גלידה פינגווין מנסה לצוף עם משלוחים, שמעוני אופניים במלחמת קיום: איך מתמודדים העסקים שכולנו מכירים?

אין ספק שאחת המצוקות הגדולות במשבר הקורונה היא מצוקת בעלי העסקים, אלה שביום אחד נאלצו לסגור את העסק, או לשנות פורמט ולרדת במהירות באופן דרמטי ברמת ההכנסות. ביניהם גם כאלה שכולנו מכירים ושאולים מה קורה אצלם. צומת השרון מתחיל בסדרת כתבות עם העסקים שכולנו מכירים, שזה בעצם, כמעט כל העסקים בעיר.

גלידה פינגווין, חנות הגלידה הוותיקה בכפר סבא, נפתחה בשנת 1951 על ידי צבי אריה קריסטל ורעייתו הלנה. לחנות שני סניפים: הסניף הוותיק ברחוב רוטשילד 43 והסניף החדש ברחוב התע"ש 14 (בית חאן בבא). סיפורם של העולים ניצולי אושוויץ שהחליטו להגשים את חלומם לייצר גלידה בשיטה איטלקית נגע לרבים והגלידה עשתה לה שם בכל אזור השרון.

בימים אלה הסניפים עובדים במתכונת משלוחים. "אנחנו מנסים לעשות יש מאין", אומר הנכד, צביקה קריסטל, שירש את העסק מאביו יצחק, "הכנסנו שיתוף פעולה עם תן ביס ואנחנו מנסים לצוף. אבל מאז הקורונה חטפנו מכה רצינית. גלידה הוא עסק שבנוי על העוברים והשבים ברחוב. אנשים מבקשים לרכוש אבל אנחנו מסרבים לתת להם. מדובר בנפילה בסדר גודל של 75 אחוז במחזור. אנחנו ערב עונה אחרי הפסח, זו יריית הפתיחה לקיץ ויש גם את יום העצמאות. זה יום חג שבשגרה אנחנו עובדים בו בטירוף 24 שעות. שתבין, פותחים חנויות של איקאה, אבל לא נותנים לנו לעבוד ולהתפרנס. אני לא יכול לשלם לספקים. אנחנו ברוך השם אחרי חורף גשום מאוד, אבל גם זה פגע בעבודה. אתה בונה על הקיץ ועכשיו אין דרך לעבוד. המחלה הזאת גומרת אותנו. אנחנו מתים לחזור לשגרה".

גלידה פינגווין. צילום פרטי

איך הולך עם המשלוחים?

"בתן ביס אני יושב על ממוצע בפיק של 20 משלוח ביום. זה לא מספיק לכלום. משלוחים זה של 50 שקלים – 80 שקלים, זה שום דבר. זה לא מזרים אפילו 25 אחוז מהמחזור".

צביקה הוציא שלושה עובדים לחל"ת והוא כרגע מחזיק עובד אחד. "אם זה יימשך ככה, אם אני לא אקבל סיוע כמו שצריך מהמדינה ישירות לחשבון הבנק, ולא אעבור את הקיץ בלי שיפור מסיבי במחזור, אני חושב שלקראת החגים אני ארים ידיים ואאלץ לסגור את העסק. אני מקווה שישחררו ביולי אוגוסט שזה הפיק החזק שלנו שייתן לנו מלא חמצן".

אתה מפחד?

"זה מפחיד. זה הלחם והחלב של הילדים ויש לי חמישה ברוך השם. אני כבר מצמצם את ההוצאות בבית. אני לא יכול להרשות לעצמי כמו לפני כן אפילו מבחינת אוכל. אני ממילא לא חי בצורה רהבתנית, אבל עכשיו אנחנו מסתפקים רק בלחם עם גבינה, לפעמים בלי חביתה וטונה כי אין צורך כרגע. מקצצים איפה שאפשר".

יש בך טיפה אופטימיות?

"אנחנו עם אופטימי מטבענו. הסבים שלי עברו שואה ולא יכלו לגרד נר אחד בחנוכה. היום אנחנו אחרי 72 שנה לעצמאותנו ולא נוכל לחגוג עצמאות. לא יכול להיות שבשעת משבר לא יעזרו לנו. ב-68 שנים שאנחנו פתוחים עברנו מלחמות והכל ופה אנחנו עלולים להיגמר. אנחנו אמנם לא צועקים ברחובות אבל בהחלט מקווים שמישהו יעזור".

# # #

מרכז האופניים, חנות האופניים המיתולוגית בכפר סבא שברחוב ויצמן 148, נפתחה בשנת 1974 על ידי שלמה שמעוני, בן 67, נשוי ואב לארבעה. " זו חוויה לא קלה", הוא מודה. "זו לא מלחמה עם טנקים ועם תותחים זו מלחמה אחרת. זרקו רימון בסין והרסיסים הגיעו לכל העולם. יש לי שני עובדים קבועים שיצאו לחל"ת ואני ואחי עובדים פה לבד. מה נעשה".

אז איך אתה עובד?

"בחוסר וודאות. בא בן אדם אומר הילדה בדיכאון אתה יכול לתת פעמון ב-10 שקלים – אני נותן. אחר אומר יש סל לאופניים לילדה ב-20 שקל? אני נותן. אני נותן ידיות, מנפח גלגלים, מוכר משאבות. לא יותר. אף אחד לא קונה היום אופניים באלפי שקלים. אלה לא מתקרבים לפה. אנשים לא יודעים מה המצב הכלכלי שלהם".

לדבריו הוא כמעט נאלץ לסגור את העסק. "יום אחד בא לי קצין משטרה, אומר לי 'למה אתה פתוח – תן לי תעודה'. אמרתי 'באתי לנקות'. אמר שאסור לי ושהוא נותן לי אזהרה ושממחר אני לא פותח. אמרתי 'אנשים מתקשרים', אמר 'אתה יכול לעשות רק הזמנות'. אמרתי אני לא עובד בשיטה כזו. אם בן אדם רוצה לנפח אוויר בגלגלים נשלח לו הביתה קומפרסור?. אמר 'תיכנס לחנות ותסגור את הדלת. תכניס אחד אחד".

מרכז האופניים. צילום פרטי

איך אתה מתפרנס?

"העסק נפגע מאוד חזק מבחינה כלכלית, כמו הפלאפל מולי שאני רואה אותו בוכה, או חנות הנעליים ועוד עסקים סביבי. גם בבית על הפנים. אני קונה לחם, חלב ובשר ובא הביתה. כמו כולם. לא עושה הוצאות מיותרות. אנחנו במלחמת קיום. אתה רואה כל יום אנשים ששמים בארונות קבורה בחו"ל וזה משפיע פה. אפילו הטייס לא טס ולא מקבל משכורת אז איך יבוא בלי כסף לקנות אופניים. מה זה שווה שיש לך ארנק של איב סן לורן כשאין בו כסף. זו מלחמה בפני עצמה".

היית רוצה לומר משהו לראש הממשלה?

"ראש הממשלה הוא בשר ודם כמוני וכמוך. צריך לאחד שורות. עזוב כיסאות ובלפור שמלפור. אני אומר לו שההיסטוריה תשפוט. בעוד 30 שנה ילמדו הילדים שלנו על הקורונה ועל מי היה אשם. במרתפים יש הרבה מאוד כסף. פעם לקחו ממני לירה וחצי מלווה שלום הגליל. את הכסף הזה לא ראיתי. צריך לעשות שיערי בית ולתת על פי הצורך".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו