ערב שבת פרשת 'שלח'
י"ח סיון תשפ"ב
הדלקת נרות: 19:29
צאת השבת: 20:31
הרב יעקב מזרחי צילום פרטי
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
בני ישראל נמצאים במרחק שלושה ימים מהארץ המובטחת – ארץ ישראל, ומבקש לשלוח מרגלים כדי לבדוק את הארץ.
משה השיב להם שאין צורך בכך, כיון שהקב"ה הבטיח להם שהארץ טובה, אך ה' נתן רשות לשלוח את המרגלים לארץ.
רש"י כותב שלא במקרה נכתבה הפרשה מיד לאחר פרשיית לשון הרע שנאמרה בפרשה הקודמת (בהעלותך), וזאת על מנת להזהיר את המרגלים שלא לחזור על הטעות.
אך בעקבות מעשי המרגלים ועם ישראל, היה על העם כולו להסתובב במדבר במשך ארבעים שנה לפני שנכנסו לארץ ישראל.
המרגלים – הם אכן נכנסו לארץ, וכפי שרש"י מספר, כלב היה היחיד שפרש מהם והלך לחברון להתפלל על קברי האבות על כך שחבריו לא יצליחו במזימתם.
המרגלים כרתו אשכול ענק של ענבים ונשאו אותו במוט, וכך חזרו ממשימתם לאחר ארבעים יום.
האמת היא שהסיור היה אמור לקחת שמונים יום, אלא שהקב"ה ידע שעל כל יום הוא יעניש את בני ישראל להישאר שנה נוספת במדבר, ועל כן קיצר את הליכתם כדי לקצר בעונש.
המרגלים חזרו למדבר ודיווחו שבמקום ארץ זבת חלב ודבר הם מצאו ארץ שלא ניתן לכבוש כלל.
כלב בן יפונה לעומתם הזכיר לכולם כיצד משה חצה את ים סוף והוריד להם את המן מן השמים וכיון שכך, אין דבר בלתי אפשרי.
את דבריו סיים בכך שאין מה לפחד כלל.
אך למרות זאת בני ישראל טענו כי מוטב להם לחזור למצרים, והעבירו את הלילה בבכיה.
אותו לילה היה ליל תשעה באב, והקב"ה אמר שהיות ובני ישראל בכו באותו לילה ללא סיבה, הוא אכן ימצא סיבה בעתיד לבכיה לדורות בלילה זה, ואכן בית המקדש הראשון והשני, שניהם נחרבו בליל תשעה באב, ועל כך אנו בוכים מידי שנה.
כלב בן יפונה ויהושע בן נון, ממשיכים בדבריהם לעם ישראל ומנסים לשכנעם לבטוח בה' שיביא אותם לארץ טובה, ארץ זבת חלב ודבש.
הם גם מפצירים בעם שלא לדבר נגד ה' ונגד משה, אך דבריהם נופלים על אזנים ערלות והעם אף מנסים לרגום אותם באבנים.
בשלב זה מתגלה כבוד ה' בענן וה' שואל את עם ישראל עד מתי ימשיכו בני ישראל לא להאמין לו, גם לאחר כל המופתים שעשה.
ה' מציע להרוג את כל העם, ולהקים עם חדש מצאציו של משה, אך משה מצידו אומר כי זה ייראה גרוע בעיני המצרים, שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים רק על מנת להרוג אותם במדבר.
משה מתחנן מהקב"ה לסליחה ומחילה, והקב"ה מחליט שהדור הזה לא יכנס לארץ ישראל, אלא יסתובב במדבר ארבעים שנה.
הדור כולו למעט כלב ויהושע, ימותו במדבר סיני, כעונש על כך שלא האמינו בה' והאמינו לדברי המרגלים.
וכיצד יתרחש העונש.?!
כל הגברים בני עשרים ועד בני שישים שנה, ימותו במדבר.
בעוד הנשים והילדים ובני שבט לוי, וכן כלב ויהושע, לא ימותו, אלא יסתובבו ארבעים שנה ואז יכנסו לארץ המובטחת.
ועשרת המרגלים שדיברו רע על הארץ, ימותו במיתה משונה.
קבוצת אנשים התחרטה על חטאם וקמו בבוקר למחרת בנסיון ללכת ישירות לארץ ישראל.
משה הזהירם שלא לעשות זאת כיון שהקב"ה לא עימם, אך הם לא שעו לאזהרה, והעמלקים יצאו למלחמה עימם והרגו אותם.
הקב"ה מצווה את ההלכות של נסכים יין ושמן המגיעים עם כל קרבן.
התורה נותנת את המצווה להפרשת חלה, (אחת משלושת המצוות לנשים הדלקת הנר, ונידה).
לאחר מכן נותנת התורה ציווי למקרה של עשיית עבירה על ידי הקהילה כולה, בעקבות טעות של רבנים וראשי העדה, כאשר התיקון הוא הבאת קרבן, ובכך יכפר ה' על החטא.
והאפשרות לכפרה על עבירה שנעשתה על ידי יחיד בשגגה וכן במזיד.
התורה מספרת על יהודי שנמצא מקושש עצים בשבת.
רש"י כותב שהיתה זו השבת השניה לאחר שניתן הציווי על שמירת שבת, ומכאן שרק שבת אחת נשמרה כהלכתה על ידי כל בני ישראל.
על כך אומרת הגמרא שבאם ישמרו כל בני ישראל שתי שבתות כהלכלן, מיד יגיע משיח.
הנושא האחרון בפרשתנו הוא הציווי של לבישת הציצית על ארבעת כנפות הבגד.
**
על פי הפשט חטא המרגלים בא בהמשך לפרשה הקודמת בה סופר על טענות בני ישראל על כך שנמאס להם מלאכול 'מן' ורוצים אוכל גשמי – לא הבטן אוכלת העין אוכלת – והמרגלים כשראו את השפע הגדול בארץ ישראל ראו זאת כדבר קיצוני במקום לראות את השפע והברכה.
ועל כך נאמר בסיום הפרשה בפרשת ציצית: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"
יהודי צריך לעבוד עם מוח שליט על הלב לשלוט על רגשות הלב, וללכת עם האמונה בה'.
זה מבטיח את הברכה.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות