תושב הירוקה טל גרבינר, נכה צה"ל, תרם כליה לאדם זר: "עשיתי את הדבר הנכון, הצלתי חיים"

מה גורם לאדם בן 48, נכה צה"ל שסובל מפגיעות קשות בעמוד השדרה ומתמודד עם כאבים וקשיים לא פשוטים, לקום ולתרום כליה לאיש שאינו מכיר? אם תשאלו את טל גרבינר, תושב השכונה הירוקה בכפר סבא, ההרגשה שהצלת חיים של אדם מתעלה על כל דבר אחר.

גרבינר עובד בחברה רפואית הבונה סורקי סי.טי לבתי חולים בכל העולם. "לפני כשנה וחצי העניין של תרומת כליה עלה לתודעה שלי והתחלתי לשאול את עצמי שאלות",  נזכר גרבינר בראיון לצומת השרון. "עצם העיסוק שלי בעולם הרפואה, וסיפורים דומים ששמעתי, גרמו לי להתעניין ולחקור את הנושא. בחודש אפריל ראיתי קמפיין בפייסבוק למען תרומת כליה לבחור צעיר, ולא הייתי יכול להישאר אדיש לתמונה שלו ולמבט בעיניים שלו שמבקש להמשיך לחיות. בסופו של דבר אחותו היא שתרמה לו את הכליה, אבל הדבר הזה הוליד דיון עמוק שלי עם עצמי ושלי עם אשתי, עד שקיבלתי את ההחלטה ללכת על זה.

"הרבה תחנות בחיים הובילו אותי להחלטה הזאת, וכנראה הקשיים שאני חווה בגלל הפציעה שלי לימדו אותי דבר או שניים על היכולות שלי כאדם ועל הבחירה שבין לנצח לבין להיות תלוי באחרים. עברתי כבר כמה וכמה ניתוחים בחיים שלי, אבל פה לראשונה זה היה מבחירה. המשפחה שלי הייתה מודאגת מאוד שתהיה החמרה במצב האורתופדי שלי, כי עמוד השדרה שלי מקובע לגמרי עם ברזלים".

אחותו של הנתרם ממודעת הפייסבוק שנתקל בה הפנתה אותו לארגון מתנת חיים. "הם ארגון חרדי לגמרי ואני חילוני, אבל אני יכול להגיד שהם אנשים נהדרים", מספר גרבינר, "הם קוראים לזה מצווה, אני קורא לזה ערכים, אבל זה אותו הדבר בדיוק".

גרבינר החל את הליך הבירור הרפואי שהיה רצוף בקשיים, גם לאור המגבלות מהן הוא סובל. "יש הרבה תחנות יציאה בדרך אבל הייתי חדור מוטיבציה", הוא נזכר, "לאורך החודשים של התהליך לא ידעתי למי אני תורם. התהליך התחיל באפריל והניתוח היה בתחילת נובמבר ומה שעמד לנגד עיניי זה חג החנוכה. היה לי חשוב שהנתרם יסיים את ההליך אחרי הניתוח ויוכל לאכול סופגניות עם המשפחה שלו".

טל גרבינר (משמאל) וברוך מועלם. צילום: עדי אשר

ימים ספורים לפני הניתוח נמסר לגרבינר כי הנתרם הוא בן 22, עם רקע נפרולוגי קשה, לאחר ששתי הכליות שלו קרסו ונכרתו. ביום הניתוח הם נפגשו. הנתרם הוא בחור צעיר בשם ברוך מועלם, בן לקהילת יוצאי אתיופיה עם סיפור חיים לא פשוט. "נפגשנו יום לפני הניתוח בבית החולים, כשהגענו לאשפוז", נזכר גרבינר, "שוחחנו המון והוא סיפר לי את סיפור חייו. הוא ילד מדהים שעכשיו יש לו חיים חדשים. הוא מאוד התרגש וזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא יכול היה להסתכל קדימה ולראות אופק לטווח ארוך, לא רק לדאוג לבריאות וללשרוד עוד יום".

הניתוחים התקיימו כמעט במקביל. בחדר אחד נותח גרבינר ובחדר השני, בהפרש של שעה בלבד, הושתלה הכליה בגופו של מועלם. "מאז הניתוח לא נפגשנו, אני מאוד מקווה שבחנוכה נוכל להדליק נר ביחד", אומר גרבינר, "מבחינה אישית, הימים הראשונים אחרי הניתוח קצת קשוחים, אבל זה לא נורא. אחרי שלושה או ארבעה ימים מתחיל שיפור משמעותי. עכשיו, שבועיים אחרי, אני כבר מדבר על להתחיל לחזור לישיבות עבודה מרחוק. נשארתי עם צלקת בתחתית הבטן בגודל של עשרה סנטימטרים, ומבחינת הגבלות אני לא יכול לעשן, דבר שגם ככה לא עשיתי לפני, ויש כמה משככי כאבים שלא אוכל לקחת".

לגרבינר, שמודה מאוד לצוות הרפואי בבלינסון ולמשפחתו שתמכה בו בתהליך, יש מסר לכל מי שמתלבט אם להכנס להליך שכזה: "מבחינה פיזית זאת פעולה הרבה פחות מפחידה ממה שהיא נשמעת. היא מצילה חיים. אי אפשר לחסל את רשימת ההמתנה בישראל, שמונה כ-800 אנשים, בלי תורמים חיצוניים מחוץ למשפחה. התחושה אחר כך היא של סיפוק, שעשיתי את הדבר הנכון והצלתי חיים".

עמותת מתנת חיים, מיסודו של הרב ישעיהו הבר (שנפטר ממחלת הקורונה), מגייסת ומלווה מתנדבים בריאים המעוניינים לתרום כליה ולהציל חיים. כל תרומות הכליה הן אלטרואיסטיות והתנדבותיות בלבד ומתבצעות ללא תמורה וללא עלות למושתלים. מתנת חיים היא עמותה ללא כוונת רווח. המניע היחיד של כל העוסקים במלאכה הוא הרצון והנכונות לעזור לזולת ולהציל חיים.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו