אמיר, הלום קרב, זועק לעזרה: "לקחו לנו את הכבוד, אנחנו הסמרטוטים של המדינה"

הימים האחרונים היו לא פשוטים במיוחד להרבה משפחות שכולות שנושאות איתן כאב גדול במשך כל השנה. אלו ימים לא פשוטים גם עבור החיילים הלומי הקרב, שמתמודדים לאורך השנה עם קשיים גדולים. ביום שני השבוע הזדעזעה המדינה כולה כאשר איציק סעידיאן, נכה צה"ל, הסובל מפוסט טראומה, הצית את עצמו במשרדי אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקוה, לאחר שבמשך תקופה ארוכה התחנן להגדלת אחוזי הנכות שנקבעו לו ולהגדלת הסיוע שהוא מקבל.
אמיר חן הוא הלום קרב בן 40 מהרצליה. חן הוא לוחם גבעתי שמתמודד עם פוסט טראומה בעקבות תקרית ירי מלפני 19 שנה בעזה. מאז הוא מתגורר בתנאים לא תנאים. במשך מספר חודשים התגורר בקרוואן שהשכירה עבורו 'עמותת לוחמים לחיים' והוצב ברעננה, בהמשך התגורר במשאית. בחודשים האחרונים הוא מתגורר בשטח אדמה מבודד בזיכרון יעקב, אשר איש עסקים מרעננה נתן לו, אבל גם משם הוא ייאלץ להתפנות בקרוב.
אמיר מציין שהוא בסך הכל מבקש ממשרד הביטחון קרוואן ושטח אדמה קטן, על מנת שיוכל לחיות בו ולהקים מקום לטיפול בהלומי קרב, למשפחות שלהם ולילדיהם, על מנת שיהיו להם חיים טובים משלו. "אני חי את הרגע בעזה והחיים שלי מתנהלים בדיוק מאותו רגע. אני נשארתי שם, עדיין על מדים ועדיין מנסה להבין מה קרה", הוא מספר השבוע. "במשך שנים ניסיתי לעשות דברים, להקים מסעדות, אבל אני רק בקריסה ולא מסוגל לעשות כלום".
כדי להגיע אל השטח בו הוא מתגורר הוא צריך ללכת ברגל כ-40 דקות. "השטח הזה הוא כמו התוואי שטח של עזה", הוא מספר, "אני חי בתוך אוהל ואין לי מושג מה קורה. אין לי שקט וזה איתי כל הזמן".

# # # 
בחודש יוני הוא פרסם את סיפורו האישי בערוץ "התקשורת שווים" בכתבתם של עידן מוטולה וירון פרוסט, ושבהכנתה סייע אביחי חי. "אני אמיר חן, נשלחתי לצבא עם מדים, הרגתי בנאדם ושם נעצרו החיים שלי", זה היה המשפט שפתח את הסרט. כך נפתח הסרט, "מבחינת המדינה אני שקרן ואני לא פוסט טראומתי….". בהמשך סיפר שגדל בהרצליה ומצעירותו שאף להתגייס. "גייסו אותי לגבעתי, בעזה מקבלים קריאה בקשר, התרעה על שני מחבלים, הקפצה, אני צריך להוכיח את עצמי. קופצים לג'יפים, שני רכבים, אני יורה לכיוון מקור הירי שאני רואה, אני מוציא את העין מהאקילה (כוונת) אני מזהה בן אדם על מדים. אני מסתכל עליו, קולט רימון ביד ואני קולט תזוזה, אז אני דופק עוד כדור ואז פיצוץ. ואתה נכנס לתחקיר אירוע ומשתיקים הכל ואני לא יודע במי יריתי עד היום. בעיני עצמי … אני רוצח. חי יום יום את אותו אירוע. כאילו אני עד היום שם, אני עד היום מחפש את התשובה". בהמשך סיפר שהיה קם בלילה לשמירה וישן עם נעלים, ניסה לחזור לעבודה, הצליח להחזיק חודש ואז עזב, וכך חוזר חלילה.
הוא מספר גם שלאחר אותה כתבה פנו אליו אנשים רבים, הוא התראיין גם אצל רפי רשף, אך כמו שהפניות הגיעו כך הן נעלמו, והיום הוא מרגיש לבד. "אין לי כוח לסיפורים וההבטחות של אף אחד", הוא אומר, "אני לא צריך להרגיש חרא שאנשים אומרים שנעזור לך ואז שהם לא עוזרים אני מתעצבן כי אני תלוי בהם. העברתי את החורף כמו כלב. היו חגים, אף אחד לא בא ואף אחד לא התעניין. היו הודעות תמיכה וסיפורים, אבל חוץ מזה כלום וכל יום אני מתאכזב מחדש. מבוקר עד לילה אני יכול לשבת על הטלפון להתחנן לאנשים שאני לא אהיה לבד וזה לא מעניין אף אחד. אבל בשנייה שהם רוצים משהו … נמאס לי מהשקרים והכל שקר אחד גדול. אני במצב שאני קם כל בוקר ולא יודע בשביל מה".

היכנסו כאן וצפו בכתבה שפורסמה באתר שווים
מה אתה מבקש?
"קרוואן ממשרד הביטחון, שהבטיח והתחיל בתהליך לקבלה, אבל כל הזמן זה מתעכב. ושטח שבו אוכל להקים מקום טיפולי, שהוא לא עמותה. כפר טיפולי לקהל הרחב ובעיקר להלומי קרב, למשפחות שלהם, ילדים של הלומי קרב, הכל בקטע אקולוגי ירוק. יש לי מטפלים מתנדבים שרוצים לבוא, אבל אני צריך את המקום. אם היה לי כסף הייתי קונה בעצמי, כי לצערי מהמדינה הזו לא ייצא שום דבר".
ומי יכול לתת לך את האדמה?
"יש למדינה המון אדמות ואני בטוח שיש הרבה אנשים שיסכימו לתת אדמה. אבל אני צריך לפני זה קרוואן שיהיה לי איפה לחיות. לצערי המדינה לא מעוניינת שלהלום קרב תהיה איכות חיים, אבל מזל שאני עקשן והחלטתי לחיות ולא שם זין על שום דבר. אני החלטתי לחיות כמה שאפשר וכמה שאני מסוגל. רוב הזמן אני מבקש טובות ותרומות וזה כואב לי, זו הרגשה חרא. אני ברחוב".

ובימים אלה ההתמודדות בטח קשה הרבה יותר.
"אני רב עם כל העולם, אין לי באמת איך להתמודד. זה לא שיש לי מסגרת, חברים, משפחה שסביבי. כולם אומרים שהם אוהבים ודואגים, אבל בתכלס, אני לבד. קשה להיות לידי ואני עצבני ומיואש מכל דבר ואין לי אמון באף אחד".

אמיר חן, מתוך הפייסבוק

# # #
הוא אומר שלא הופתע מהמעשה של איציק סעידיאן. "לצערי לא חסרים מסכנים שנזרקו לכלבים. אני מכיר אותו אישית ויודע מה המצב שלו, אני מכיר את הסיפור של כל אחד ואחד. לא הופתעתי, אני חשבתי בעצמי לעשות את זה כמה פעמים, אבל הבנתי שזה לא כזה יעניין אותם. הבנתי שמלבד לפגוע באנשים קרובים אלי, זה לא ממש יפגע באף אחד. אז לתת להם לנצח? לא. המדינה ידעה לשלוח אותנו לקרב, לעשות אותנו גיבורים כשהם רוצים, אבל בתכלס, אנחנו הסמרטוטים הכי גדולים של המדינה הזו. לקחו לנו את הכבוד ולקחו לנו הכל".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו