. מיה עברה את זה בגבורה. היא סיפרה לי שבכתה אולי 4 פעמים בשבי כי ידעה שהיא צריכה להיות חזקה".
המדינה עושה לדעתך מספיק כדי להחזיר את החטופים?
"אני לא בטוחה בכלל שעושים הכל בשביל להחזיר אותם למרות שברור שאם זה לא יקרה זה יהיה על אחריותם. הממשלה חייבת לעשות הכל כדי להחזיר את החטופים. הרוב המוחלט של משפחות החטופים הוא באמצע, לא רוצה להחליף את הממשלה ולא רוצה להילחם בעזה אלא בעד עסקה. יש כמה משפחות בשתי הקצוות, בצד של מחאת קפלן וכאלו שאומרים להילחם עד הסוף, אבל הרוב הוא באמצע ורק רוצה שיחזירו את היקרים שלהם הביתה".
איך השפיע עליהם להפוך מאנונימיים לכאלו שכל המדינה מזהה ומכירה?
"כשהם חזרו, מיה ואיתי היו בשוק. לא הבינו את רמת החשיפה שלהם. בסורוקה ממש שמרנו עליהם, אבל כאשר הגענו להרצליה הם היו בשוק לראות את כל מאות האנשים עם הדגלים. היה להם מאוד קשה והם היו בהלם. עלינו הביתה והם ממש התפרקו מהעוצמה של זה. הם לא ידעו שיש עצרות, שנלחמים עליהם ככה, שמשלחות טסות לחו"ל. הם חשבו שאנחנו הולכים לעבודה רגיל והממשלה עסוקה להחזיר אותם. הם חשבו שתוך כמה ימים הם יחזרו הביתה וזה גם מה שאמרו להם בשבי. בהתחלה לא רציתי להתראיין כי גם אני הייתי בטוחה שתוך שבוע הם חוזרים. רק כשהבנתי שזה לא ככה יצאנו לראיונות ועשינו הכל כדי להחזיר אותם הביתה".
את אופטימית לגבי החזרת שאר החטופים?
"כן. אני אופטימית מאוד כי אין אופציה אחרת. הם יחזרו. הם ישרדו. ההיסטוריה מלמדת אותנו ששבויים חזרו גם אחרי תקופות ארוכות יותר. מצד שני, ברור גם שיש חשש שיהיו הרבה מקרים כמו רון ארד".
יש למיה ואיתי כבר תכניות לעתיד?
"מיה חושבת על לימודי רפואה, דבר שלא דיברה עליו קודם. בעקבות מה שעברה, היא רוצה להציל חיים. זה מאוד מתאים לה והיא תהיה רופאה טובה, אבל כמובן שזה יקרה אחרי השיקום הפיזי הנפשי שלה. איתי היה אמור להתגייס בדצמבר ליחידה סודית, אבל הוא רצה מאוד לשנות שיבוץ ולהתגייס לנח"ל. זה היה בתהליכים ואז הגיעה החטיפה. כיום יש לו פטור זמני וכרגע הוא לא רוצה להתגייס אבל זה יכול להשתנות. הוא החל בלימודי משחק ולוהק לסדרה בהוט שצילומיה החלו. זה גם משהו חדש שצץ אצלו לאחר שחזר מהשבי. שיבחרו לעשות מה שהם רוצים, העיקר שהם יחיו ויהיו מאושרים".
לסיום, מה המסר שלך לכבוד יום העצמאות הכל כך מורכב הזה?
"לצערי, החברה שלנו לא השתנתה אחרי ה- 7 באוקטובר וחבל לי שאנחנו לא מאוחדים. תראה מה הולך בכנסת שלנו. חברי כנסת שלנו לא מאוחדים אז איך אנחנו נהיה מאוחדים בינינו? הבקשה שלי היא שתהיו טובים. לא קשה להיות טוב. אני יודעת שאני קיבלתי מתנה ואנשים אומרים לי שאלוהים נגע בי כי עשיתי טוב. יודעת שקרה לי נס וזה מגיע גם לשאר המשפחות שיקיריהם עדיין בשבי. מאחלת להם שיחזרו כמה שיותר מהר. אמן".
תגובות