איפה הם בסגר: שמונה משפחות מספרות על הסדר שהיה והסדר שיהיה בצל הקורונה

"הכי יחסרו לי הילדים וכל 11 הנכדים שלי"

משפחת שרף ממושב גן חיים

משפחת שרף

מי: משפחת שרף ממושב גן חיים. שלמה, בן 77, מאמן כדורגל בעבר וכיום פרשן, בתו ענת ובעלה עופר וילדיהם שלי, מאי, טל ורן.

סדר במשפחה: "בדרך כלל ליל הסדר הוא חגיגה גדולה אצלנו עם 50-40 איש ולפעמים גם יותר. אני מתחיל לבשל יום או יומיים לפני הסדר ומכין כמעט את כל האוכל: גפילטע פיש, קניידעלך, חרוסת ומרק עוף. חוץ מזה יש מבחר סלטים, שלושה או ארבעה סוגי בשר לפחות, מתבשילים ועופות ועד לשון וכבד קצוץ, מה לא. רק המשפחה הקרובה עם הילדים והנכדים זה 21 איש בסך הכל, אבל תמיד מצטרפים גם מהצד השני, אם זה הורים, כלות או חברים. אף פעם לא היה לנו סדר קטן. אין לאף אחד בעיה ואת כל מה שאני מכין הם אוהבים ואוכלים בתיאבון. בעבר, כשאבא של אשתי היה בחיים, הוא היה מנהל את הסדר, אבל מאז שנפטר אנחנו עושים הכל יחד כשאני מוביל ומכוון והילדים עוזרים עם כל השירים. אנחנו מקפידים לקרוא את ההגדה מתחילתה ועד סופה, הכל כולל הכל, עד חד גדיא. לא תמיד עשינו את הסדר בבית ולפעמים היינו יורדים כל המשפחה לאילת, לוקחים חדר ועושים סדר כהלכתו במלון. היו גם כמה חגים שחגגנו בחו"ל.

"הסדר הכי זכור לי בבית היה ביום אביבי במזג אוויר מצוין ולכן החלטנו לעשות אותו בחוץ, בגינה. הזמנו את כל המשפחה של אשתי, לאה ז"ל, יחד עם הילדים. היינו יותר מ-60 איש, כל הגינה הייתה מלאה בשולחנות ערוכים ומקושטים בפרחים. זה היה סדר יפה מאוד, ממש כמו חתונה. אמנם היה קשה להשתלט עליו, אבל בסוף הצלחנו".

ליל הסדר הקרוב: "קשה ועצוב לי, אבל נשמור על הוראות משרד הבריאות ונחגוג רק המשפחה הגרעינית. מכיוון שאני לבד, אשב בקצה השולחן אצל הבת שלי ענת שגרה בסמיכות אלי. יחד נהיה שבעה, רחוק מאוד ממה שהורגלנו אליו. כמובן שאבשל, אמנם לא בכמויות הגדולות שאני רגיל, אבל אכין כמה מאכלים מסורתיים של החג במינון קטן יותר".

הכי יחסרו השנה: "יהיה חסר לי את כולם יחד, את כל הערימה. ברור שחסרים מאוד גם ההורים, אשתי זכרונה לברכה והרבה אנשים שהלכו לעולמם, אבל הכי יחסרו לי הילדים וכל 11 הנכדים שלי. כל הסימנים מראים שהדברים קצת יפתחו אחרי פסח ונשאר לנו לאחל לכולם בריאות ולקוות לטוב".

"אני מתכוונת להשקיע כדי לשמור על המסורת וגם על השפיות"

משפחת מור מכפר סבא

משפחת מור

מי: משפחת מור מכפר סבא. שרון (49), מנהלת משרד; הראל (50), מנהל בחברת קייטרינג והילדים יובל (18) איתמר (16) ומיכל (13).

סדר במשפחה: "אני משתדלת מדי שנה לארח משהו כמו 20 איש ולפעמים גם יותר, ואם לא מסתדר אז אנחנו מתארחים אצל אחותי. בכל שנה אנחנו משקיעים בסדר, לא משנה אצל מי הוא נחגג, ואנחנו משתדלים לחלק תפקידים כמו ניקיונות, בישולים ועריכת שולחן. בשנה שעברה שכרנו וילה ענקית יחד עם אח של הראל במצפה רמון והיה לנו ממש כיף, כי היו הרבה אנשים ואווירה חגיגית.

"זכור לי במיוחד ליל סדר שערכתי בקיבוץ דן יחד עם בעלי הראל, בן הקיבוץ, עוד לפני שהתחתנו, לפני משהו כמו 22 שנים. זה היה הסדר הקיבוצי הראשון שהשתתפתי בו והייתי המומה כי ראיתי לראשונה בחיי מה זה הווי קיבוצי אמיתי עם כל המשמעויות של העניין – כולם לבושים חגיגי וחוגגים יחד ולא כל אחד בבית שלו. זה היה משהו חדש עבורי כי אני באה ממשפחה הודית מסורתית, מה שאומר שאצלי בבית זה פסח מסורתי עם הגדה מסורתית. אצלנו, יוצאי הודו, משתמשים בשמנים חדשים כמו שומשום שנסחט במיוחד לחג וכל הבית מתקשט בירוק כסמל לאביב להתחדשות. ואז מצאתי את עצמי בחברה מאוד שונה ממה שאני רגילה מהבית, כשהשכנים מצמידים שולחנות וכולם מגישים לעצמם עם מגשים מנות קלאסיות מסורתיות של החג בחדר אוכל ענק שמפוצץ באנשים, עם הגדה של פסח שמלאה בתכנים של השומר הצעיר וחלק מחברי הקיבוץ עולים לבמה ומזייפים את נפשם למוות וגם צוות הבידור של הקיבוץ מעלה הצגה וכולם שרים".

ליל הסדר הקרוב: "זו הפעם הראשונה שאנחנו חוגגים פסח בצמצום, רק אנחנו כמשפחה גרעינית, בלי האחים והאחיות, וגם בלי ההורים שלי ושל בעלי. כשאנחנו מארחים בעלי הראל הוא זה שמבשל ואני אחראית על עיצוב השולחן, על הכלים, על מתנות למארחים ולמתארחים. גם השנה זה יהיה כך, למרות שאנחנו לא מארחים אף אחד. למרות המצב, בן זוגי היקר עובד ארבעה ימים בשבוע ואני ממשיכה לעבוד מהמשרד, וטוב שכך, בשביל לשמור על השפיות ולשלם את החשבונות, כך שאנחנו עדיין בסוג של שגרה. למרות שהמצב עדיין לא קל לאף אחד, לא נוותר על ההשקעה גם השנה, אפילו שזה רק המשפחה המצומצמת. אני מתכוונת להשקיע בשולחן, לנקות, לקשט ולא רק בשביל לשמור על המסורת אלא גם בשביל לשמור על השפיות. אני מקווה שהמצב לא יחמיר ואני מאחלת לכולנו שנצא מזה עם תובנות".

הכי יחסרו השנה: "כולם. ההורים שלי ושל הראל, האחים והאחיות שלנו, זה לא משהו רגיל עבורנו לערוך סדר לבד וזה בטוח לא יהיה אותו הדבר כי האווירה תהיה אחרת, וגם מידת ההשקעה".

"כשאנחנו רק שלושה, כמה שמח אנחנו כבר יכולים לעשות?"

משפחת שום מכפר סבא

משפחת שום

מי: משפחת שום מכפר סבא. השנה חוגגים את הסדר יחד יצחק שום, הבעלים של הפועל כפר סבא בכדורגל, אשתו אריאלה והבת שרון.

פסח במשפחה: "בדרך כלל כולם מגיעים אלינו יותר מ-20 איש, בראשם כמובן שלושת הילדים וחמשת הנכדים", מספר יצחק, "אנחנו חוגגים אצלנו בכפר סבא ואני מנהל את הסדר כשכולם יושבים מסביב לשולחן ושרים את השירים. האם קוראים עד הסוף? בערך, חלק פורשים אחרי הארוחה. אשתי אריאלה מבשלת הרבה דברים שונים כי כל נכד אוהב משהו אחר. יש המון סלטים, מבחר סוגים של בשרים וכמובן מרק עם קניידעלך, הכל ביתי. לא מדדתי לה זמן, אבל לפעמים היא מתחילה לבשל גם שבוע לפני.

"לא אשכח שאירחנו אצלנו בליל הסדר את מאמן הנבחרת לשעבר, ריצ'ארד נילסן ז"ל. הוא אמנם לא למד את השירים אבל נהנה מאוד. אצלם בדנמרק לא נהוג לעשות ארוחות עם כל כך הרבה אנשים ובהמשך הוא ניסה לארגן ארוחה כזו עם המשפחה שלו. אני לא יודע אם הצליח, אבל מה שבטוח שאחרי הסדר הזה הוא רצה להגיע אלינו לארוחה בכל שבוע".

ליל הסדר הקרוב: "בגלל המגבלות נהיה בבית רק אני, אשתי והבת שלי, שרון. נעשה את הכל כרגיל וכמו שצריך, רק עם פחות אנשים לצערי. ההרגשה לא קלה, וגם היום קשה לנו ואנחנו מתגעגעים מאוד לנכדים, אבל מה לעשות, אנחנו מדברים בטלפון. עוד לא חשבנו מה נעשה בסדר עצמו, אבל אני מניח שנצלם תמונות ונעביר אחד לשני".

הכי יחסרו השנה: "המשפחתיות תהיה הכי חסרה לי כמובן, כי אנחנו משפחה מאוד מלוכדת וכשכולם פה הכל חגיגי ושמח, חוויה אמיתית. כשאנחנו רק שלושה אנשים, כמה שמח אנחנו כבר יכולים לעשות? כולם יחסרו לי מאוד, אבל בעיקר הנכדים".

"מעולם לא עשינו סדר עם פחות מ-30 משתתפים"

משפחת נגר מכפר סבא

משפחת נגר

מי: משפחת נגר מכפר סבא. אורי, איש עסקים ויו"ר עמותת "כפר סבא הצעירה". בן 48; טלי אשת נדל"ן בת 45 ושלושת ילדיהם עילאי (18), לירז (16) ויאיר (10).

סדר במשפחה: "חג פסח אצלנו בעדה התימנית הוא תמיד עם הסבה גדולה, שמחה גדולה, הניגונים המיוחדים והמון שירים בשיתוף הילדים. מעולם לא עשינו סדר עם פחות מ-30 משתתפים", מספר אורי, "יש שני לילות סדר שזכורים לי במיוחד. אחד פחות חיובי והשני משעשע. האחד הוא ערב פסח בו בוצע הפיגוע במלון פארק בנתניה. אני זוכר את הדיווחים שפרצו באותה שעה. זה הרס לכולם את הסדר. הסדר השני היה אצלי בבית בנוכחות קבוצה של עולים חדשים פולנים שהיה לי איתם קשר עסקי. הם עלו להרצליה פיתוח והזמנו אותם לחג. אני זוכר את השאלות שלהם ואת המבט שלהם על ההוויה והסדר שלנו. אני חושב שזה היה הסדר הראשון שלהם. זה היה יפה לראות את זה. ברבות הימים נודע לי שבחגים הבאים הם לקחו את המנהגים שלנו ועשו את זה בבית בעצמם".

ליל הסדר הקרוב: "יש אנשים שאומרים שאולי זאת הזדמנות לפסח אחר ושונה שיאחד את המשפחה, אבל באמת שאני לא מוצא בזה שום יתרון", אומר אורי, "אנחנו משפחה דתית ומדי יום שישי אנחנו אוכלים חמישתנו בבית ונהנים מזה מאוד, אבל מבחינתי בחג יש בזה מינוס שלא יושבים יחד עם הרבה אנשים לסדר. עצוב לי שלא נוכל ללכת לבית הכנסת ולהתפלל את התפילות המיוחדות, שלא נחווה את הרעש של הילדים ואת הצחוק של המבוגרים. זה מאוד כואב.
"השנה לקחנו מתכונים מאמא שלי כדי שזה יצא לפחות בטעם מה שיותר קרוב. את התפילות מן הסתם נעשה בבית עם הילדים וננסה לעשות מה שיותר קרוב גם מבחינת עריכת השולחן, עם המון ירק מסביב כדי שיהיה דומה לבית אבא. אשתי ואני נבשל יחד. אשתי תכין סלטים וקינוחים ואני אשתדל לעשות כל מה שאני זוכר מהבישולים של אמא שלי, שזה הבשרים המיוחדים שיש לתימנים בחג הזה. אצלנו אוכלים בחג שאוויה, פרגיות ובקר שחתוכים גדול ונצלים אחרי שמתבלים אותם בחוויאג'. אחת המצוות של החג הוא לאכול צלי, זכר לצלי הכבש שבני ישראל הכינו במצריים כשהקב"ה ביקש מישראל בזמן מכת הבכורות, לאכול צלי בבית ולחגוג כשהוא יעשה עבורם את העבודה".

הכי יחסרו השנה: הוריה של טלי מתגוררים בנהריה והוריו של אורי מתגוררים כ-300 מטרים מבית משפחת נגר בכפר סבא. את שלושת הרגלים ואת יום הכיפורים, כך החליטו כשהקימו משפחה, הם חוגגים בכפר סבא ואת יתר החגים בנהריה. כעת, הוא נאלץ להסביר להוריו שמחה (80) ומתניה (83) שגרים בעיר מאז 1951, מדוע הוא וחמשת אחיו לא יוכלו להגיע אליהם לחג. "אמא שלי מאוד כואבת את הנושא והיא זו שבדרך כלל מבשלת לנו בחג", הוא אומר בעצב, "לקח לנו הרבה מאוד זמן להסביר להם מדוע לא נגיע. חלק מהקשישים מתביישים בזה שהם מהווים סיכון להדבקה. הסברנו שלא הם לא הבעיה אלא אנחנו כי אנחנו לא רוצים לקחת סיכון שאם מישהו מאיתנו חולה, שלא ידביק אותם".

"בליל הסדר הקרוב זה רק אני והכלבים שלי"

חיים מזרחי מרעננה

חיים מזרחי. צילום עזרא לוי

מי: חיים מזרחי מרעננה, בן 48, פעיל למען בעלי חיים שמנהל בהתנדבות מלאה את בית המחסה לכלבים ע"ש סאם ז"ל ברעננה.

סדר במשפחה: חיים רגיל לחגוג בכל שנה את חג הפסח עם משפחתו. ביומיום חיים, אב לשתי בנות, מתגורר לבדו עם חמישה כלבים אך עד כה הוא זכה לעשות את סדר הפסח השנתי עם בנותיו ועם משפחתו המורחבת. "מדי שנה היינו עושים כל המשפחה סדר פסח ביחד – אני, שתי הבנות שלי, האחיות שלי, האחיינים שלי וההורים אצל אחותי הקטנה מאיה ברעננה", הוא מספר, "היינו בסביבות 30 איש. הייתה שמחה גדולה בכל פעם. קראנו את כל ההגדה מא' ועד ת' לפי המנהג, כמו כל בית ישראל, למרות שאנחנו חילוניים. אמא שלי, למרות שהיא בת יותר מ-80, שורדת סרטן ומטופלת באמצעות טיפולי דיאליזה, הייתה מכינה חרוסת כל שנה למרות המצב הרפואי. על החרוסת הזאת היו עפים ומחסלים אותה תוך שנייה, במיוחד הבת שלי הקטנה, אגם".

בשנה שעברה חיים החליט לוותר על סדר משפחתי ובחר לעשות סדר פסח מיוחד לעשרות נזקקים בעיר. "בשנה שעברה החלטתי לעשות סדר פסח מיוחד וליוזמה הזו הצטרף ערן לוי", מספר חיים, "החלטתי לוותר על ערב עם המשפחה ועשינו סדר פסח לנזקקים. היינו בסביבות 30 איש, ישבנו יחד, קראנו את ההגדה מההתחלה ועד הסוף, שמחנו יחד, שרנו את השירים, ממש כמו סדר עם המשפחה. הסדר התאפשר הודות לתרומות מתושבים והודות לאגף לשירותים חברתיים בעירייה ולמי שעמדה בראשו אז, רות נאור. גם ראש העיר חיים ברוידא נרתם ליוזמה. בנוסף, ארגנתי אוכל מהסעודה עצמה לעובדי העירייה שעבדו באותו הערב כדי שירגישו את המשפחתיות. "הייתה התרגשות גדולה ומאוד כיף ורציתי גם השנה להמשיך במסורת, אבל בגלל הקורונה לצערי הרב זה לא מתאפשר. בסך הכל מגיע לאותם האנשים לחוות את המשפחתיות הזאת, שהם לא חווים בדרך כלל. המשפחה אמנם הייתה חסרה לי, וכן הלכתי בסוף הערב לבית של אחותי להגיד למשפחה חג שמח, אבל נהניתי יותר עם האנשים שאין להם את הארוחה החגיגית הזאת בכל שנה כי הרגשתי שאני מעניק להם משהו מעצמי, ונותן להם איזושהי חוויה מיוחדת".

ליל הסדר הקרוב: חיים נמצא באוכלוסיית סיכון בשל מצבו הרפואי והשנה ייאלץ לחגוג את חג הפסח בגפו. "השנה, לצערי הרב, אני לא יכול לחגוג עם אף אחד. לא עם האחיות שלי ולא עם ההורים שלי. אני נחשב לאדם ברמת סיכון גבוהה, אני סובל מ-COPD (מחלת ריאות כרונית), לחץ דם גבוה, ומחלת לב. לכן אני לא יוצא מהבית מאז התפשטות הקורונה. אסור לי לצאת ולהיפגש עם אף אחד ולכן לא אחגוג השנה עם אף אחד את ליל הסדר. בליל הסדר הקרוב זה רק אני והכלבים שלי. אני מתכנן לעשות לעצמי ולכלבים ארוחה מיוחדת של דגים ובשר טוב, ואני הולך להביא מאמא שלי את החרוסת המיוחדת שלה, היא תשים לי מחוץ לדלת, כי על זה בפסח אני לא יכול לוותר".

הכי יחסרו השנה: "בני המשפחה שלי כמובן יחסרו לי מאוד. לא לחגוג עם הבנות שלי זה קשה. כמובן קשה לי גם שאני לא יכול לעשות סדר לנזקקים כמו שעשיתי בשנה שעברה. זה לא פשוט לחגוג לבד".

"אם אני לא אחגוג עם אמא זה מאוד יחסר לי"

משפחת יוסף מרעננה

משפחת יוסף

מי: משפחת יוסף מרעננה. חוגגים את החג אבי, בן 48, עורך דין, מרית (45), והילדים שחר (18), אוריאל (13), הלל (9) ואבישג (7).

סדר במשפחה: "אנחנו משפחה ברוכת ילדים, של תשעה ילדים, כשאני האח הכי קטן", מספר אבי, "פסח הוא גם שמחה כפולה בגלל שאנחנו חוגגים לאמא שלי יום הולדת בליל הסדר. בגלל שאמא עלתה מתימן היא לא יודעת בדיוק מתי היא נולדה כי לא רשמו שם את תאריכי הלידה, אבל אנחנו חוגגים לה תמיד בפסח. אמא שלי עברה לגור לידי כשאבי נפטר, לפני 12 שנה. בגלל שהיא גרה לידי ובגלל שיש לי את האפשרות לארח את כולם, אז בדרך כלל כל האחים מגיעים אלי עם הילדים ולפעמים מצטרפים גם חברים. מדובר בליל סדר של 50 איש וזה כבר הפך לנוהל שמי שמגיע מביא לאמא מתנה. אנחנו שרים לה שירים וזה כל פעם מרגש מחדש. אנחנו גם משתדלים לעשות סבב ברכות וזו הזדמנות טובה להגיד לה תודה על כל מה שהיא עשתה בשבילנו כל השנים.

"בכל שנה אנחנו מנסים לשחזר את אותו ליל הסדר שהיינו חוגגים עם אבא שלי ז"ל. אם מזג האוויר מאפשר אז אנחנו חוגגים בחוץ, בחצר הבית שלנו, ואם קר אז המבוגרים יושבים בבית והילדים יושבים בשולחנות שקצת יותר קרובים לגינה. בכל פעם מישהו אחר במשפחה קורא קטע בהגדה, בהגייה התימנית, עד כמה שאפשר. אני והאחים שלי עדיין זוכרים את ההגייה. הצעירים כמובן מנסים אבל יוצא להם חיקוי מצחיק כזה. יש כמובן אוכל בשפע ואת המרק התימני עם עסיד שאמא שלי דואגת לעזור להכין אותו, זו מנת הדגל".

יש ליל סדר שאתה זוכר במיוחד?

"כן, את ליל הסדר לפני שנתיים. אמא שלי עברה איזשהו אירוע, שבוע לפני ליל הסדר. היא התעלפה ופונתה לטיפול נמרץ ואז אושפזה. הצפי היה שהיא נשארת בבית חולים עד אחרי ליל הסדר, אבל לשמחתנו יום לפני ליל הסדר המצב שלה השתפר. אלה היו ימים מאוד לחוצים וקשים, וזה היה שינוי משמעותי. יום לפני הוחלט שהיא תשתחרר הביתה ותחגוג איתנו את החג".

אבי יוסף ואמו יונה

אז השמחה הייתה כפולה.

"בטח, היה מאוד מרגש והייתה שמחה גדולה כשהיא חזרה הביתה. כולם היו בלחץ מאוד גדול ודאגו לה, וזו הייתה הזדמנות טובה לחגוג את ליל הסדר, את יום ההולדת שלה ואת זה שהיא חזרה הביתה, הכל ביחד. הרגשנו כאילו קיבלנו אותה חזרה במתנה. זו הייתה התרגשות גדולה מאוד".

ליל הסדר הקרוב: "אין לי מושג מה יהיה בחג הקרוב אבל כבר ברור שלא נחגוג עם האחים והאחיות. יש שתי אפשרויות: האחת היא שאני אבוא לאמא שלי שגרה לידי, נשב כל אחד בקצה אחר ורחוק של השולחן ואני אקריא לה את ההגדה ואחגוג איתה באופן מצומצם בזמן שאשתי והילדים יחגגו בבית בלעדיי. אפשרות שנייה היא שנחגוג בלי אמא, והיא תחגוג עם המטפלת שלה. אנחנו בהתלבטות מאוד גדולה. שתי האפשרויות עצובות בעיניי.

הכי יחסרו השנה: "אם לא אחגוג עם אמא זה מאוד יחסר לי ומאוד כואב לי לא לאפשר לה לחגוג עם המשפחה. כמובן שכל האחים, האחיינים והמשפחה הגדולה לא יהיו ככה או ככה, והם מאוד יחסרו לי. כמה הזדמנויות כבר יש לנו לגבש את כל המשפחה יחד?".

"למזלנו הבת שלנו חוגגת איתנו כי היא גרה לידנו"

משפחת לבובסקי מהרצליה

משפחת לבובסקי

מי: משפחת לבובסקי מהרצליה. חוגגים מרינה (58), עובדת בתחום הפארם בחברת אסתי לאודר כמנהלת אזור; אלכס (58), איש אבטחה; הבת לינה (38) עובדת בחברת סטארטאפ.

סדר במשפחה: "אנחנו חוגגים את חג הפסח מאז שאני זוכרת את עצמי בתור ילדה יחידה באוקראינה. בכל שנה זה היה מלווה בהתרגשות גדולה כי חגגנו עם סבא וסבתא שלי והדודים. באוקראינה פחות הקפדנו לחגוג את החגים היהודים, אבל אני זוכרת שההורים שלי היו מקפידים לחגוג את חג הפסח. למרות שההורים שלי היו קומוניסטים, להיות יהודי באוקראינה לפני 39 שנה היה מצב מאוד מיוחד ועדין והם עדיין הצליחו לחגוג את פסח מדי שנה והחג הוא ממש זיכרון ילדות שצרוב אצלי. היו מגיעים אלינו דודים שבאו מרחוק במיוחד, כולם היו מתלבשים יפה וחגיגי, וזכורים לי ריחות הבישולים, ההכנות וגם העובדה שבכל שנה ההורים שלי היו משיגים מצות ממש בסתר. הכי טעים עבורי היה הבלינצ’ס שאמא שלי זינה או שסבתא שלי היו מכינות וגם הקרפיון הממולא ברוטב סלק, שזה מתכון של סבתא קלרה שאני מכינה עד היום. כשהתחתנתי הצטרפו לשולחן החג שלנו גם האחות של בעלי ועוד קרובים, וגם כשעלינו לארץ המשכנו את המסורת עם ההורים שלי וסבא וסבתא שעוד היו בחיים. אני מודה שבכל שנה פסח מלווה בהתרגשות כי בארץ זה לא רק היה העניין של המסורת אלא גם הרצון שלנו להתחבר ולהיות ישראלים".
ליל הסדר הקרוב: "לאור המצב נחגוג בבית רק שלושתנו, אני, בעלי והבת שלנו. אני מארחת כל שנה מאז שאני בת 20, הגיל שבו התחתנתי, ועד היום. כשגרנו באוקראינה הייתי פותחת שולחנות ומשקיעה באירוח בחגים, כולל הכנת מנות שלמדתי מאמא של בעלי. מאז שעלינו לארץ לא נשארה לנו הרבה משפחה וההורים שלנו נפטרו ולכן מדי שנה אני מארחת לא רק את המשפחה אלא גם הרבה חברים שהם כמו משפחה עבורנו, וזה יוצא משהו בסביבות 20-17 איש. בכל שנה הסדר פסח תמיד שמח ויש אווירה והשנה בגלל מה שקורה אנחנו נעשה סדר מצומצם. אני אשקיע לא רק בעיצוב השולחן אלא גם בניקוי הבית ובכמה מנות, כמו למשל בקציצות דגים, מצות מטוגנות ופבלובה כקינוח, שהכל יהיה כשר לפסח".

הכי יחסרו השנה: "המשפחה המורחבת והחברים שאנחנו מארחים ומלווים אותנו בכל חג, והם המשפחה שלנו פה. למזלנו, הבת שלנו חוגגת איתנו כי היא גרה לידנו ואנחנו מחכים שהיא תתחתן ויהיו לנו נכדים ואז יהיה לנו סדר עוד יותר שמח. כבר קבענו עם חלק מהם שנעשה את הסדר ביחד, דרך הזום. ככה נשאר מחוברים גם בערב החג".

“נעשה שיחות בוואטסאפ עם כל הילדים והנכדים”

יגאל ופנינה יצקן מהרצליה

פנינה ויגאל יצקן

מי: יגאל ופנינה יצקן, תושבי הרצליה, בני 66 ובעלי המעדניה אצל יגאל ברחוב קדושי השואה 56 בהרצליה פיתוח. יגאל חלה בווירוס הקורונה לפני כשלושה שבועות וביום שישי האחרון שוחרר ממלון דן פנורמה בתל אביב לביתם. אשתו פנינה שוחררה לביתם כבר ביום חמישי בלילה.

סדר במשפחה: “כל סדר פסח וכל ראש השנה חוגגים אצלנו עם כל המשפחה”, מספר יגאל, “בדרך כלל אנחנו עושים את הסדר אצלנו בבית. אנחנו כ-28-24 אנשים בדרך כלל, כש-14 אנשים הם מהמעגל המשפחתי הראשון. אצלנו בסדר יש גם גויים. בשנה שעברה התארחו אצלנו הכלה שלנו שהיא לא יהודייה וההורים שלה, וגם ילד שהבן שלי מאמן אותו בטניס והמשפחה שלו שהם נוצרים. היה נחמד שהילד שלהם קרא את ההגדה בעברית ושיתר המבוגרים ישבו עם הגדה באנגלית. זה היה מאוד יפה ומרגש כי הם מאוד הרגישו איתנו. בשנה שעברה, כמו בכל שנה, היה בלגן ומלא אוכל. עשיתי כמו בכל שנה כרעיים שהוצאתי מהם את העצם ומילאתי אותם, הכנתי רוסטביף, אורז עם שקדים וחמוציות, תפוחי אדמה עם העוף בתנור וכמובן חזרת, גפילטע פיש וכבד קצוץ”.

ליל הסדר הקרוב: “השנה, בפעם הראשונה, רק אשתי ואני נשב לשולחן ונעשה את הסדר לבד וכל הילדים יעשו כל אחד בביתו. היינו אמורים לעשות את הסדר בהתחלה במלון דן פנורמה בתל אביב עם מאות אנשים. זה יהיה הסדר רב המשתתפים היחיד בעולם. התייחסו אלינו ממש יפה במלון, גם הצוות וגם פיקוד העורף, אבל אנחנו מעדיפים את הסדר בבית, בפינה שלנו. הרגע הכי טוב שהיה לי בזמן האחרון הוא החזרה הביתה. אני בטוח שנעשה שיחות בוואטסאפ עם כל הילדים והנכדים תוך כדי הארוחה.

“השנה לא יהיו כל המנות שיש לנו בסדר בדרך כלל וגם לא באותן הכמויות כי נהיה רק שנינו. יהיה גפילטע פיש מהמעדניה שאשתי מאוד אוהבת ולי יהיה דג מטוגן כי אני לא אוהב גפילטע פיש. יהיו גם כבד קצוץ וחזרת שאנחנו מוכרים בחנות וכמובן שיהיה מרק עוף שאשתי מכינה שהוא המרק הכי טוב בעולם. יש אפילו אישור לכך – היא זכתה במקום הראשון בתחרות של מרקי עוף בין כמה עסקים לפני כמה שנים ומרק העוף שלה הוכתר כטוב ביותר. יהיו גם קציצות כרישה, כרעיים ברוטב הדרים ושזיפים שאני מכין וקדירת עגל ביין. לקינוח תהיה רולדת הקפה שבתי מכינה. בעבר הסדר שלנו היה יותר חגיגי קצת אבל אני תמיד אומר שחשוב עם מי אוכלים ולא מה אוכלים”.

הכי יחסרו השנה: “כמובן שיחסרו לנו שלושת ילדינו וששת הנכדים שלנו, ובמילה אחת – הבלגן. אני תמיד אומר שהכיף הכי גדול בסדר זה הקפה והעוגה בסוף, כשכולם כבר רגועים, הילדים מפוזרים בחדרים עם המשחקים ואנחנו המבוגרים יושבים ברוגע עם קפה ועוגה. עוד משהו שאנחנו אוהבים לעשות בכלל וגם בחג זה לטייל בארץ. אין פסח שאנחנו לא מטיילים. הזמנו נופש באכסנייה בערד בחול המועד פסח עם הנכדים הגדולים וכמובן שזה לא יצא אל הפועל. אני מקווה שהתקופה ההזויה הזאת תהיה מאחורינו ושאנשים יבינו את הפרופורציות בחיים וכמה חשובה המשפחה ושכל הדברים החומריים הם פאסה עכשיו. אני מאחל לכולם רק בריאות והרבה בריאות ושנצא לטייל והרבה”.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו