תמר אלט בת ה-62 מכפר סבא, הגיעה לפני כשלושה וחצי חודשים לבית לוינשטיין כשלא ראתה אור בקצה המנהרה. נזק משני בניתוח גב גרם לה לשיתוק ברגלה השמאלית, והיא הגיעה על כסא גלגלים ובמצב נפשי רעוע לבית החולים השיקומי ברעננה. "אתה לא יודע איך לאכול את זה כשזה פוגע בך", היא אומרת, "אתה בן אדם כל כך דומיננטי ואקטיבי, וכל החיים שלך מושבתים. אתה מרגיש שאתה לא מסוגל לעשות שום דבר, זה פוגע בך נפשית".
תמר, מורה לאמנות במקצוע, שלימדה בעבר בתיכון 'גלילי' בכפר סבא וכיום מלמדת בבית הספר 'מגד' ברעננה, מספרת כי למרות הקשיים הפיזיים והנפשיים, טיפול הצוות ובמיוחד טיפולה של הפסיכולוגית שרון רצהבי מבית החולים, הרים אותה על הרגליים, פשוטו כמשמעותו.
התערוכה של תמר אלט. צילום דור אלט
"מהרגע שהגעתי לשם הרגשתי כל כך עטופה, מחובקת ומטופלת", מספרת, "הצוות הקיף אותי מכל הכיוונים. התחלתי בקשר אינטנסיבי עם שרון הפסיכולוגית של בית החולים. היו לנו המון שיחות ובהתחלה בכלל לא רציתי ללכת לשיחות האלה, אבל בסופו של דבר התגייסתי לזה וזה מה שהרים אותי למעלה. עוד לפני שנכנסתי לבית החולים היה לי חלום לפתוח תערוכת אמנות משלי, ושרון ממש דחקה בי ונתנה לי מוטיבציה לעשות את זה. אז הבטחתי לעצמי בזכותה, שברגע שאני יוצאת מבית החולים אני פותחת תערוכת יחיד של הציורים שלי בפעם הראשונה בחיי, וכך אכן היה. אני חייבת לזקוף את זה לזכותה, היא אמרה לי שיש לי כוח ושאני ממנפת אותו באמצעות האמנויות".
התערוכה של תמר אלט. צילום עופרי מור שקד
תמר אכן פתחה לראשונה בחייה תערוכה פרי עטה בגלריית "ארט מבט" בכפר סבא, והגשימה חלום. "היו המון אנשים", אומרת, "חברים, משפחה, אוצרת התערוכה המדהימה אביה ממון שעשתה המון בשבילי. גם שרון הגיעה כמובן, הייתה התרגשות גדולה. הודיתי לכולם, נשברתי, התחלתי לבכות. אין מה לעשות, לאמנות יש המון כוח".
בבית לוינשטיין מספרים שתחזרי אליהם כמתנדבת.
"נכון. אני אחזור בהנחיית קבוצות אמנות למטופלים כחלק מטיפולי ריפוי בעיסוק. כשאני ארגיש מספיק טוב, נדרתי לעצמי נדר שאחזיר לבית לוינשטיין על מה שהוא נתן לי. כשאתה מקבל אתה גם צריך לדעת לתת בחזרה".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות