"אם בחינוך הרגיל היו ילדים בלי כיתה, היו שורפים צמיגים"

כשבנה אלעד אובחן בגיל שלוש כילד עם אוטיזם, חברת המועצה ממרצ שבקואליציה רויטל לן כהן (46), לא התלבטה הרבה והחליטה לעזוב את עבודתה. לן כהן, עורכת דין במקצועה, עזבה את חברת ההייטק שבה עבדה והחליטה להשקיע את כל מרכז חייה בלמידה, בטיפול ובשילובו בקהילה. היא אומרת שהבינה שבנה לא יקבל מענים מספקים על ידי משרד החינוך לשילובו בחברה. "היה ברור כבר מההתחלה שאם אנחנו בתור הורים רוצים לעזור לו למצות את מלוא הפוטנציאל שלו, אנחנו לא יכולים להסתמך על מה שמדינת ישראל מספקת, אז הפסקתי לעבוד", היא אומרת.

"כבר בהתחלה אלעד היה ילד משולב, תחילה במסגרת פרטית ואחר כך במערכת החינוך הציבורית", ממשיכה לן כהן, "כשהוא למד בגן הייתי לוקחת אותו בצהריים, אחרי הגן, לטיפול של ריפוי בעיסוק או קלינאות תקשורת. היינו חוזרים הביתה ועובדים בשיטה שלמדתי כדי לסייע לו להשתלב בחברה. משם היינו יורדים לגינה ומשחקים עם הילדים בשכונה ומיישמים את מה שלימדתי אותו. שגרה עמוסה במתן טיפולים ותמיכות ולמידה, ולא הפסקתי לקרוא וללמוד את התחום. קבענו יעדים להשגה, וטכניקות עבודה כדי לסייע לו להתקדם. הייתי גם נהג המונית שלוקח אותו לטיפולים שהוא צריך, הייתה לו גם את המשלבת במסגרת החינוכית שהוא היה בה וגם אני שתיווכתי ותרגלתי איתו כישורים תקשורתיים וחברתיים וכלים להתנהלות בחברת ילדים רגילים. אני עבדתי ב’אלעד כהן’. ככה אנחנו קוראים לזה בבית. והשכר, עד היום, הוא חיבוקים, נשיקות והתקדמות מיטבית שלו".

לן כהן נשואה לעידו, איש הייטק, ולהם שני ילדים: אלעד, כיום בן 14, ומיקה, בת 12. שניהם לומדים בבית הספר הדמוקרטי בכפר סבא. העיסוק האישי שלה בקידומו של אלעד בחברה, התרחב במהרה לעיסוק ציבורי נרחב לשילוב וקידום ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך ובחברה. היא פתחה עסק בשם "הבית של רויטל", שם סייעה וייעצה להורים לילדים עם צרכים מיוחדים בניהול הטיפול של הילד וסייעה להם להסתגל למציאות החיים החדשה שלהם וכן למצות את הזכויות שלהם מול הרשויות השונות. בשנת 2007, כשאלעד היה בן ארבע, הייתה מיוזמות ההפגנה מול ביתה של שרת החינוך יולי תמיר, כאשר משרד החינוך קיבל החלטה שלא לספק שירותי סיוע ושילוב לילדים בגילאי שלוש וארבע שהוריהם מבקשים לשלב אותם בחינוך הרגיל. ההפגנה הזו, הייתה הצעד הראשון בעשייתה הציבורית למען שילוב וקידום ילדים עם צרכים מיוחדים בחברה.

עשר שנים אחרי, רויטל לן כהן ניצבת בסיטואציה דומה. היום (שישי), בשעה 15:30, היא מתכוונת לקיים, יחד עם הורים נוספים ויחד עם ילדים עם צרכים מיוחדים, קבלת שבת חברתית מול ביתו של שר החינוך נפתלי בנט ברעננה. זאת במחאה על מחסור במסגרות חינוך לילדים עם צרכים מיוחדים והחלטת משרד החינוך לעצור את ועדות ההשמה והשילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בשל מחסור בתקציב. כך, הורים רבים גילו שלושה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים כי לא יתקיים דיון לילדיהם בועדת שילוב לפני פתיחת שנת הלימודים, וכי בשל היעדר תקציב לא תגויס עבור ילדיהם סייעת לשנת הלימודים הקרובה, בנוסף, התברר כי קיים מחסור במסגרות של החינוך המיוחד כך שישנם ילדים שטרם קיבלו שיבוץ מתאים למסגרות אלו.

"זה דבר שחוזר על עצמו שנה אחרי שנה, ובכל פתיחה של שנת לימודים אנחנו מוצאים את עצמנו מול שוקת שבורה, כשלמאות ילדים עם צרכים מיוחדים אין שיבוצים למסגרות החינוך, אין להם הסעות למסגרות האלו ואין להם פתרונות. אם היו מאות ילדים במערכת החינוך הרגיל שאין להם ב־1 בספטמבר כיתה, או שיש כיתה שאין בה מורה, לא היו פותחים את שנת הלימודים. היו שורפים צמיגים בכניסה למשרד החינוך. אבל אנחנו אוכלוסייה שקופה, מוחלשת ולא נספרת, ושנה אחרי שנה אנחנו מוצאים את עצמנו באותו המקום".

רויטל לן-כהן. צילום עזרא לוי

לן-כהן אומרת כי הורים לילדים עם צרכים מיוחדים נתקלים מול מערכת החינוך בקשיים רבים. "אין הבנה במערכת החינוך של מה הילדים צריכים ואיך ליישם את זה. אין הכנה של מערכת החינוך הרגילה להכלה של סוגים שונים של ילדים עם מוגבלות. ההתייחסות לילד שקצת קשה איתו זה כמו תפוח אדמה חם, פשוט זורקים אותם ממקום למקום. עובדי ההוראה במערכת החינוך הרגילה לא לומדים חינוך מיוחד, ואני חושבת שכל מורה חייב ללמוד לימודי חינוך מיוחד כי הכיתות הן הטרוגניות. בנוסף, כל מורה שלמד חינוך מיוחד צריך להתמחות בסוג החינוך המיוחד שהוא הולך לעסוק בו, כי אחת העוולות הגדולות היא, שהמורות בחינוך המיוחד לא למדו את סוג האוכלוסייה שאיתה הן עובדות אלא רק לימודים כלליים של חינוך מיוחד. יוצא שבסופו של דבר, משרד החינוך, בהיעדר תקציב למשלבות שמקבלות במקרה הטוב שכר מינימום, מעודד ילדים עם צרכים מיוחדים להירשם למסגרות החינוך המיוחד במקום לשילוב. כך מצד אחד מסגרות החינוך המיוחד סובלות מפיצוץ אוכלוסין ומצד שני מערכת החינוך הרגילה לא יודעת להכיל ילדים שהם קצת שונים, גם ילדים עם בעיות של קשב וריכוז שבסופו של דבר גם הם ‘נזרקים’ למסגרות החינוך המיוחד".

את אומרת שהדרך היא שילוב הילדים במסגרות החינוך הרגילות.

"רוב הילדים עם צרכים מיוחדים הם ברי שילוב במערכת החינוך הרגילה. חשוב להבין שילד שלומד במסגרת של חינוך מיוחד יעבור הסללה, כי אחר כך הוא הולך למסגרת קהילתית מיוחדת, ובהמשך למסגרת מגורים מיוחדת ואז הם לא חלק מהקהילה. גם כשהם מנסים להיות חלק הם לא מצליחים. אם יום אחד יגיע אדם עם מוגבלות שעבר רק במסגרות החינוך המיוחד למעסיק, והמעסיק הזה מעולם לא גדל עם ילד כמוהו, בבית הספר או בצבא, הוא יפחד מהלא נודע ולא יעסיק אותו".

בשנת 2011, בשיאה של המחאה החברתית פתחה לן כהן מאהל בשדרות רוטשילד במחאה על התנהלות המדינה כלפי ילדים עם צרכים מיוחדים ובני משפחותיהם וייסדה יחד עם הורים שהצטרפו אליה את “קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים”, קבוצה של הורים לילדים מכל קשת המוגבלויות שהתגבשה במטרה לקדם חקיקה ולפעול מול הרשויות השונות למימוש זכויות של ילדים ואנשי עם צרכים מיוחדים במדינה. עוד בתקופת שי פירון העלו יחד עם מספר חברי כנסת הצעת חוק זכויות שירותים והתאמות בחינוך לילדים עם צרכים מיוחדים. הם ביקשו בה, בין השאר, לחתור להכללתם של ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות החינוך הכלליות וביקשו להקים ועדת אפיון שתקבע את צרכי הילד ושבהתאם לכך ייגזר הסל התקציבי שישמש אותו לכל מערכת חינוכית שיבחרו, הוא או הוריו. הצעה זו התגלגלה גם למשמרת של בנט אך עד כה לא קודמה. חברי קואליציית ההורים גם מקפידים להגיע לועדות הכנסת שעוסקות בנושא של קידום אנשים וילדים עם צרכים מיוחדים בחברה. ביום שלישי הם השתתפו בדיון בוועדת הביקורת בכנסת, שם דנו בהיעדר המוכנות של משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים עבור הילדים עם הצרכים המיוחדים.

נפטלי בנט. צילום תומר אפלבאום

לן כהן מקדמת גם את שילובם של ילדים ואנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה בכפר סבא. למעשה, לפני כעשור החליטה המשפחה לעבור לכפר סבא מתל אביב בגלל שמצאה כי כפר סבא היא עיר שמתאפיינת ברמת שילוב גבוהה ושיתוף פעולה הדוק עם ההורים לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במוסדות החינוך הרגילים של העיר. "עברנו לכאן בגלל הנושא הזה, והעובדה שכאן כל בתי הספר שילבו ילדים עם צרכים מיוחדים. ככה היה למורים ולמנהלים ידע איך לעשות את זה נכון, וזה היה כר פורה לשיתוף פעולה וסייע לילד שלי להשתלב כאן במערכת החינוך. הורים רבים עוברים מערים אחרות לכפר סבא בגלל הנושא הזה של השילוב".

בבחירות האחרונות בשנת 2013 נכנסה לרשימת המועצה והיא עומדת בראש ועדת הנגישות והועדה לילדים בסיכוי. היא ממלאת מקום והיו”ר בפועל, עם נבצרותו של ראש העירייה, של ועדת החינוך.

למה החלטת להתמודד ברשימה למועצת העיר?

"היה נראה לי לא הגיוני שאני מקדמת כל כך הרבה נושאים ברמה הארצית, כשאני פעילה בכנסת ויושבת בועדות ממשלתיות, ושאני לא עושה גם דבר כזה גם אצלי בבית, אצלי בעיר. במסגרת התפקידים שלי במועצה אני מקדמת את הנושא של ילדים עם מוגבלויות, נגישות חינוך ורווחה. אני לא תופסת את עצמי כפוליטיקאית אלא כמשרתת ציבור ולכן אני לא עוסקת בפוליטיקה והדברים שאני עושה לא מקבלים הד תקשורתי, אבל אני עושה כל הזמן. כולל זה שבישיבת הכספים האחרונה קידמתי את הסעיף התקציבי שבמסגרתו אישרנו מאות אלפי שקלים לעזרים להנגשה לילדים עם צרכים מיוחדים בעיר. זה תקציב שמשרד החינוך עדיין לא העביר לנו, אבל אני לא מוכנה שילד יחכה עד שמשרד החינוך יעביר את הסכום הזה. ילד צריך להתחיל את שנת הלימודים עם כל מה שהוא צריך, ועם משרד החינוך אנחנו נתחשבן אחר כך. הילדים בכפר סבא יקבלו הנגשה".

בשנה שעברה יזמה לן כהן את הנהגת ההורים בכפר סבא לילדים עם צרכים מיוחדים, שפועלת לקידום מענים לאוכלוסיית הילדים ואנשים עם צרכים עם מוגבלויות בעיר. חברי הקבוצה השתתפו בקורס מקצועי למנהיגות על ידי העירייה ובשיתוף ארגון "קשר" למען הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. היא יזמה גם פרויקט ניסיוני בבית ספר גולדה בשם "אופק שווה", במסגרתו נפתח בשנה שעברה מרכז תמיכה וידע שנותן מענה לכלל התלמידים המבקשים תמיכה ייעוץ והכוונה בנושאים חברתיים ורגשיים בתוך תחומי בית הספר. ביום העצמאות האחרון, לראשונה בכפר סבא, התקינה העירייה מתחם עם מתקנים מונגשים לילדים עם צרכים מיוחדים. לן כהן גם קידמה את הקמתה של קבוצת תמיכה ושיח לסבים וסבתות לנכדים עם מוגבלויות, שתפתח בספטמבר הקרוב על ידי העירייה וארגון "קשר.

"יש עוד המון דברים שאפשר לעשות בעיר כדי לקדם ילדים ואנשים עם צרכים מיוחדים בכפר סבא" אומרת לן-כהן, "אנחנו צריכים להכשיר כאן אנשים שיישארו במערכת ויהיו בעלי ניסיון בעיסוק עם ילדים עם צרכים מיוחדים. צריכים למצוא דרך לתמרץ אותם, כדי שיתמקצעו ויישארו במערכת ושהילדים יכירו אותם לאורך שנים. לכן אנחנו עובדים על תוכניות להדרכה וליווי ומעטפת שיינתנו למשלבות ולעובדי התמיכה. אין ספק שהמצב בכפר סבא הרבה יותר טוב ממקומות אחרים בשילוב הילדים. אגף החינוך מאפשר להורים להיות מעורבים ואני מקווה שהדברים שאנחנו עושים כאן יקדמו את הנושא הזה יותר בעיר. יש לנו שני בתי ספר לילדים עם מוגבלות בעיר, סאלד וגוונים, והרבה כיתות חינוך מיוחד בכל מסגרות החינוך הרגילות בעיר, וכן מספר דו ספרתי של גנים לילדים עם צרכים מיוחדים. העיר שלנו היא אחת מהגבוהות בארץ מבחינת אחוז השילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים במוסדות החינוך הרגילים שבתחום העיר".

מה גורם להשקיע את מרכז החיים שלך בפעילות ציבורית למען קידום אנשים עם מוגבלויות בקהילה?

"בדיוק אותו הדבר שהניע אותי לעשות את זה ב-2007 בהפגנה מול ביתה של יולי תמיר. אני לא מסוגלת לעכל את העובדה שבאיזשהו מקום בארץ יש ילד או ילדה שיש להם פוטנציאל כמו לילדים שלי, והם לא מסוגלים לממש את הפוטנציאל הזה. זה מדיר שינה מעיניי. אני מתפלאת איך אנשי החינוך ישנים בלילה. עד שלא יהיה שינוי בנושא הזה אני לא אפסיק. בזמנו, אמרתי ליולי תמיר, כשאלעד היה בן ארבע, יש לכם איתי עוד 14 שנים. תוותרו. תשנו. היום אני יודעת שגם בעוד ארבע שנים, כשהוא יסיים את מערכת החינוך, הם עדיין כנראה יהיו תקועים איתי".

מה המסר שלך לשר החינוך ולציבור?

"השינוי מתחיל בנו. כל אחד מאיתנו צריך לעשות את חלקו בעניין הזה. בין אם זה האוכלוסייה ה’רגילה’ ובין אם זה הדברים שמשרד החינוך אמור לייצג, ומכאן שמו – משרד החינוך. החלק העיקרי כאן צריך להיות חינוך ולא רק הישגים. אי אפשר לדבר על תעודת בגרות ערכית בלי לתת את המינימום שיאפשר לכל ילד במדינת ישראל ללמוד במערכת החינוך ולמצות את הפוטנציאל שלו אחר כך כאדם מבוגר. כל אחד יכול לעשות. אפילו הורים לילד שבכיתה שלהם יש ילד משולב והם לא אומרים לילד שלהם, תשמע, יש פה ילד שקשה לו. גם אם לך יותר קשה איתו, בוא תזמין אותו הביתה איזה יום. זה צריך להיות המסר. אנחנו מזמינים את כל ההורים להצטרף ביום שישי לקבלת שבת שלנו ולהביע סולידריות. אנחנו שבועיים לפני פתיחת הלימודים ועדיין אני מקבלת מאות פניות מהורים שלא יודעים מה הולך לקרות עם הילדים שלהם בפתיחת שנת הלימודים. הדרישה שלנו היא שב־1 בספטמבר כל ילדי ישראל ילכו לבית הספר, ולא רק הילדים בחינוך הרגיל. שיתקיימו הועדות, ויינתנו התקציבים למשלבות, ושיימצאו הפתרונות לילדים שאין להם שיבוץ במסגרות החינוך. אני מאמינה שזו אחריות ציבורית חברתית של כולנו. לא רק בגלל ערבות הדדית, אלא בגלל שהנושא של מוגבלות הוא היום אצלי, ואם לא תעזרי לי תמצאי את המצב הזה מחר אצלך".