יום חג, גם לחקלאים. חג השבועות בפתח, מועד שנהוג לכנותו גם חג הקציר, שבו מציגים החקלאים את תפארתם. במקרא מכונה החג גם יום הביכורים וחז"ל זיהו אותו עם קבלת התורה. לפי המסורת, ביום זה נערך מעמד הר סיני.
בחזרה לימינו אנו: גיא דוד בן ה-38 הוא דור רביעי למשפחת חקלאים ממושב עדנים בדרום השרון. תפסנו את גיא רגע אחרי זכייתו הטרייה ליו"ר שולחן מגדלי הבטטות בתום מערכת בחירות מרתקת. "לראשונה מזה 15 שנה התקיימו בחירות לראשות שולחן מגדלי בטטות", הוא מספר, "אני נבחרתי ברוב קולות מוחץ. אנחנו מתעסקים עם סוגיות של פיצויים מתקופת הקורונה, קשרים בינלאומיים עם מגדלים בחו"ל ו-ועדות בעולם ועוד", מספר גיא אודות תפקידי הוועדה.
גיא נולד, תרתי משמע, לעבודת החקלאות. כמעט שלא הייתה לו ברירה, כדור רביעי למשפחת חקלאים. "אבא של סבא שלי היה מייסד המושב. נולדתי בעסק הזה ואני לא מכיר משהו אחר. למעט תקופת לימודי המשפטים שלי במכללה ותקופת השרות הצבאי, אני כל כולי בחקלאות. אמא שלי לא הסכימה שאכנס לעסק המשפחתי אם לא יהיה לי תואר", הוא מדגיש.
הוא רואה בעבודת האדמה שליחות, ולא כמס שפתיים. "חקלאות בשבילי זה לפני הכל ציונות. ביום שלא תהיה חקלאות – לא תהיה מדינה. מי שלא זוכר מאיפה הוא בא – לא יודע לאן הוא הולך, לא אני המצאתי את זה. עבדתי עם אבא שלי מאז שאני זוכר את עצמי. קסם לי שאני חלק ממשהו, מהשליחות הזו, וגם כמובן רציתי לעזור בעסק המשפחתי ולקדם אותו".
משפחת דוד כולה בחקלאות, למעט אחותו. אימו של גיא, אחיו וכמובן הוא עצמו. "מי שהקים את המושב זו משפחת דוד יחד עם עוד ארבע משפחות נוספות, ומי שקידם את המשק הכי הרבה זה איתי דוד, אבא שלי, ז"ל", מספר גיא. "ב-1992 בשם חוק חופש העיסוק הוא הלך לבג"צ וקיבל רישיון ייצוא פרטי, ומאז הוא פתח את השוק לייצוא ותחרות", הוא מדגיש.
למה דווקא בטטות?
"אנחנו נחשבים למגדלים הכי ותיקים של בטטות בארץ. יש לנו שבעה זנים של הירק ביניהם גורמה, ערמונים, יפני, דבש ועוד. למיטב ידיעתי, את רוב הזנים שלנו רק אנחנו מגדלים. בטטות זה הגידול המוביל שלנו. יש יתרון לגידול הירק הזה באזור השרון, האדמות מתאימות והקרבה למישור החוף, הלחות נכונה".
רוצים להישאר מעודכנים?
לדברי החקלאי ממושב עדנים, מקצוע החקלאות נתקל בקשיים רבים: "הממשלה הנוכחית לא רק שלא מסייעת, אלא שהיא גם פוגעת. לא ברור למה במדינת ישראל לא עובדים כמו באירופה או בארצות הברית, למשל לתת את המים תמורת עלות ההפקה שזה כמעט בחינם, או כמו לאפשר לעובדים הזרים הסכמים מול החקלאי ולא דרך המדינה, להוזיל את עלויות החשמל, ועוד אחר כך באים בטענות לחקלאים. יש פערים ניכרים. אין שינוי עם הממשלה החדשה, זו אפילו הרעה. היום בישראל קיימים רק אלפי חקלאים למיטב ידיעתי וזה נתון עצוב מאוד. פתיחת השוק לייבוא מהווה הפרה של השוק החופשי. אנחנו לא מקבלים את התנאים הראויים לייצור. בלגדל בטטה יש הרבה עלויות – מים, פועלים, דשן, טרקטורים. מרכיב המים בגידול הוא כרבע. אם תוריד את מרכיב המים, זה מוזיל לצרכן את המחיר. במרבית המדינות באירופה ובארה"ב מים לחקלאות הם תמורת עלות ההפקה או בחינם לגמרי ואל תשכח שחלות עליי גם מגבלות שימוש בחומרי הדברה".
במהלך תקופת הקורונה, צץ טרנד חדש של שיווק ישיר לצרכן וקבוצות רכישה. לטענת גיא, לא היה ליוזמות הללו סיכוי לשרוד: "זה היה טוב בקורונה וזה נגמר, כיום זה לא יעיל. אי אפשר לספק את כל הכמות ואין מגוון. זה עבד בקורונה בקטע טרנדי וזהו. צרכן צריך לקנות סל. אם אני לא יכול לספק לך סל, אז אתה הולך לסופר או מזמין. אני לא יכול לעשות חנות במשק. בתקופת הקורונה לאנשים לא היה מה לעשות, אז הם התארגנו עם קבוצות רכישה. אתה בא עם כמות גדולה ומוריד באזורים מסוימים. היום לאנשים אין זמן ורצון, הם מעדיפים לקנות הכל בסופר".
כידוע, מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של שנת שמיטה, שהיא השנה השביעית במחזור של שבע שנים. בשנה זו נהוג לקיים את מצוות שמיטת קרקעות, כלומר לשבות מחלק גדול מהמלאכות בשדות חקלאיים בארץ. גיא מברך על כך: "היינו צריכים לאחסן מבעוד מועד כמות גדולה כדי לספק לקהילה החרדית. זו שנה מאתגרת, אבל יש ברכה בשנה השישית, היבולים שנשתלו בתאריכים מוקדמים הניבו כמעט פי שניים מיבולים אחרים שנשתלים בתאריכים אידיאליים שדווקא הניבו פחות. הקדוש ברוך הוא נותן יבול בשדות כדי שזה יספיק גם לשנה השביעית".
מה זה חג השבועות עבורך?
"מעבר לסימבוליות שבו, הוא באמת חג החקלאים, מכינים את השטחים לגידולי הקיץ, סוף קטיף התפוזים, הכל עובד חזק. בפן האישי, זו תקופה לחוצה, חותכים שתילים בבטטות, מכינים שטחים לבטטות, אוספים אותן".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות