מיער אוסשיקין, מהחיות שנאכלו, מהים, מאמא: מבקשים סליחה, פרויקט מיוחד

זוהר גבאי מבקשת סליחה מהצוות

זוהר גבאי. צילום עזרא לוי

הייתי רוצה לבקש סליחה מהצוות המהמם שלי, שאני לא מספיקה לתת לו מספיק תשומת לב, ולא מספיקה להכיל אותם ולתת להם את מה שאני יודעת שהם צריכים ממני. המדרחוב, ההומיס, קפה ממתיהו וההיישה בר, כולם בנויים על היחסים בין האנשים אצלנו במסעדה וכולנו הפכנו למשפחה, גם הצוות וגם הלקוחות. אני הפכתי לדמות מגשרת ופותרת בעיות ועוזרת ומכילה עבור הצוות שלי, וכשאני לא עושה את זה, זה מורגש. אני מצטערת שאני לא מספיקה להקדיש להם זמן כמו שאני רוצה. אני מקווה שבשנה הקרובה אני אוכל יותר להם תשומת לב, ושמתי את זה לעצמי כיעד.
זוהר גבאי היא שפית כפר סבאית, הבעלים של בתי הקפה היישה בר, קפה המדרחוב, הומי'ס וקפה מתתיהו.

ששון טרבלסי מבקש סליחה מתושבות השכונות המזרחיות

ששון טרבלסי. צילום יח"צ

כאיש ציבור אתה נמצא במקום אחר בתפישה הכללית, בפרט כשאתה ממונה על תחום שירותי הדת בעיר מאוד מגוונת. אנשים נוטים להתבלבל ולייחס לך יכולות בתחומים שאינם באחריותך. ערב יום הכיפורים הוא זמן מצוין להתארגן מחדש ולבדוק היכן פספסנו. אני רוצה לבקש את סליחתם של כל מי שפנו בבקשה לעזרה ולא נעניתי להם' הן מהסיבה שזה לא בתחום אחריותי והן מהסיבה שפשוט לא הצלחתי, בין אם אלו גבאי בתי כנסת, תושבים, ובפרט תושבות השכונות המזרחיות שממתינות בצפייה רבה למקווה שיבנה בשכונתן .היום כבר אפשר להכריז שהפרויקט כבר יוצא לדרך. גמר חתימה טובה לכל בית ישראל – אמן.

ששון טרבלסי הוא יו"ר המועצה הדתית בכפר סבא.

סהר בראון מבקש סליחה מאמא

סהר בראון. צילום עזרא לוי

אני מבקש סליחה מהאנשים הקרובים אלי, ובעיקר מהמשפחה. אני רוצה לבקש סליחה מאמא שלי, שהיא תמיד תומכת בי ונותנת לי את הכל, ולא תמיד אני יודע להוקיר לה תודה ולהראות לה כמה אני מעריך את הדברים שהיא עושה בשבילי. זה משהו שבהחלט אני צריך לשנות, ואני צריך להראות לה שאני לא לוקח דברים כמובן מאליו וכל דבר קטן שהיא עושה אני מאוד מעריך ויש לזה משמעות רבה עבורי. השנה אני מתכוון להגיד לה תודה על דבר קטן, עד כדי כך שהיא כבר תגיד לי להפסיק להודות לה.

סהר בראון הוא הקפטן של הפועל כפר סבא בכדורגל.

טל גלבוע מבקשת סליחה מהבנות שלה

טל גלבוע. צילום יח"צ

הדת היהודית היא חכמה במיוחד. היא גורמת לנו, בין אם נרצה או לא, לעצור לרגע בתקופה זו של החיים, חיים שעבור כולנו הם קדחתניים ואינטנסיביים, ובמעין כמו שמיכה ענקית המכסה את ישראל, אנחנו נכנסים לאווירת חג וחשבון נפש. כמובן שעלי לכפר על מרבית שנות חיי בהן פגעתי ביצורים חפים מפשע, שגרמתי להם לחיי גיהינום וסיום חייהם בשיסוף גרונות. אני מבקשת לעד סליחה מהבנות שלי שגרמתי להן לקחת את אותו החלק ומנעתי מהן את זכות הבחירה שלא לפגוע באחר. אני מתנצלת בפני כל אותם אנשים שטרם הצלחנו להגיע אליהם עם האמת כפי שהיא, נטולת אינטרסים ומחסומים. להיות אמא כמעט תמיד גורר רגשות אשמה וגאווה בו זמנית, בפני בנותיי אתנצל מראש, אני עושה הכי טוב שאני יכולה. בדבר אחד אני בטוחה, אני לא רק מבקשת סליחה אלא בוחרת להשתפר באופן אישי כל יום, מזכירה לעצמי בדיוק כמו לאחרים שתמיד אפשר לבחור טוב יותר.

טל גלבוע היא תושבת כפר סבא, אקטיסיבטית למען זכויות בעלי חיים, ממייסדי החזית לשחרור בעלי חיים ומייסדת עמותת קירות שקופים.

שרונה לימן מבקשת סליחה מיער אוסישקין

שרונה לימן. צילום: עזרא לוי

לקראת יום הכיפורים אני רוצה לבקש סליחה מיער אוסישקין. עד לפני כמה שנים ביקרתי את המקום באופן סדיר, צילמתי ושיתפתי ודאגתי להשאיר את המקום בשיח הציבורי. כתבתי לחברי מועצה, הייתי בקשר עם המועצה לשימור אתרי מורשת, פקיד היערות בקרן קיימת, וכיוצא בזה. הכל כדי לדאוג ולוודא שהמקום יישאר, שהעצים יחיו, ושיישאר זכר לסיפור הייחודי של מגורשי תל-אביב־יפו במלחמת העולם הראשונה. בשנתיים-שלוש האחרונות קצת זנחתי את החזית הזו. המעורבות שלי בוועד להצלת קולנוע עמל בפרט, ומרוץ החיים בכלל, גרמו לכך שאגיע ליער אוסישקין פעמיים או שלוש בשנה לכל היותר. ובינתיים, עצים מתים וקורסים, מגוון מיני הצומח יורד, הלכלוך וההזנחה עולים. סליחה, יער אוסישקין. אני מתפללת שאצליח לחזור לדאוג לפני שיהיה מאוחר מדי. לפני שחרטה וסליחה כבר לא יעזרו.

שרונה לימן, תושבת כפר סבא היא פעילה חברתית, חברת הוועד להצלת קולנוע עמל ומדריכת טיולים.

אוריה עמרני מבקשת סליחה מבתה ומעצמה

אוריה עמרני. צילום פרטי

אני רוצה לבקש סליחה כפולה. הסליחה הראשונה היא סליחה עמוקה ובלעדית מהבת שלי, החמצן שלי, אהבת חיי, יהלי עמרני (7). סליחה שלא תמיד אני קשובה אלייך ב 100% כמו שמגיע לך, ילדת חסד של אמת שלי. סליחה שאני עסוקה כל כך בטלפונים של אמהות אחרות שצריכות עזרה דחופה. שאני בלימודים, באולפנים, או בעבודה. שלפעמים אני מגיעה הביתה חסרת נשימה, מותשת. אנסה לתקן את זה בשנה הבאה. מבטיחה. סליחה שניה אני רוצה לבקש ממני, סליחה מעצמי. סליחה שאני לא משקיעה בי מספיק. סליחה שאני דורשת מעצמי להיות סופר וומן, בכל החזיתות. 24/7 365 ימים בשנה. לסלוח לעצמי, ולהרפות כשאני לא מצליחה בכל המשימות והיעדים שהצבתי לעצמי. סליחה שאני כועסת עליי ש(שוב) נפלתי; סלחתי ונתתי צ'אנס לאנשים שלא ראויים לכך.

אוריה ערמני היא תושבת רעננה, פעילה חברתית ויועצת שיווק ואסטרטגיה.

חיים ברוידא מבקש סליחה משלום זיגדון ז"ל

חיים ברוידא, שלום זיגדון ז"ל, צילום מהפייסבוק, עדי זיגדון

האיש ממנו אבקש סליחה היה לי במשך שנים ידיד נפש, איש אמוני וסודי. שלום זיגדון ז"ל, שהלך לעולמו, לפני שנה, בטרם עת כאשר גופו קרס בעת ניתוח לב פתוח. במותו הותיר כאב גדול וחלל אצל אלמנתו ושתי בנותיו קטנות. אני מבקש סליחה ומחילה משלום, בן שכונת רסקו, על שלא הפנמתי את מצבו הגופני והנפשי הקשה. למרות שהשמיע זאת באוזני והביע חרדה מהניתוח. על שביטלתי באחת את חששותיו שעה לפני כניסתו לחדר הניתוח. על כי לא האמנתי שתחושותיו הפנימיות כל כך חזקות והוא מרגיש שליבו לא יעמוד בניתוח. שמנקודת ראותו זה זמן פרידה. מבקש סליחה על כך שלא האמנתי לו שהייתה זו שחתינו האחרונה.

חיים ברוידא הוא חבר מועצת העיר רעננה.

איתן גינזבורג מבקש סליחה מהמשפחה

איתן גינזבורג. צילום עזרא לוי

יום כיפור הוא הזדמנות של פעם בשנה לעצור לרגע, להתבונן פנימה אל תוך הנפש, לעשות חשבון עם עצמינו ולבקש סליחה. סליחה מכל מי שנפגע ממני ביודעין או שלא ביודעין. אני עוסק בפעילות ציבורית שנים רבות, רובן בהתנדבות מלאה. פעילות שכזאת נוגעת באופן טבעי בהרבה מאוד אנשים. אני עוסק בשליחות ציבורית מתוך אמונה ורצון לשרת את קהילת תושבי רעננה ולשפר את איכות החיים שלהם. אני משתדל לסייע, ככל יכולתי, לפתור בעיות ולקדם את העיר שלנו. באופן טבעי, בתוך כל הפעילות הזו, יתכן ופגעתי במישהו – ומאותם אלה שאולי נפגעו ממני אני מבקש סליחה. השנה חשוב לי במיוחד לבקש סליחה ממשפחתי, אשר במידה מסויימת משלמת מחיר על הדרך בה בחרתי, ועל כך שיש להם מעט מדי את איתן הפרטי שלהם. כולי תקווה כי השנה, לצד המשך פעילותי למען העיר והתושבים, אצליח ואדע להקדיש זמן גם למשפחתי. מאחל לכולם שנה טובה ומבורכת ושיתגשמו משאלות ליבנו לטובה.

איתן גינזבורג הוא חבר מועצת העיר רעננה ויו"ר ועדת תכנון ובנייה.

יניב גוטוירט מבקש סליחה מהחניכים שלו

יניב גוטוירט

בעודי מורה צעיר וחסר ניסיון נכנסתי ללמד באחד המתנ"סים בעיר. הכנתי את עצמי לקשה מכל, תכננתי מערכי שיעור ושכחתי את האהבה הגדולה שלי והכלי החשוב שהוא התיאטרון. הרגשתי שכל ההכנות לא אפשרו לי לראות מי עומד מולי באמת – נערים ונערות צמאים לידע. כל מה שהכינו אותי מראש היה בטל בשישים נוכח התופעה המדהימה של בני נוער שרוצים להביע את עצמם. לקח לי זמן להתעשת ועל כך אני מתנצל בפני התלמידים היקרים שלי שאת רובם אני מלווה עד היום. אני מתנצל ש"בזבזתי את זמנם", אבל כאשר הבנתי מה נכון ומה יעבוד עם הקבוצה הזאת, שברבות הימים הפכה להיות להקת "על הבמה", השמים הפכו להיות הגבול. ה"בלגניסטים" הפכו לשחקנים ראשים וכיכבו בתרגילים ובהופעת הסיום.
למדתי מהם בדיוק כמו שלימדתי אותם.

יניב גוטוירט הוא מנהל התיאטרון העירוני, במאי ומקים להקת "על הבמה" בהרצליה.

עופר אילות מבקש סליחה מהתלמידים

עופר אילות. צילום עזרא לוי

הייתי תלמיד בינוני, אפילו גרוע. בתחילת כל שנה הייתי מבטיח לעצמי שהשנה זה יהיה אחרת. הכנתי מחברות לכל מקצוע ובמשך כשבוע הקפדתי לרשום בהן בכתב יד מסודר וברור. ככל שנקפו הימים הלכו המחברות ונשכחו. בסוף השנה נשארתי עם מחברת אחת תלושת דפים, שבהם שרבוטים וטבלאות של "ארץ-עיר". שנים אחרי כן הבנתי שמדובר בסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז. היום קוראים לזה ADD, בזמני קראו לזה עצלות. כשפרשתי, אחרי שירות ארוך בצבא קבע, היה לי ברור שאעסוק בחינוך. החלטתי שזה יהיה ה"תיקון" שלי. הרי "הייתי שם…" ואני מכיר ומבין את ההרגשה של ה"תלמיד הנעלם". אותו אחד שמסיים את שנותיו במערכת החינוך מבלי שראו אותו כמעט.
למדתי עד כמה החמצנו את אותם תלמידים לא בולטים ולא "מצוינים" שעושים חייל בחייהם הבוגרים. זו הסיבה שאני משתדל "לראות" כל תלמיד, להכיר את עולמו האישי ולחזק אותו דווקא עבור ההישגים השוליים לכאורה.
זה הזמן לבקש סליחה מכל אותם תלמידים שלא הייתי מודע מספיק למקומם במערכת, שלא התייחסתי אליהם מספיק ושלא הצלחתי לרומם את רוחם.

עופר אילות הוא מנהל תיכון היובל הרצליה.

מאיה כץ מבקשת סליחה מהמשפחה והחברים

מאיה כץ. צילום: עזרא לוי

את הסליחה שלי אני מקדישה לבני משפחתי, הוריי אסתי ודורון ואחותי חן וכן לחבריי הקרובים על שלא הקדשתי להם מספיק זמן איכות שלו הם בהחלט ראויים. על הטלפונים שנענו ב"עוד דקה חוזרת", דקה שלפעמים ארכה שעות ואפילו ימים, על האירועים המשפחתיים והאישיים שאליהם הגעתי מאוחר, תוך כדי שהחלפתי בגדים ונעליים באוטו, ורוב האירוע הייתי עסוקה בשיחות והודעות.
השנה אני מציינת עשור לעשייה החברתית והציבורית. בעשור הזה התחוללו שינויים מבורכים ביחסים בין התושבים ונבחריו שהצמיחו חברה אזרחית מעורבת ומשפיעה יותר. אותה מהפכה של אמצעי התקשורת החדשים הובילה גם לקלות שבה אנשים יכולים להביע את דעתם באופן מידי ברשתות החברתיות מבלי תמיד לזכור את הקלות שבה אנו עשויים לפגוע בכתיבה. אז הייתי רוצה גם להתנצל בשמם של אותם טוקבקיסטים שפוגעים באחרים, שכותבים וחורצים דין של אחרים מבלי לדעת, לשאול ולהבין, אלו ששוכחים שמאחורי כל תפקיד עומד אדם עם משפחה. הם בוודאי לא ישכילו אף פעם להתנצל. אני בוחרת היום להתנצל בשמם.

מאיה כץ היא מ"מ ראש עיריית הרצליה וסגניתו.

אלעד עוז מבקש סליחה מהים

אלעד עוז. צילום עזרא לוי

בשמי, בשם אוהבי הים וכלל התושבים, אני רוצה לבקש סליחה מהים. סליחה על האשפה שאנו משאירים בחופים. על בדלי הסיגריות שאנו על החוף משליכים ולרגע חושבים שהחוף הוא מאפרה ציבורית. סליחה על שקיות הניילון שאנו בחוף זורקים ועם הרוחות למים מגיעות, שם אותן אוכלים צבי הים ונחנקים ואנחנו על מדוזות מתלוננים מבלי להבין שאנחנו כאן האשמים. כי אולי רוב האנשים לא יודעים אבל מדוזות הן מקור האוכל של הצבים. סליחה על כל הבקבוקים, כוסות חד פעמיות וכלל הפלסטיק שאנו משליכים והוא מגיע לים ואנו חושבים שנעלם. ואם שומעים על דולפין או לויתן שהגיע מת לאחד מחופינו, אנו מאוד מתפלאים אך לא חושבים על כך שזה מעשה ידינו. הכל מתחיל בי, בך, בנו. בפעם הבאה שלים מגיעים את הלכלוך לא משאירים (גם אם ראיתם לכלוך של אחרים). והכי חשוב זה הדור הצעיר שאותו מחנכים שהים הוא אהבה של החיים ואנחנו צריכים אותו לשמור לשנים.

אלעד עוז הוא מנהל מועדון הגלישה "גזיבו" בהרצליה.