מזה שלוש שנים ממלאת רונית מרקו פינסברג בת ה-62 את תפקיד יושבת ראש ארגון יד לבנים ברעננה ועוסקת בהנצחת הבנים שנפלו, הנחלת מורשתם וסיוע למשפחות השכולות. רונית שכלה את אחיה האהוב, אברהם מרקו, כשהייתה בת 17. ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל אברהם ז"ל בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 צנחנים ואנשי צוות אוויר. אברהם הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. בן 19 היה במותו.
רונית מספרת על החיבור המיוחד עם אחיה הבכור: "גדלנו במושב גן יאשיה שבעמק חפר, הייתה לנו ילדות מיוחדת. אחי אברהם נולד ב-1958 ואני שנתיים אחריו. כל הילדות שלנו עברה ביחד. עם השנים הפכנו לחברים, היו לנו בילויים, חברים משותפים. הוא רצה לשרת בחטיבת הצנחנים והתאמן רבות לקראת. היה מוכשר בספורט. בכלל, הוא היה מושא להערצה במשפחה. גם כשהתגייס לצנחנים, ליוויתי אותו בכל השלבים, טירונות, טקס השבעה, מסע כומתה, קורס הצניחה".
אברהם מרקו ז"ל
יו"ר יד לבנים ברעננה, מתארת את עוצמת הכאב על אובדן אחיה: "הנפילה שלו הייתה שבר מאוד גדול עבורי. אני זוכרת את הרגע בו באו להודיע על נפילתו. הייתי בת 17 בשירות לאומי במושב פצאל בבקעה, בעודי חוזרת מעבודות השדה, ראיתי לנגד עיניי שלושה חברים מהמושב. עוד לא הבנתי, רק אמרו לי שאני צריכה לארוז את כל הציוד ולנסוע הביתה, כי אחי נפצע. הרגשתי משהו באוויר, משהו לא התאים. היה שקט באוטו בנסיעה, שאלתי – "האם אתם בטוחים שהוא נפצע ולא נהרג"?, ענו לי ש-"הוא רק נפצע". כשהגעתי הביתה גיליתי את גודל האסון שנחת על המשפחה שלנו, כי אחרי נפילתו של אברהם, החיים לא היו כתמול שלשום. היו חיים עד אז וחיים אחרים מאז".
חודש מאי, בו נהרג אברהם, מצוין במספר מועדים כבדי משקל עבור המשפחה. "אחי אברהם נולד ב-1.5, יום הולדתו סמוך ליום הזיכרון, הוא היה צריך להיות בן 64. הוא התגייס בחודש מאי לצנחנים, ונהרג ב-10 במאי. יום האזכרה שלו. יום לידתו של בני בכורי אביעד שקרוי על שמו הוא ה-16 במאי. חודש מאי הוא חודש מאוד רגיש וקשה במשפחה".
רונית מספרת על השנה האחרונה בחיי אחיה, מתחילת הגיוס ועד נפילתו: "אברהם עבר את כל מסלול הטירונות של הצנחנים בגדוד 890, מחזור מאי 1976. במאי 1977, שנה לאחר מכן, כשעלון הפלוגה והמסיבה היו מוכנים, רגע לפני סיום הטירונות והיציאה לקורס מ"כים, בתרגיל עוצבתי אחרון שבו היה עם עוד 53 צנחנים וצוות אוויר, המסוק שלו פגע בצלע של הר והתרסק, לא נותר מאום. עד היום אני זוכרת את ההלוויה שלו, את הדמויות, הבכי והצעקות ואת סבתא שלי זועקת – "למה הוא ולא אני?!".
הקושי והכאב מלווים את רונית כבר 45 שנה: "לשכול אין תפוגה, הוא יומיומי, כל השנה. נכון שביום הזיכרון הוא יום של כולם, אבל אותי אחי מלווה מידי יום ביומו, המון שעות ומחשבות, מה ואם היה קורה היום לו היה חי. אין לי יום זיכרון מיוחד, זה מלווה אותי כל יום וכל שעה. אחי הוא חלק ממני. נורא חשוב לי לחיות ולהחיות את זכרו. השכול מבחינתי משחיר את החושך, הוא כבד מנשוא".
בשנת 1985 נישאה רונית לשוקה, והם עברו לגור ברעננה. לימים נולדו להם שלושה ילדים – אביעד, בועז וגלעד. "אני סבתא ל-4 נכדים, ועדיין הלב דואב. יש חלל עצום וגעגוע מאוד גדול. למרות שהחיים ממשיכים, תמיד משהו חסר ומעיב על השלם", מדגישה רונית.
רוצים להישאר מעודכנים?
עבורה זו שנה שלישית כיו"ר יד לבנים ברעננה, והיא לקחה על עצמה לעזור למשפחות הנופלים. "בכל השנים שהוריי היו בחיים, הייתי להם לעזר. הוריי כבר נפטרו ונושא השכול מאוד מעסיק אותי, והחלטתי שאני רוצה לעשות למען המשפחות ברעננה. אמא שלי נפטרה ב-2010 ואבא ב-2015. מרגישה לי נכון העשייה למשפחות", היא אומרת.
כיצד התנהלה הפעילות בקורונה? "בשנתיים האחרונות במסגרת תפקידי כיו"ר יד לבנים היה קשר טלפוני, לא הגענו לבית העלמין, לא יכולנו להגיע לטקסים, הכל היה בטריטוריה הקרובה לבית", היא מסבירה. "זה היה שונה, ועדיין מרגש ויפה. מבחינת הפעילות בסניף לא יכולנו להיפגש. עם החזרה לשגרה, חזרנו שוב לטיולים, הרצאות, חוגים, מסיבות".
רונית מציינת שהיא מוכנה לתרום למשפחות לאורך כל הדרך: "באתי לעשייה נטו, אני נותנת, אני אהודה ואהובה. אני מוכנה לעמוד לרשות כל אחד מבני המשפחה, בכל שאלה או בקשה לאורך כל שעות היום".
אחת מפעילויותיה הרבות של יו"ר יד לבנים רעננה היא מיזם ספרי הנצחה לחללי העיר. "זו השנה הרביעית שאני מובילה פרויקט של ספרי הנצחה לחללי העיר – כל משפחה שרוצה להנציח את בנה בספר, בני נוער מתיכוני רעננה בשילוב פרחי הוראה מבית ברל מגיעים למשפחות, שומעים אודות החיילים ומתעדים. במהלך הקורונה קיימנו פרויקט זה בזום", היא מציינת.
בקבוצת הפייסבוק הפופולרית, "האנשים של רעננה', כתבו עליה: "רונית עושה הכל בכדי לשמח/לעודד ולשמש אוזן קשבת למשפחות לאורך כל השנה ובמיוחד לקראת יום הזיכרון. שאפו רונית, ושלא תדעי עוד צער". רונית מציינת שהופתעה: "אני מודה על ההערכה כלפיי".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות