שבת שלום: זמני כניסת ויציאת השבת בכפר סבא ומבט על פרשת השבוע

ב"ה

ערב שבת פרשת 'פנחס'
ט"ז תמוז תשפ"ב

הדלקת נרות: 19:28
צאת השבת: 20:28

צום י"ז תמוז נדחה ליום ראשון ומתחיל: 4:33 לפנות בוקר
מסתיים ב: 20:10 בערב.

הרב יעקב מזרחי צילום פרטי

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

פרשת בלק אותה קראנו בשבוע שעבר, הסתיימה עם הסיפור כאשר בנות מואב פיתו את היהודים לעבוד לפסליהם.

בתוך כך, אחד מנשיאי העם לקח אישה מדיינית ונאף איתה.

פנחס הכהן לקח חרב בידו ובאופן ניסי הרג את שניהם במכה אחת.

פרשת פנחס מתחילה בהמשך הסיפור, כאשר הקב"ה משבח את פנחס על מעשהו.

התורה מגלה מי היה הנואף, אדם בשם זמרי, כאשר שם הנואפת כזבי בת נשיא מדין.

הקב"ה מצווה את העם להציק ולהטריד את המדיינים.

ומצווה לספור שוב את עם ישראל, ושמותיהם של כל המשפחות ומנינם.

רש"י מציין כי כל שם משפחה קיבל בתחילתו את האות ה"א ובסוף את האות יו"ד, וזהו בעצם שמו של הקב"ה, ובכך מעיד על שבחם של כל משפחות עם ישראל.

מצווה משה לחלק את ארץ ישראל בירושה לפי גודלו של כל שבט.

למרות שהגודל של כל נחלה מתחלק לפי גודל השבט, אך המיקום בארץ עצמה נפל לפי גורל.

התורה מספרת כי כל היהודים שנספרו בספירה הקודמת לפני חטא המרגלים מתו במדבר, למעט יהושע בן נון וכלב בן יפונה.

הנשים לא מתו באותו עוון, כיון שהן לא האמינו למרגלים.

בסיום העליה הגיעו בנות צפלחד למשה בטענה שאביהם מת במדבר בחטאו (לא קשור לחטא המרגלים), ולא הותיר בנים.

לכן, לפי החוק שנקבע לעיל לא תקבל משפחתו בארץ ישראל.

פנה משה לה' שאמר שאכן טענתם צודקת, ולכן באם מת אדם ללא בנים, הרי שהנחלה תעבור לבנותיו.

לאחר מכן ממשיכה התורה בפירוט דיני ירושה.

התורה ממשיכה בכך שהקב"ה אומר למשה לעלות לראש ההר לראות את הארץ אליה הולכים בני ישראל.

הקב"ה אומר שלאחר מכן משה רבינו יסתלק מן העולם מבלי להכנס לארץ, זאת בגלל פרשיית המים.

ובהמשך הקב"ה ממנה את יהושע לרשת את מקומו של משה רבינו.

תיאור הבאת הקרבנות היומיים, אחד בבוקר ואחד בין הערביים.

אלו פסוקים אותם אנו אומרים פעמיים ביום בתפילת השחרית ובתפילת המנחה.

כמו כן מתואר קרבן השבת וכן קרבן ראש חודש, וגם פסוקים אלו אנו קוראים בתפילת מוסף של שבת ושל ראש חודש.

הקריאה בתפילה של פסוקים אלו הינה במקום הקרבת הקרבנות בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו.

חגי ישראל – מספר דינים של שמירה על חג הפסח המתחיל בארבע עשר לחודש ניסן ונמשך במשך שבעה ימים בהם אנו אוכלים מצות.

חג שבועות וראש השנה, עם תקיעת השופר, יום כיפור, בו אנו מענים את הנשמה במשך לילה ויום תמימים מתוך תשובה.

חג הסוכות ובו סדר אחר של הקרבת הקרבנות מידי יום.

ביום הראשון מקריבים שלוש עשרה פרים, ביום השני שתים עשרה וכך יורד בכל יום אחד, כאשר בסך הכל מקריבים שבעים פרים.

רש"י מציין כי זהו כנגד שבעים אומות העולם, כאשר הקרבנות מגינים על אותם האומות, אך האומות לא העריכו זאת והחריבו את בית המקדש.

ושמיני עצרת, שהינו היום האחרון בסיום החגים.

***

הקרבנות היו העבודה המרכזית במשכן ובמקדש, השראת השכינה במקדש נגרמה על ידם.

כל סוג של קרבן משקף אופן מסוים של השראת השכינה.

יש קרבנות קבועים וקרבנות מיוחדים.

מדי יום הוקרבו קרבנות 'תמיד' בבוקר ולפנות ערב, ובימים מיוחדים – שבת, ראש-חודש ומועד – הוקרבו קרבנות 'מוסף'.

בגאולה כל יום יהיה חג, השכינה תשרה בשיאה, בגלוי, בכל יום ויום.

חלוקת הארץ נעשתה על ידי גורל כאשר הגורל עצמו היה צועק שם ומקום לכל שבט.

בתורה, גם דבר שהוא לכאורה רק אמצעי, יש לו חשיבות עיקרית.

ההוראה מכך,
לכל יהודי כל מה שקורה איתך גם דברים שנראים סתמיים, הכל מכוון מלמעלה.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו