חלק מהמשפחות השכולות הקדימו את העלייה לקבר יקירן, חלק ינסו לעלות ביום הזיכרון

מדי שנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, בו מתייחד כל עם ישראל עם זכר החללים, עולים בני משפחות שכולות רבות אל קברי יקיריהן בבתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ, להתייחד עם זכרם. השנה, בגלל מגפת הקורונה הוחלט לאפשר ביקורי התייחדות בבתי העלמין הצבאיים החל מיום רביעי שעבר (22.4) ועד היום, יום שני (27.4), ערב יום הזיכרון בשעה 16:00 בלבד. לאור כך, החלו לפקוד בני משפחה רבים את בתי העלמין לאורך השבוע החולף ובחלקות הצבאיות בבתי העלמין סייעו חיילות צה"ל למשפחות שהגיעו למקום וביקשו לנקות את הקבר, להדליק נר ולהתייחד באופן אישי עם יקירם. עם זאת, חלקם מתכוונים לעלות לקברי יקיריהן חרף ההנחיות.

"אני ובעלי אורי מתכוונים לעלות מחר, החל מהשעה 10 בבוקר, לקברו של עדן", אומרת דליה מוסאי, אמו של טוראי עדן-יצחק מוסאי מכפר סבא שנהרג בדצמבר 2011 בתאונת דרכים בזמן שירותו הצבאי, "גם לבנים שלי חשוב לעמוד, לפחות בצפירה, ליד הקבר ולהיות עם האח שלהם. אני מאוד מקווה שכשנגיע לא יהיו מחסומי משטרה שינסו למנוע מאיתנו להיכנס. אבל גם אם כן, אני לא אתעמת עם כוחות הביטחון ואדבר בנימוס. אני מאוד מאמינה שאם נגיע הם לא יתעמתו איתנו ולא ימנעו מאיתנו להגיע. בכל מקרה לא אכנס למריבות. זה לא מכבד לא אותי ולא את הבן שלי".

דליה ואורי מוסאי. צילום פרטי

ואם לא יאפשרו לך, מה תרגישי?

"אם לא, ארגיש מאוד מאוכזבת וכאובה. זה יום שבו באמת חשוב לי בתור אמא, וחשוב גם לאורי כאבא, להיות בבית העלמין. כל אחד אומר שיום הזיכרון זה לא למשפחות. נכון, זה לכל העם שזוכרים את החיילים. אבל שביום כזה רשמי לא יהיה מי שיעמוד בצפירה ליד הקבר? זה לא מתקבל אצלי. זו החלטה לא נכונה מבחינתי. היו צריכים להשאיר את זה לשיקול דעתו של כל הורה והורה ובטח לא לאסור להגיע. רוב ההורים מבוגרים, בטח בכפר סבא, חלקם עם מחלות רקע ואני מאמינה שלא יגיעו. אז לא תהיה התקהלות גדולה של אנשים. אנחנו מספיק בוגרים ואחראים לשמור על עצמנו ולהיות שם חצי שעה. לא חייבים יותר".

עדן מוסאי ז"ל

את מבינה מהיכן נובעת ההחלטה?

"אני בטוחה שההחלטה נובעת מתוך מחשבה לשמירה על בריאות הציבור, למרות שבאיזשהו מקום הייתה לי מחשבה שיש פה אינטרס כלכלי לחסוך כסף בכל מה שקשור לטקסים. אחרת למה הם החליטו על זה כבר לפני חודשיים? זה פזיז ומהיר מדי".

# # #

יו"ר יד לבנים בהרצליה, אילן קלרו, שאיבד את בנו ניב בשנת 2005 בתאונת אימונים, מפציר בהורים השכולים בעיר שלא להגיע לבית העלמין. "ביקשתי מכולם לא לעלות וכל ההורים אמרו שהם לא מגיעים", הוא אומר, "אנחנו בחרנו בחיים ולא ניקח על עצמנו שחס וחלילה מישהו ידבק בגללנו. אנחנו עושים היום טקסים וירטואליים ואין מה לעשות. הייתי ביום שישי בקבר, הייתי אתמול, אלך מחר בערב לבן שלי כי אני לא מוכן לסכן אף אחד. עכשיו גם קמתי משבעה על אמי וביקשנו מאנשים לא להגיע. שתבין, חלק מההורים השכולים הם אנשים מבוגרים. אני בן 64, אבל יש מבוגרים ממני ואם חלילה מישהו ידבק אנחנו צריכים את זה על מצפון שלנו?".

ניב קלרו ז"ל. צילום פרטי

לדבריו, גם היום, יום שני, מציינים את יום הזיכרון בהרצליה אך במתכונת שונה יחד עם ראש העיר בטקסים אישיים בפינות ההנצחה לחיילים בגני המשחקים. "היום עושים טקסים בגנים, משפחה גרעינית וקצת חברים, טקס אישי".

אילן קלרו. צילום פרטי

בשנים האחרונות קלרו הקדיש את חייו להתנדבות והקים את סניף יד לבנים בהרצליה. "ביד לבנים אנחנו עושים כל שבוע פעילות להורים, הולכים להרצאות, מסיבות, ערבי שירה, טיולים ויצרנו חבורה שמעבר למפגש השבועי יש גם מפגשים לא פורמליים שבהם נפגשים ומטיילים. המטרה היא להוציא את האנשים מהבית ולהמשיך בחיים וכדי שאנשים יחייכו קצת, גם ככה קשה לנו. כל יום זה יום הזיכרון. כל יום התמודדות ומשנה לשנה זה הרבה יותר קשה".

# # #

"הכאב נמצא איתנו כל הזמן, הוא מלווה אותנו בכל שמחה, בכל חג, בכל החלטה. רני תמיד נמצא איתנו", מספרת רבקה ארמן מרעננה, אמו של סמ"ר רן ארמן ז"ל שנפל באסון המסוקים ב-1997, בדרך לפעילות מבצעית, "כבר לפני שבוע, לפני שהודיעו על האיסור, קיבלנו זאב ואני החלטה שאנחנו לא נעלה לבית העלמין ביום הזיכרון ולכן עלינו ביום ראשון בשבוע שעבר. היינו לבד, עשינו מה שאנחנו תמיד עושים. זה קשה מאוד להרגיש שאתה בודד ואף אחד לא יכול לחלוק איתך את הכאב. אני מאוד מקווה שהבנות כן יצליחו להגיע אלינו ביום שלישי. אנחנו גרים בבית פרטי, נפתח את השערים ונהיה כולנו ביחד, במרחק המותר, מאוד חשוב לנו ביום כזה לא להיות לבד".

רבקה וזאב ארמן ובנם רן ז"ל

# # #

תושב רעננה עזרא נהרי, אביו של סגן ניר נהרי ז"ל, ששירת בגדוד שקד ונפל בעת שירותו הצבאי ב-1989, מספר: "אנחנו עלינו לבית העלמין אתמול, יום ראשון, לחצי שעה של התייחדות שלי ושל אשתי חנה. אני אמרתי כמה מילים וחזרנו הביתה. אנחנו לא מתכוונים ללכת בניגוד להנחיות ופועלים לפיהן", הוא אומר ומספר שלעליה לבית העלמין יש שני צדדים: "מצד אחד יש את הנושא האישי שאותו אי אפשר לחלוק עם האחרים ומצד שני יש את התמיכה העצומה. מדי שנה מגיעים לבית העלמין אנשים לא מהגרעין המשפחתי. חיילים של ניר וקצינים שלו. הם מביאים את בניהם שחלק כבר חיילים וזה מאוד מרגש ותומך לראות את כל זה. הביחד שהמדינה יצרה, אין לו שני בעולם כולו. כשכולם עוזבים ולקראת ערב יום העצמאות, אנחנו מוצאים את עצמנו לבד ולאט לאט שנינו ביחד או כל אחד לבד מתרפקים על החסר. מבחינתי ניר כל יום איתנו ולדעתי האחים הרבה יותר סובלים. מצד אחד הם מנסים לשדר להורים סוג של פאסון ומצד שני הכאב אצלם הוא גדול".

הוא מתייחס גם למרוץ רעננה שמתקיים מדי שנה על שם בנם והשנה לא יצא לפועל: "אנחנו מבינים את זה ואת ההחלטה ומקבלים אותה ומקווים בעזרת השם שבשנה הבאה המרוץ יחזור".

ניר נהרי ז"ל

# # #

רונית פינסברג, יו"ר יד לבנים בעיר: "זו תקופה מאוד לא פשוטה ואני מבינה את המצוקה של ההורים שרוצים לעלות לקברים, אבל מעל לכל אני דואגת לבריאותם. אני עליתי לקבר אחי ולקברים של ההורים שקבורים לידו בשבוע שעבר למען הסדר הטוב ולמען שלומי. אני בטוחה שאחי הכי מבין אותי בעולם וכך היה רוצה שאני אנהג. גם אם הולכים שבוע לפני או שבוע אחרי זה בסדר. תהיה במקום נציגות, יקראו את היזכור ויהיו טקסים שיכבדו את הנופלים".

רונית פינסברג, יו"ר יד לבנים ברעננה ואחיה מרקו אברהם ז"ל. צילום דרור זיסמן, באדיבות המשפחה

"אחי מרקו אברהם נהרג בשנת 1977 באסון נ"ד בבקעה יחד עם עוד 53 צנחנים וצוות אוויר, והכאב הוא אותו כאב והחוסר הוא אותו חוסר", ממשיכה רונית ומספרת. "השגרה של יום הזיכרון כשמגיעים לחבק החברים, השכנים מהמושב היא חסרה. יש למשפחה שכן בן 85 שבמשך 43 שנה פוקד את קברו של אחי והשנה אני הלכתי לבקר אותו. אני כרעיה, כאמא וסבתא חושבת קודם כל על הבריאות שלי וזה נכון לתקופה הזו. רציתי לעלות לבית העלמין גם השבוע, להדליק נר, לשים פרחים, אבל בסוף התאפקתי ואמרתי שמקסימום אעלה שוב בשבוע הבא".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו