"זו לא מתקפה על אורח החיים הדתי": הילד הרע של הקומדיה הישראלית רוצה ללמד את הילדים שלכם על אבולוציה

דורון צור מוציא ספר ילדים. לאנשים הקרובים אליו זה בטח לא יהיה מוזר, אבל למי שמכירים אותו רק כיוצר של סדרות כמו “מ.ק 22” המיתולוגית, “רד בנד”, “70 מיליון סיבות לעושר” ו”שב”ס” – כולן לא בדיוק שיא הנימוס, רובן גסות ופרועות, זה בטח יישמע כמעט בלתי אפשרי. כשאני שואל אותו האם ניתן לומר שהילד הרע של הקומדיה הישראלית הפך להיות ילד טוב, הוא עונה: “אתה יכול לכתוב, אבל זה לא יהיה נכון. שב”ס היא אחת הסדרות הפרובוקטיביות כיום בטלוויזיה. מדובר בשני צדדים של אותו הדבר. אני רואה את היופי ואת הכיעור ואני לא צריך לשנות בעצמי שום דבר”.

את הספר, “הסבים המופלאים שלך”, הוא הקדיש לשתי בנותיו והוא מאפשר להורים חילונים ללמד את ילדיהם על תורת האבולוציה מגיל צעיר. “אין שום ספר ילדים בעברית שמסביר את תורת האבולוציה לילדים צעירים”, הוא אומר, “לראשונה יש אלטרנטיבה לספרי הילדים שמקדמים את תורת הבריאה. הוא נכתב מתוך הערכה והאהבה לדבר העצום הזה שנקרא אבולוציה. חשוב לי שמי שנחשף אליו יבין שלא מדובר במתקפה על אורח החיים הדתי, אלא רק בהצבת אלטרנטיבה מדעית שתאפשר להורים כמוני, המוקסמים מהמדע ומהטבע, להעביר חלק מהקסם הזה לילדיהם”.

אבל עוד נחזור לספר. צור, תושב כפר סבא, בן 42, נשוי לכרמית אבא לשתי בנות ובעליו של חתול. היא מנהלת פיתוח עסקי בחברת היי-טק והוא יזם היי-טק בחברה שהוא עצמו הקים ומשמש כמנכ”ל שלה. Signpass, העוסקת באבטחה באמצעות סיסמה בכתב יד, היא חברת הסטרטאפ השלישית שלו. הוא גדל כל חייו בכפר סבא, למד בתיכון כצנלסון, כאן גרים גם הוריו ואחותו. להייטק הגיע לפני התסריטאות, כשהקים בשלהי הצבא, יחד עם חברו ירון ניסקי, גם הוא כפר-סבאי, חברה שפיתחה משחקי מחשב שנסגרה בסופו של דבר.

ואז, אי שם בשנת 2004, ניכרה בפניהם ההזדמנות ליצור סדרת טלוויזיה מצוירת. “בעצם, דרך אחד הגרפיקאים שלנו, הכרנו את אולפן האנימציה ‘Shortcut Playground’ והם חיפשו סדרת אנימציה”, הוא מספר, “היה לי קצת רקע קודם בקומיקס (המגזין הקומי “סטיות של פינגווינים”, א”א). בגלל משחקי המחשב היינו גם קצת בעניין האנימציה. חשבנו שיש לנו רקע אבל בדיעבד אפשר לומר שזה היה מאוד יהיר. יהיר, אבל הצליח. אם אתה בא עם רעיון מספיק טוב ומוכר אז זה מסתדר. כנראה שההגשה הייתה מספיק משכנעת ובעקבותיה גם הסדרה – עובדה שהיא הגיעה לאן שהיא הגיעה. ואז הלכנו ל’ביפ’, שהיא נספח של קשת, וחיברו אותנו לאסף הראל הבמאי ומשם היסטוריה. לא כל ילד היה יכול אז לעשות אנימציה במחשב ולשים באינטרנט. הטכנולוגיה הזאת היא הייתה יקרה ומורכבת, ולמרות שהיא עדיין כזאת אתה יכול לראות היום סדרות רשת של אנימטורים שנעשו לבד בבית. אז זה לא היה אפשרי”.

מה למדת מהעבודה על הסדרה?

“למדתי שהיכולות שלי ליצור סדרה קיימות. תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה – לכתוב דראפט ראשון לפרק על בסיס רעיונות. כשאתה כותב תסריט לסדרה קומית ואתה צריך להצחיק, זה תהליך בפני עצמו. להכיר את התהליך הזה זה כמו ללכת בפעם הראשונה. למדתי שאני יכול לעשות סדרה ואני אוהב את זה. זה מה שלקח אותי לכתיבה באופן בלעדי במשך 11 שנה. נכנסנו לזה באופן מוחלט ונעשיתי תסריטאי ואני עדיין במקצוע. זה היה החיבור הראשון שלי לעולם הזה ולחוויה והתאהבתי בזה מאוד. כתיבה קומית על מה שכואב זו צורת התבטאות. כתיבה קומית סאטירית היא הדרך לפרוץ החוצה. וזה מה שאני מנסה לעשות מאז. כשאתה עושה סאטירה כדאי שתדבר על מה שמעצבן אותך ולא מה שבכותרות”.

איך היה החיבור עם אסף הראל?

“היה חיבור מיידי. אסף אז החליט לעבוד איתנו כמו שאני עובד היום עם תסריטאים מתחילים. אתה מזהה אותם על סמך משהו מצחיק או שניים. היינו תסריטאים לא מקצועיים, אז לראות אותו לוקח רעיונות לא קוהרנטיים שלנו והופך אותם למשהו שיכול להיות על המסך – זה בית ספר לכתיבה”.

הסדרה הפכה לקאלט.

“נכון. זו נקודת חיבור מיידית לזרים. אנשים מכירים וזוכרים וזה דבר מאוד מחנך – זה מלמד אותך מה לחפש כשאתה עושה טלוויזיה. אני מחפש שהיא תהיה טובה גם בעוד עשר שנים. אז נכון שהסדרה הפכה לקאלט, אבל היא עדיין רלוונטית היום וזה לקח חשוב למה לעשות ולמה צריך לכוון”.

מאז דרכו הייתה סלולה. הוא המשיך עם אסף הראל ל”כל לילה עם אסף הראל” המקורית, רד בנד המוערכת, היהודים באים, העונה הראשונה של שב”ס והיה אחד המייסדים של ערוץ קומדי סנטרל.

מה אתה יכול לומר לתסריטאים מתחילים מנקודת מבטך היום?

“אתה תמיד צריך ולעבוד בזה. לא כל התסריטאות דומה. אפשר לעבוד במערכת ואפשר לשבת לבד או עם שותף מול דף ריק ולעשות תסריט. אלו שני דברים שונים שדורשים יכולות שונות לחלוטין ומאתגרות. אבל בסוף אתה צריך לעבוד. או לקדם רעיונות שלך, או לנסות להתברג ולהיות חברותי”.

דורון צור. צילום עזרא לוי

למה לסבא יש זנב

את “הסבים המופלאים שלך”, תוכלו לראות כבר עכשיו ביוטיוב שם הוא זמין לצפייה עם קריינות.

זה לא מייתר את העניין של למכור את הספר?

“אני לא חושב. בסוף אם יאהבו ירצו לקנות. כולם יודעים את הסוף של מיץ פטל ועדיין זה ספר ילדים פופולארי. לא מפחיד אותי שלא יימכר, ואני לא חושב שזה נכון. התוכן חשוב וראוי ואני רוצה שיגיע לילדים וכמה שיותר. אני שמח שקונים ואני שמח שרואים”.

איך נולד הספר?

“כשהבת הבכורה שלי הייתה בת שלוש או ארבע היא התחילה לשאול אותי שאלות כמו ‘למה הרגליים של הפרפר לא נדבקות לפרח?’, מפני שהפרחים המגעילים נדבקו אליה בדרך הביתה מבית הספר. אני אדם כנה ואמרתי שזו האבולוציה – מפני שהפרפרים לא זכו לנדוד הרחק מהפרחים. אחד מחומרי הקריאה האהובים עלי זה מדע פופולרי על אבולוציה. נתתי לה תשובה על פי הבנתי וזה עניין אותה. מאז סיפורי אבולוציה זו הדרך הנעימה שלנו להעביר את הזמן. מכאן החלטתי לשים את הבסיס של האבולוציה כספר. הספר מתאר שלב אחרי שלב את תהליך האבולוציה, ומתמקד בסבא אחד או סבתא שעשו משהו מאוד מוזר לאותה תקופה. הוא רצה להסתובב, ואף אחד לא הבין אותו, אז הוא הצמיח זנב. ואז אחרי מיליוני שנים כולם היו עם זנב. ואז מישהו אחד מתחיל שינוי שתופס ומחלחל לדורות הבאים. דיברתי על הסבא סבא הקדמון שלהם. זה לא רק דידקטי, יש פה גם חשיבה לחדשנות. זה אומר שבסדר לחשוב אחרת מכולם ולעשות משהו שונה. המין האנושי הגיע לאנשהו רק בגלל שהאנשים שעשו משהו שונה מכולם”.

ואיך הילדות הגיבו?

“את הספר ממש כתבתי להן. הוא התבשל אצלי במשך הרבה שנים והבטחתי להן ספר. הקראתי להן כל פרק מיד אחרי שהוא נכתב. ישבתי כל יום לכתוב פרק, לאורך שבועות. וקיבלתי פידבק. הן נורא אהבו. אחרי שהוא נכתב, הן אמרו לי ‘אבא מתי אתה מוציא?’, עד שנשברתי. זה המון עבודה”.

ההערות שלהן גרמו לך לשנות דברים בספר?

“הפידבק. הן לא אמרו לי ‘אבא המשקל פה לא נכון’. אבל בטח שראיתי מה הן אוהבות. הדברים שהגיבו אליהם נתנה לי השראה. כל פרק נכתב ושוכתב על פי מה שהן הגיבו לפרק הקודם. כל הספר הוא סיפור של אבא לילדה”.

גיק בנשמה

צור לא למד הייטק וגם לא תסריטאות. “אני יודע לכתוב תסריט מאותו מקום שאני יודע לעשות ממשקי מחשב או מוצרים. זו אבחנה על בני אדם ולא על טכנולוגיה או על תסריטים”.

אתה צופה בטלוויזיה או אוהב במיוחד קולנוע?

“זה יפתיע אותך אבל אני צופה מעט מאוד בטלוויזיה. יש לי ידע בקלאסיקות. בטח לא בטלוויזיה מסחרית. אני גיק בנשמה אבל לא גיק של קולנוע. מקורות ההשראה שלי הם טכנולוגיים-מדעיים ופחות קולנועיים”.

ובכל זאת, מה דעתך על הטלוויזיה הישראלית של השנים האחרונות? מדברים עליה טובות.

“מדברים עליה טובות ובצדק. יש דברים טובים. למשל התאגיד, שהכניסה שלו נתנה זריקה של יצירתיות לכל התעשייה”.

אבל זה לא מתבטא ברייטינג.

“זה מתבטא בצפיות באינטרנט. הם לא סופרים רייטינג ואני משבח על זה היום. יותר רלוונטי לספור כמה ראו אותך בכל הפלטפורמות. הם מתמקדים בתוכן. הדבר היחיד שמעניין אותם הוא שזה יהיה איכותי. אבל לשאלה שלך אני חושב שמעניין מאוד לראות מה יהיה עם שחקנים בינלאומיים שיכנסו פנימה. נטפליקס נכנסים לארץ. הם ישקיעו בתוכן מקומי זה יהיה גיים צ’יינג’ר. זה מעניין לכל הפחות. הפוטנציאל מאוד מעניין. זה לא שאני מסתכל על שוק הטלוויזיה ואומר פנינו לאן. השוק גדל ויש לו פוטנציאל להתרחבות”.

יהיה עוד ספר?

“תלוי בביקוש שלו. לכתוב ספרים אני אוהב ויודע בכיף. זו השקעה גדולה של זמן וכסף. אם יהיה ביקוש והיה פופולרי בכיף. אני חושב שיש מה ללמוד ומה לספר על העולם על המציאות שלנו. על הטבע”.