עם התפרצות הגל השני של נגיף הקורונה נדמה שיותר תושבים מבינים את החשיבות שבעטיית מסיכות ובשמירת מרחק, כדי למנוע ככל הניתן הדבקות במרחב הציבורי. אבל עדיין לא כולם שומרים על הכללים. מי שנמצאים בשטח כדי לאכוף את ההנחיות, ומוודאים בפועל שהתושבים עוטים מסיכות ונמנעים מהתקהלויות, הם פקחי העיריות ופקחי השיטור העירוני. הם אלו שניגשים לתושבים ולבעלי העסקים, שפעמים רבות יש להם איתם היכרות מוקדמת, דורשים מהם לעטות מסכות ופעמים רבות נאלצים בלב כבד גם לחלק להם דוחות למרות הידיעה שמצבם הכלכלי של רבים בתקופה הזאת קשה.
אחד הפקחים מכפר סבא שאיתו דיברנו מספר שהתושבים לא ממש נשמעים להוראות. "הייתה יותר משמעת בגל הראשון", הוא אומר, "בגל השני אנשים כבר לא כל כך נשמעים להוראות. לא כולם כאלה, אבל יש אחוז גדול. לראש העירייה חשוב מאוד שהציבור יתנהל על פי ההוראות ואנחנו עושים ככל האפשר כדי להיות עם היד על הדופק".
איך למשל?
"אם זה בפארקים ובגנים הציבוריים ומול בעלי עסקים. לא פעם אחת נאלצנו להתעמת עם תושבים שמזלזלים בסמכות שלנו, במקום להתנהל בעצמם כחוק. חשוב לי לומר להם שאם לא ישמרו על ההנחיות יהיה יותר גרוע מהגל הראשון. בהתחלה גם אנחנו לא ידענו איך הוירוס הזה פועל. עכשיו יש גם הוכחות, ככה קראתי באינטרנט, שהוא גם נישא באוויר. אסור לזלזל בזה בשום פנים ואופן".
מה עובר עליך כשאתה נותן דוח לתושב או לבעל עסק?
"זה כואב לי בלב. יש כאלה שלא מגיבים בטוב, אבל הרבה גם רואים אותנו כמלאכים שומרים ואומרים לנו שאפו, בגלל שאנחנו נותנים מענה מיידי".
כששי קוטובסקי, אחראי משמרת באגף הפיקוח בעיריית רעננה, הגיע לאחרונה לביקורת בקניון רננים הוא נתקל בבעל עסק שקוטובסקי כבר התריע בפניו מספר פעמים שעל עובדיו לחבוש מסיכות. "בעל העסק ראה אותי וקרא לי לבוא אליו", הוא מספר, "ניגשתי אליו והוא אמר לי 'אני חייב להגיד לך שצדקת'. שאלתי למה והוא ענה 'תראה, אין לי פרנסה, הקניון ריק'. הוא הרים את הידיים בייאוש. נאלצתי להסביר לו שוב שבסופו של דבר אם הם לא יקפידו על עטיית מסיכות והלקוחות לא יקפידו גם כן, גם המעט שיש לא יהיה כי עוד פעם יטילו עלינו סגר".
ואכן, בימים אחרונים רעננה ניצבת ברשימה לא מחמיאה של ערים בהן חלה עלייה תלולה בשיעור ההדבקה בקורונה ובממשלה אף שוקלים להטיל על העיר סגר מקומי. קוטובסקי, בן 33, עובד 11 שנים באגף הפיקוח. לדבריו, מאז התפשטות מגיפת הקורונה סדר היום של עובדי האגף השתנה מקצה לקצה. "אנחנו מקדישים את רוב שעות היום שלנו בפיקוח לביצוע הנחיות ואכיפת התו הסגול בעסקים. עד כה אין לנו אישור לתת דוחות לתושבים, זה רק בידי המשטרה. אבל כשאנחנו נכנסים לחנויות אנחנו מעירים לכולם", הוא מספר, "יש לנו שני פקחים במרכז אחוזה שעוברים בכל בית עסק מדי יום כדי לוודא שבעל העסק, העובדים והלקוחות עוטים מסכות. במידה וזה לא כך, אנחנו נותנים דוחות. לפני כן עוד הזהרנו, נתנו התראות בעל פה והוראות כתובות על מנת שיקפידו, אבל עכשיו זה בנפשנו. האכיפה מתבצעת גם ברחובות המרכזיים ברעננה וגם באזורי התעשייה וכן בקניון ובשיתוף של צוות האכיפה בעיר, שמבצעים את מתן הדוחות בנושא הפרט".
לדברי קוטובסקי מדובר בעבודה קשה בעיקר בשל ההתנהלות מול בעלי עסקים המצויים בקשיים. "זה קשה כי בסופו של דבר ההתנהלות היא מול עסקים שהמצב הכלכלי שלהם לא טוב. רוב בעלי העסקים מקבלים אותנו בהבנה. בסוף אף אחד לא אוהב שנכנסים לו לכיס. זה כואב. כשאני רואה על הפנים של בעל עסק שהדוח כואב לו, זה כואב גם לי. אבל אין ברירה. עם הדוח מגיע ההסבר, ולפעמים גם בפעם העשירית וה-11, על מה הוא קיבל את הדוח ועל מה צריך להקפיד. ההנחיות הן מאוד ברורות".
גם הפקח אבי אדרי מהרצליה (32) שעובד בשיטור העירוני מזה שמונה שנים, מבין שיש לנהוג בשיקול דעת מול התושבים באזורים בהם הוא מסייר – בפארקים, בחופי הים ובגינות הילדים, וגם מול בעלי העסקים. "חשוב להפעיל שיקול דעת ולהתנהג באדיבות בהתחשב במצב הקשה", הוא אומר, "צריך להבין גם את הצד השני. הם לפעמים לא נוהגים בניגוד להנחיות מתוך רוע אלא מחוסר אונים. לצערי אנחנו גם נדרשים לספוג התנהגות לא יפה בתמורה".
כלומר?
"יש אנשים מתלהמים, כאלה ואחרים, אבל לא הגענו למצבים כמו בכל הסרטונים האלה שרואים בפייסבוק. לא נתקלנו בהתנגדויות פיזיות ולא נדרשנו למעצרים אלימים. תראה, בתחילת התפרצות הקורונה הסתובבנו עם שקיות עם מסיכות וחילקנו לאנשים. אבל בגל השני אנחנו רואים שהציבור מעט מזלזל. כל משפט שני אנחנו שומעים 'זה רק שפעת' ו'אני לא מאמין בזה', כל מיני דברים כאלה. אני מבקש מהתושבים באדיבות לעטות מסיכה. אם אין לו כרגע עליו הוא יאלץ לקבל דוח. היו כאלה, בתחילת המגיפה, שהתנגדו וחיפשו להגיע לנקודות רתיחה, אבל הרגענו אותם מהר. חוץ ממקרה אחד ששמעתי ביחידה שלנו, ואני לא חוויתי אותו אישית, לא זכור לי שהיה משהו רציני".
מה קורה אם יש לו מסיכה אבל היא בכיס?
"כשהם רואים אותנו הם מיד מוציאים ושמים. מבחינתנו בזה שהם ראו אותנו ושמו עשינו את העבודה. אנחנו לא באים לחפש ולתת דוחות".
כמה דוחות נותנים במשמרת?
"כשאנחנו בצוותים עם השוטרים, כי לנו אסור לתת דוחות, אנחנו נותנים אולי שלושה דוחות במשמרת של בין 9-7 שעות. לרוב האנשים אנחנו נותנים אזהרה".
סגרתם גם עסקים?
"היה לנו עסק לפני שבוע שלא פעל על פי ההנחיות. הגענו לשם והוא קיבל דוח וסגרנו לו את המקום באותו הערב. העברנו את הדברים לטיפול מחלקת רישוי עסקים. שם סיימנו את האינטראקציה איתו".
לדברי אדרי הוא היה מודע ל"סיכוני המקצוע" כשהתחיל לעבוד באגף הפיקוח. "אני מבין שבן אדם כואב לו כשהוא מקבל דוח. אנחנו מנסים להסביר שזה לא אישית נגדם. אלו ההנחיות. בחרנו את המקצוע בידיעה שזה חלק מהתפקיד. חשוב שהציבור ילמד מזה, אבל לצערי רוב אנשים לא ילמדו עד שזה לא יכאב להם בכיס".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מיכל נוי
לפקחים היקריןץם – שלא יכאב לכם הלב על הדוחות. הלב יכאב הרבה יותר כדבני משפחתכם יהיו חולים כולל ילדים.
עץכך שלמי שאין טיפת אחריותמכלפי אחרים לא צריך להתחשב בו. תמשיכו להציל את אזרחי העיר והמדינה