שבת שלום: כניסת ויציאת השבת בכפר סבא ומבט על פרשת השבוע

ערב שבת פרשת 'בשלח'
'שבת שירה'

כניסת שבת: 16:37
יציאת שבת: 17:37

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע

הרב יעקב מזרחי צילום פרטי

עם ישראל יוצא ממצרים.
משה לוקח עימו את עצמו יוסף כפי שנשבעו בני ישראל לפני פטירתו.
ה' מוביל את העם כאשר ביום הולך לפניהם עמוד ענן ובלילה עמוד אש.

פרעה והמצרים מתחרטים על שחרור בני ישראל ומתחילים במרדף אחריהם.

מתקרבים אליהם בעודם חונים על שפת ים סוף, והעם פונה בתלונה למשה: האם הוצאת אותנו ממצרים על מנת למות במדבר?

משה עונה להם שכעת הם יראו את ישועת ה'.
יראו את המצריים בפעם האחרונה ולעולם לא יראו אותם שוב.

ה' אומר למשה להרים את ידיו על המים ובכך לבקוע את ים סוף, ובני ישראל יילכו ביבשה בתוך הים.

ואכן, משה מרים את ידיו והים נבקע לשניים. רש"י מציין כי כל המים בעולם נבקעו באותה עת לשניים, ביחד עם בקיעת ים סוף.

באותה עת ה' עבר לחצוץ בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים, והחזיר אל המצריים כל חץ שירו בבני ישראל.

בזמן זה עמדו המים כחומה והלכו על קרקע יבשה, מה שהביא את המצריים לרדוף אחריהם.

בשלב זה ה' הסיר את אופני המרכבות של המצריים, ואלו החלו לנסות לברוח באמרם "ה' נלחם להם במצרים".

ה' מצווה על משה להרים שוב את ידיו על הים ובכך להחזיר את המים לקדמותם ולהטביע את כל חילות המצריים.

עם ישראל יצא מן הצד השני של הים וראו את הגופות של המצריים,
משה שר את שירת הים "אז ישיר".

לאחר מכן החלה אחותו של משה – מרים – ביחד עם שאר הנשים לנגן עם התופים אותם הוציאו ממצרים.

ה' נותן לבני ישראל מספר חוקים ואמר באם ישמרו את החוקים לא תבוא עליהם כל המחלה שהיתה במצרים.

המצות אותם הביאו ממצרים בתור אוכל אזלו, והתלוננו שבמצרים היה להם לפחות מה לאכול,
ה' עונה להם שהוא יספק להם את ה"מן" מידי יום ביומו, אך ביום שישי הם יקבלו מנה כפולה – אחת עבור השבת המתקרבת.

המן יורד כשהוא מכוסה בשכבת טל מעליו ומתחתיו.
העם הצטווה לאסוף כמות מדוייקת של "עומר" בודד, וגם מי שלקח בפועל יותר או פחות, הגיע לביתו עם הכמות המדוייקת בידיו. כך גם מי שעבר על הציווי והותיר מהמן ליום המחרת – גילה כי הוא נמס ונעלם.

ביום שישי הם אכן קיבלו מנה כפולה, וזאת הסיבה בגללה אנו עורכים בשבת את השולחן בשתי חלות.
בזמן זה הם גם קיבלו את המצווה של שמירת השבת בתור יום מנוחה, ושעליהם לסיים את הבישולים ביום שישי ולשמור ליום השבת.

ואז… נתקל העם בבעיה חדשה: אזלו המים ולא נותר מה לשתות, מה שהביא במיידי לתלונות על משה רבינו. ה' אומר למשה להכות סלע מסויים שיוציא מים עבור העם.

לאחר מכן הגיעו העמלקים והחלו להלחם עם ישראל.
תמיד נזכור אותם בתור הראשונים שהגיעו להלחם עם אבותינו.

***

עמלק מסמל סוג אחר לגמרי של מלחמה. עמלק יצא להילחם בישראל בדיוק לאחר שעבר את ים-סוף והיה בדרכו להר-סיני לקבל את התורה.
דווקא ברגע זה הזדרז עמלק לצאת למלחמה ולחצוץ בין בני-ישראל לבין הר-סיני.

התורה מתארת את מעשהו של עמלק במילים "אשר קרך בדרך", "קרך" – מלשון קרירות.

עמלק בא לקרר את עם-ישראל בשעה שהיה בשיא התלהבותו לקראת קבלת התורה.
כנגד מצב כזה נדרש עם-ישראל להגיב מיד ולא להמתין שהקב"ה יילחם בשבילו.

המצווה היא לזכור בכל יום את זכר עמלק.

הלקח שאנו לומדים מפרשתנו בעניין עמלק הוא, שאסור שיהיו שום פשרות כאשר צץ ניסיון כלשהו לקרר את היהודי גם אם זה נקרא קורונה או אומיקרון או שם אחר, אסור לשכוח שכוחנו בא מהאמונה ועל כך צריך להילחם.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו