תיק בן חמו | חקירת האימים של דותן חנסנסון במשטרה והעדות המפתיעה של אירית מרק

משפטו של יהודה בן חמו, ראש עיריית כפר סבא לשעבר המואשם בפלילים הופך לזירת קרב של ממש בין התובעת להגנה. בדיון שהתקיים ביום חמישי האחרון (12 בספטמבר) דרש פרקליטו של בן חמו, עו"ד אשר אוחיון, מספר פעמים מבית המשפט להוציא את התובעת עו"ד אורלי שרגנהיים מאולם בית המשפט. השופט, עמי קובו, סירב בתוקף. העדות המרכזית והמשמעותית באותו היום הייתה של עוזר ראש העיר דותן חנסנסון, שנעצר יחד עם בן חמו והפך לעד תביעה. חנסנסון החל את עבודתו בעירייה כמנהל עמוד הפייסבוק העירוני בחצי משרה, בשנת 2012, ולאחר שלוש וחצי שנים, בנובמבר 2015, הפך לעוזרו האישי של בן חמו ושימש בתפקיד כשנה וחודשיים עד להתפוצצות הפרשה ומעצרם של השניים. נציין שהתיק נגד חנסנסון נסגר בהמשך מחוסר ראיות.

בחקירת התביעה העיד חנסנסון כי היה זה עוזר ראש העיר הקודם, וידל צרפתי, שערך לו את החפיפה בטרם נכנס לתפקיד בבית קפה. לדבריו, כשדיברו על תפקידיו של עוזר ראש העיר, אמר לו וידל "שיש דברים נוספים בהם נושא התלושים". "בעצם די בגדול וידל אמר לי אתה כבר תדע לקראת החגים והוא הביא לי רשימה, שלטענתו ואני לא זוכר את הציטוט המדויק, שקיבלו בעבר", העיד חנסנסון.

בעדותו טען כי תוך שבועות ספורים מאז נכנס לתפקיד החלו, לקראת פסח 2016, לפנות אליו תושבים כדי לקבל תלושים. "אמרתי למי שפנה שזה ייבדק ורשמתי מי פונה. פנו אלי יותר מ-200 תושבים". כשנשאל מה עשה עם הפניה מלבד לרשום אמר: "אני לא זוכר אם אני עדכנתי את יהודה או שהוא פנה אלי.. באיזושהי צורה עדכנתי אותו, או שהוא שאל מה קורה עם התלושים ואמר תבדוק מול וידל מה עושים. חיכיתי עוד קצת זמן אבל הרמתי טלפון לוידל ושאלתי מה עושים, הוא אמר לפנות לביתן והם כבר יכוונו אותי. חיפשתי בספר אנשי הקשר ביתן, ואז הבנתי שזה קשור ליינות ביתן. פניתי אם אני לא טועה לאפי ביתן, הצגתי את עצמי והוא אמר 'יצרו איתך קשר. להערכתי, אחרי שבוע-שבועיים יצרה קשר מישהי. בחקירה אמרתי ברוריה או ברכה, אבל שמה היה תמי, והיא אמרה שזה מוכן. ניגשתי לסניף והיא נתנה לי ארגז שלקחתי לעירייה".

יהודה בן חמו (מימין) ודותן חנסנסון. צילום אריה אברמזון

חנסנסון העיד שעדכן את בן חמו שהגיעו התלושים, שכל אחד מהם היה גיפט קארד בשווי 100 שקלים, וקיבל הנחיה לסדר אותם פחות או יותר על פי הרשימה שקיבל מוידל אך בסכומים נמוכים יותר. את הסכומים סידר במעטפות לחלוקה ונתן אותם לבן חמו במשרד. כשנשאל האם הוא יודע מה נעשה עם התלושים ענה: "הפסיקו לפנות אלי, אז אני מעריך שזה הגיע למי שצריך".

עו"ד שרגנהיים שאלה: "מה הקשר שלך לחלוקת התווים?".

חנסנסון: "בשם שלב לא יצאתי וחילקתי לאנשים. יכול להיות…".

עו"ד אוחיון: "מתנגד ליכול להיות".

השופט קובו: "העד צריך להעיד על מה שאתה יודע וזוכר".

חנסנסון: "ככל שידוע לי לא חילקתי".

חנסנסון העיד שלקראת ראש השנה 2016 המשיך לסדר את התלושים על פי הרשימה, אולם הפעם נוספה רשימה חדשה שהכין במחשב על סמך הרשימה של וידל, אליה הוסיף פונים נוספים.

עו"ד שרגנהיים: "יש פה סימנים לא ממוחשבים בכתב יד. וי, מחיקות, סימונים בטושים זוהרים ותיקוני סכומים. וכתוב פעמיים את השם מיקי. ספר לנו מי עשה את זה?".

עו"ד אוחיון: "רק אם הוא זוכר בוודאות".

חנסנסון: "אני לא זוכר לגבי מה שכתוב בעט".

עו"ד שרגנהיים: "מי זה מיקי?".

עו"ד אוחיון: "תני לו להעיד".

השופט קובו: "תסיים את התשובה".

חנסנסון: "אני לא זוכר מה, עשיתי רשימה במחשב, רציתי שיהיה מסודר. אני ערכתי על סמך הרשימה של וידל. יהודה עבר ואישר. אני לא מכר של אף אחד מהדמויות". מיקי, כך התברר במסגרת הדיון, הוא אחיו של בן חמו.

בחקירה הנגדית ניסה עו"ד אוחיון להוכיח שהשוטרים הפעילו על חנסנסון לחץ כבד ביותר כדי שיעיד נגד בן חמו.

עו"ד אוחיון: "הזהירו אותך שעשית עבירות – תיווך לשוחד, סיוע לשוחד, קבלת דברים במרמה, דברים שמי שעושה אותם הוא פושע גדול, ולא עשית".

חנסנסון: "נכון".

עו"ד אוחיון: "ובכית. לא עשית".

חנסנסון: "היה יום לא סימפטי".

עו"ד אוחיון: "נקרא לילד בשמו – הם לא הניחו לך, למרות שבכית. הם אמרו 'אתה לא ילד קטן, תפסיק לבכות'".

חנסנסון: "לא זוכר את הדברים".

עו"ד אוחיון: "בערך. אמרו לך עובדתית שתפסיק לבכות".

חנסנסון: "ביקשו שאדבר".

עו"ד אוחיון: "אתה פה להעיד באמת. אני חושב שלא ביצעת עבירות. אבל החובה שלך להעיד היא לא פחות מאשר לרצות את החוקרים. הם אמרו לך תראה, אתה ביצעת עבירות, אבל לא היית העבריין הראשי. אנחנו יודעים שהיה מישהו אחר – יהודה. אל תכסה על זה. נכון שאמרו לך את זה? זה היה הקו המוביל?".

חנסנסון: "יכול להיות".

עו"ד אוחיון: "אתה לא זוכר?".

חנסנסון: "אמרו לי לא אתה על המוקד". אחר כך אמר: "רוח הדברים שבגדול לא אותי מחפשים, יחד עם זאת החשדות שנראו… הרגשתי שאני אולי כן על מוקד כלשהו".

עו"ד אוחיון טען גם שהחוקרים אמנם הודיעו לחנסנסון שהתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות, אך הדגישו שלא מדובר בחוסר אשמה.

עו"ד אוחיון: "אתה עושה רשימות. אין פסול בזה. ולמה שלא תחלק תלושים? אומר לך בסוד – אתה חילקת, ואם תשקר נביא רשימה של עדים שאתה נתת להם. אתה תעמוד לדין על שקר. לא עשית פשע. תחשוב טוב. יש הרבה אנשים שיגידו שנתת תלושים וזה לא רע. נתת או לא?"

חנסנסון: "לא זוכר יכול להיות. לא זוכר אם 100 אחוז נתתי ליהודה לחלק או שחלק באו ללשכה וקיבלו".

עו"ד אוחיון: "ממי?".

חנסנסון: "ממני".

עו"ד אוחיון: "אני לא מבין איך אתה אומר יכול להיות. זה לא דבר שנשכח".

חנסנסון: "אני לא חילקתי לכולם, יכול להיות שהיו אחד או שניים שבאו ללשכה".

לקראת סוף חקירתו שאל עו"ד אוחיון את חנסנסון האם החוקרים איפשרו לו ללכת לשירותים במהלך החקירה. "יכול להיות שלקח זמן", הוא ענה.

"מי יאמין לך שלא זכרת את זה. זה טראומה לכל החיים", ענה עו"ד אוחיון. "הוא צרח עליך שאתה מבקש קקי בקול רם מדי. אתה בוכה עכשיו, כי אתה נזכר במה שהיה. היה לך קשה, אתה רוצה קקי. תראה מה אמר (החוקר, א"א): 'שלא תעז להרים עלי את הקול. אתה איבדת את הכיוון שלך'. ואתה מהפחד אומר לו 'סליחה'. אתה לגמרי בידיים שלהם. אפילו קקי אתה לא יכול לעשות. מה הוא עונה לך?".

חנסנסון: "קראתי עכשיו (את העדות במשטרה, א"א)".

עו"ד אוחיון: "הוא אומר 'סליחות זה ביום כיפור אדוני. ואז הוא מוציא אותך לשירותים".

חנסנסון: "לא זוכר את השעה".

עו"ד אוחיון: "הוא ממשיך לצעוק ואומר 'כנראה שהתנהגתי איתך בסדר וזה יותר מדי בשבילך'. תכניס אותנו לאווירת החקירה. אתה בן אדם ישר. לא עשית עבירה. היית שותף לחלוקת תלושים לנזקקים. אומרים שזה פשע ולא הרגשת שאתה עושה פשע בזמן אמת. צועקים עליך, לא נותנים לך לשירותים. איך תרצה אותם – תגיד על המושחת הזה, ראש העיר. מה הרגשת?".

חנסנסון: "תחושה לא סימפטית לחלוטין".

עו"ד אוחיון: "מה חשבת על המשטרה?".

חנסנסון: "נפגעתי".

עו"ד אוחיון: "לא האמנת שכך עושים לאדם שלא פשע".

חנסנסון: "ממה שאני מכיר את עצמי, לא עלה בדעתי לעבור על החוק".

עו"ד אוחיון: "לא. היית בטוח שאתה לא בסדר".

חנסנסון: "נתנו לי אחרי זה לדבר עם אבא שלי ואז נרגעתי. חשבתי שעשיתי פשע ענק".

עו"ד אוחיון: "ואמרו לך, איך תצא מהפשע הענק. תגיד מי אמר לך ומי עשה. זוכר?".

חנסנסון:  "לא את הנוסח אבל ביקשו שאדבר".

עו"ד אוחיון: "על מי?".

חנסנסון: "על יהודה".

עו"ד אוחיון: "אמרו שזאת הדרך היחידה שיכולה לעזור לך".

חנסנסון: "לא אמרו לי שזה המוצא היחיד. לא זוכר".

עו"ד אוחיון: "אמרו לך, אני אקריא לך. ואתה בהמשך אומר לו שאתה משלשל ובשורה התחתונה לא הסכמת לדבר בלי עורך דין".

עו"ד אוחיון טען שבחקירתו במשטרה בתחילה לא נתנו לחנסנסון לדבר עם עורך דין וגם כשזה כבר התאפשר לו, השיחה נקטעה בצעקות אחד החוקרים לאחר חמש דקות. כמו עם נהגו של בן חמו, אורי מועלם, גם במקרה הזה גרמו החוקרים לחנסנסון להיפגש באקראי לכאורה עם עד המדינה חזי ברזני שניסה, על פי עו"ד אוחיון, לשכנע אותו להעיד נגד בן חמו.

* * *

בתחילת היום העידה צאלה וקסמן-גונן – מי שהייתה דוברת העירייה וסמנכ"לית שירות והסברה בעירייה. וקסמן גונן העידה כי בן חמו שלח אותה לרכוש עבור משפחתו מתנות באמצעות תווי קנייה. "זה היה לפני חמש או שבע שנים. אני רק זוכרת שקניתי עבורו בתווים מספר פעמים בודדות, בתלושים, מתנות עבור משפחתו", אמרה.

עו"ד אורטל נחמן (מהתביעה): "את זוכרת כדי למקם אותנו בתקופה מי היה עוזר ראש העיר?".

וקסמן-גונן: "לפי מה שקראתי בעדות…".

עו"ד נחמן: "האם את זוכרת היום?".

וקסמן-גונן: "היום לא".

עו"ד נחמן: "אפשר להיזכר בעדות".

עו"ד אוחיון: "את יכולה להנחות אותה בעניין הזה".

צאלה וקסמן גונן בבית המשפט. צילום אריה אברמזון

עו"ד נחמן: "בעדות שלך (במשטרה, א"א) נשאלת באיזו תקופה מדובר. אמרת שזה היה לפני שנתיים. אני חושבת לפני שחזי (ברזני, עד המדינה בתיק, א"א) עזב ולפני שחנסנסון נכנס".

השופט קובו: "אם את זוכרת את תגידי. אם אז שיערת אז את לא יודעת – אז אל תגידי".

וקסמן-גונן: "מה שאמרתי היה הדבר הנכון".

השופט קובו: "אמרת אני זוכרת".

וקסמן-גונן: "אולי הייתה תקופה של חפיפה – אז אולי אז".

עו"ד נחמן: "את זוכרת מה עשית בעקבות אותה פניה של הנאשם שמסר לך את התווים וביקש שתסייעי לו בקניית מתנות למשפחתו?".

וקסמן-גונן: "פשוט ביצעתי את הבקשה".

עו"ד נחמן: "את זוכרת מה קנית ואיפה?".

וקסמן-גונן: "אני רק זוכרת את עצמי עושה את הבקשה. לא זוכרת לעומק. אבל מה שיש בעדות זה הדבר הנכון".

עו"ד נחמן: "אז ככה, את מציינת בעדות: 'קניתי מתנות לשלושת הילדים ולאמא שלו. הוא ביקש שאקנה מתנות לחג. זה היה בהיקף של 500 שקלים'".

וקסמן-גונן: "לא זוכרת, אבל מה שכתוב היה הנכון".

עו"ד אוחיון: "אני מוכן להסכים שהיא קנתה בזארה וזה… ב-500 שקלים. אבל מה הרלוונטיות?".

עו"ד נחמן: "אמרת שהיית בקניון ג'י, נכנסת לפוקס, אולי למשביר. זוכרת?".

וקסמן-גונן: "מה שכתוב בעדות זה הנכון. חשוב להגיד…".

עו"ד נחמן: "היה עוד אירוע, שרצית לקנות פריט לילדה. אמרת 'ראיתי משהו שיפה לי, התקשרתי אליו הוא הגיע בעצמו'".

וקסמן-גונן: "מה שכתוב זה הנכון".

עו"ד נחמן: "מה ידעת על חלוקת תווי קנייה?".

וקסמן-גונן: "לא ידעתי".

בחקירה הנגדית עו"ד אוחיון תהה מדוע וקסמן-גונן לחוצה, זאת אחרי שהשופט דאג להרגיע אותה.

עו"ד אוחיון: "הפחידו אותך במשטרה?".

וקסמן-גונן: "את האמת, לא".

עו"ד אוחיון: "אז מאיפה הפחד שאני רואה עכשיו?".

וקסמן-גונן: "לא כל אחד רגיל להיות במקום כזה. זה מעמד מלחיץ מאוד מבחינתי".

עו"ד אוחיון: "היית מאוד צמודה ליהודה?".

וקסמן-גונן: "היו תקופות שכן".

עו"ד אוחיון: "אז את מכירה את האיש הזה מלפני ולפנים בעבודה. ראית אותו בהמון סיטואציות מתוכננות וגם שלא, במקומות שהוא פעל ספונטני".

וקסמן-גונן: "נכון".

עו"ד אוחיון: "ואת קוראת בעיתונים שמדובר באיש מושחת שמתנהל בצורה כזו או אחרת עם תלושים וחברים. ספרי לנו מה הפער מההיכרות שלך אתו לבין מה שטוענים כלפיו?".

וקסמן-גונן: "אני לא ראיתי את כל ההתכתבויות שהיו עם התלושים ומגירות של תלושים. לא נחשפתי אליו ולא ראיתי פיזית".

עו"ד אוחיון: "וגם סיפרו דברים על אמות מידה של שחיתות עם מקורבים וקבלנים. משהו מקצת מזה ראית?".

וקסמן-גונן: "לא נחשפתי לקבלנים".

עו"ד אוחיון: "התלושים שנתן לך יהודה לקנות לבני המשפחה, היו תלושים שהיה לך ברור שהוא קיבל מהבית נכון?".

עו"ד שרגנהיים: "מתנגדת, מה הפירוש?".

השופט קובו: "זו לכאורה סברה".

עו"ד אוחיון: "היא יכולה להגיד מה היא חושבת ואז לנמק".

השופט קובו: "ככל שאת יודעת".

עו"ד אוחיון: "אני אומר כדי שיהיה ברור לך, שאת התלושים שיהודה נותן לך לקנות לבני המשפחה שלו הוא קיבל מהוועד".

וקסמן-גונן: "זה מה שהנחתי. מדובר בפעמים ספורות בחגים. זה מה שהייתי בטוחה".

עו"ד אוחיון: "אלו היו אותם תלושים שאתם קיבלתם, ולכן היה ברור שאם כולם קיבלו והוא מבקש לקנות למשפחה היה ברור שהוא קיבל מהוועד".

וקסמן-גונן: "נכון".

עו"ד אוחיון: "וגם את קנית בשבילך ובשביל בני המשפחה דברים אישים באותם התלושים באותם הסכומים".

וקסמן-גונן: "כן".

בחקירה החוזרת שאלה עו"ד נחמן: "חברי שאל אותך אם ברור לך שהתלושים שהנאשם ביקש ממך לרכוש בהם תלושים עבור משפחתו היו כאלה שקיבל מהוועד. חשוב לי להבהיר ולשאול אותך האם את בטוחה וזוכרת שזה בדיוק אותם תלושים שקיבלת מהוועד, כי זה לא נאמר בהודאה שלך".

וקסמן-גונן: "אני יכולה לחזור על הדברים. מדובר על פעמים ספורות שביקש ממני סיוע לקנות דברים גם לבני משפחתו. כיון שקניתי לעצמי אני מניחה שזה נראה אותו דבר. לא שאלתי שאלות ונראה שזה אותם תלושים".

עו"ד אוחיון שאל: "תאשרי שאת מעולם לא נתת תלושי קניה לגברת בשם אירית מרק (בעלת אתר  "השרון פוסט"; א"א)".

וקסמן-גונן: "מעולם, ככל הזכור לי".

עו"ד אוחיון: "כל אחד אומר מה שזכור. אבל אם זה היה קורה זה היה מוזר ומשונה".

וקסמן-גונן: "לא זוכרת".

עו"ד אוחיון: "הכוונה שלא היה?".

וקסמן-גונן: "לא נתתי תלושים לאף אחד".

עו"ד אוחיון: "ואם הגברת מרק אומרת שנתת תלושים זה שקר".

וקסמן-גונן: "נכון".

עו"ד שרגנהיים: "אם חברי רוצה הוא צריך להציג בפני העדה סיטואציה מלאה".

עו"ד אוחיון: "לא חייב לך כלום".

* * *

גם מרק עצמה העידה בבית המשפט. "ידעתי שיש חלוקה כי חזי (ברזני, עד המדינה, א"א) פנה אלי ואמר שאני יכולה לבוא לקחת למשפחת מסוימות תלושים כי הוא ידע שכל שנה אני מחלקת תלושים למשפחת בכפר סבא. פרגנתי לו על זה בכמה מילים בעיתון קול הכפר בידיעה או בכתבה כלשהי".

עו"ד נחמן: "ספרי לנו על נגיעה נוספת שלך בנוגע לתווי קניה ככל שהייתה".

מרק: "מתנה שקיבלתי ליום הולדת באירוע שעשיתי בפאב בעיר. יהודה בן חמו הוזמן. היינו בקשר אז מאוד טוב. הוא רצה להגיע אבל בחור בשם איתי אמר לו שזה כבר אוטוטו נגמר. בסוף הוא לא הגיע ומי שנתנה לי את המתנה בשמו זו צאלה שהייתה הדוברת שלו. נתנה לי מעטפה".

עו"ד נחמן: "את זוכרת מה היה שם?".

מרק: "400 שקל בתלושים".

עו"ד נחמן: "את זוכרת בערך מתי זה היה?".

מרק: "2014 או 2015".

עו"ד נחמן: "באיזה חודש יום ההולדת?".

מרק (פונה לבן חמו): "יהודה, מה אתה מסתכל עלי ככה? זאת האמת".

עו"ד אוחיון: "אני מבקש לא לדבר עם העד. היא עושה הצגות".

מרק: "אני לא עושה הצגות".

עו"ד נחמן: "ככל שזכור לך, של איזו חברה היו התלושים?".

מרק: "לא יודעת, לא התעכבתי על זה. זאת לא הפעם ראשונה שיהודה נתן לי מתנה. זה יכול להיות בימי הולדת, כשהייתי חולה הוא שלח לי זר פרחים הביתה. לא היו עוד תלושים. זו הייתה מחווה יפה ולא ראיתי בזה משהו פסול. הייתה מערכת יחסים טובה בינינו שנים, עוד כשהיה חבר אופוזיציה, חוץ מהפעמים שהקשר הפסיק להיות כזה כי היו כתבות מבקרות נגדו והוא לא אהב את זה והחליט לנתק את הקשר. זה לא היה בשליטתי. אני זוכרת את הכתבה הראשונה. מאז הוא לא רצה לדבר איתי. לא רצה לקבל ביקורת".

עו"ד אוחיון: "זו רכילות".

מרק: "זאת האמת. אני מספרת…".

עו"ד נחמן: "את זוכרת מה עשית עם המתנה?".

מרק: "נתתי אותה לספיר ניסני בזמנו. הייתי כמו מנטור של ספיר. היא עבדה איתי בקול הכפר כשהייתה בתחילת דרכה. קיבלתי אותה להיות כתבת נוער".

עו"ד נחמן: "למה נתת לה?".

מרק: "היא הייתה צריכה עזרה אז נתתי לה. מעבר לזה עזרתי לה בעוד כל מיני דברים".

עו"ד נחמן: "מה חשת כשקיבלת את התלושים?

מרק: "לא הרגשתי נוח לקבל תלושים במתנה כי תלושים זה בעצם כסף ולא היה נראה לי נכון. לכן גם העברתי את זה מיד לספיר כדי שתעשה בזה את השימוש הראוי שצריך היה".

בחקירה הנגדית שאל עו"ד אוחיון: "אירית, את עיתונאית…".

מרק: "ואתה עורך דין. דבר אלי יפה. אתה עורך דין, אז אמרת הכל".

עו"ד אוחיון: "תגידי, את לא אמרת בחקירה שכל חג קיבלת תלושים?".

מרק: "לא".

עו"ד אוחיון: "אז בואי אקריא לך. שאלה: 'למה חזי קיבל תלושים מהעירייה'. תשובה: 'כל חג הוא (חזי) היה מקבל מעוזר ראש העיר. ידוע לי שהם מחלקים מקבלנים בעלי הון. הוא (בן חמו, א"א) מפחד שחזי יקום עליו. כל חג הייתי מקבלת תלושים על מנת לחלק לשלוש משפחות נזקקות".

מרק: "זה לא כל חג. זה היה ראש השנה ופסח".

עו"ד אוחיון "מה אמרת למשטרה?".

מרק: "זה מה שאני זוכרת, לא מעבר לזה. אני לא יכולה לומר באיזה שנים".

עו"ד אוחיון: "אמרת כל חג. איך ידעת שחזי לוקח לעצמו כל חג 2,000 שקל. מי סיפר לך?".

מרק: "לא, ממש לא. מישהו סיפר לי את זה וזה קרה פעם אחת".

עו"ד אוחיון: "מי זה?".

מרק: "אחד מעובדי העירייה".

עו"ד אוחיון: "את צריכה לומר אמת. את עיתונאית".

מרק: "אמרתי את זה בעדות?".

עו"ד אוחיון: "זה עניינך מה אמרת?".

בשלב מסויים השופט קובו התערב: "השאלה היא גברת, מי אמר?".

מרק: "אני לא זוכרת מה אמרתי בעדות".

השופט קובו: "לא שאלתי מה אמרת בעדות. אל תקטעי אותי, תעני לי. את אומרת שאחד העובדים, חזי, לוקח לעצמו כל שנה 2,000 שקל. מי אמר?".

מרק: "לא זוכרת".

עו"ד אוחיון: "את משקרת, כי מי שאמר לך את זה היא דמות כל כך בולטת בעיר – דני הרוש".

מרק: "יכול להיות".

עו"ד אוחיון: "לא יכול להיות. מה הוא היה?".

מרק: "דני היה מנהל מוקד, מנהל אגף איכות סביבה".

עו"ד אוחיון: "זהו?".

בן חמו (מספסל בית המשפט): "סמנכ"ל".

עו"ד אוחיון: "את לא ידעת שהיה סמנכ"ל? אמרת – נודע לי מדני הרוש שחזי קיבל כל שנה תלושים ב-2,000 שקלים. את יודעת. את פתחת את ההליך הזה. את הגשת את התלונה. זו אותה חבורה שתכננה ביחד איך להפיל את יהודה. את עם דני ועם חזי ישבתם בקפה".

מרק: "איזה קפה".

עו"ד אוחיון: "לא רוצה לומר לך".

מרק: "אתה משקר".

עו"ד אוחיון: "אולי הייתה עוד אחת שיש לה תלונות כלפי יהודה, אולי רונית ודאי (מזכירת הלשכה של יהודה בן חמו). ישבתם ודיברתם על יהודה, איך לפרסם ולפגוע בו".

מרק: "מה שאתה אומר מזעזע. אתה מתאר מאפיה כזו שמתכננת להפיל ראש עיר. לא היה ולא נברא".

עו"ד אוחיון: "תעני למה שאני שואל – השאלה אם ישבתם ביחד".

מרק: "ישבנו עם מירב בן חמו, ידידה שלי, שבאה לספר לי מה היא עוברת עם הגרוש שלה. רונית ודאי סיפרה לי מה היא עוברת עם הבוס שלה".

עו"ד אוחיון: "מי?".

מרק: "יהודה".

עו"ד אוחיון: "ודני וחזי?".

מרק: "פעם אחת ברמת גן ובחצר השוק במסעדה".

עו"ד אוחיון: "כמה פעמים".

מרק: "פעמיים, אני מסבירה לך (מרימה את קולה)".

השופט קובו: "תן לה לענות".

עו"ד אוחיון: "היא מוציאה לעז".

מרק: "אחרי שניסו לחבל לו (לחזי ברזני; א"א) באופנוע והוא שבר את הרגל".

השופט קובו: "אדוני רוצה לשאול שאלות, מקבל תשובות. לא רוצה תשובות, שלא ישאל".

עו"ד אוחיון: "האם נושא השיחה היה יהודה בן חמו?".

מרק: "היה מה שקרה לחזי כשניסו לחבל לו באופנוע. דני בא לאסוף אותי ובאנו לבקר את חזי כי הוא חשש לחייו. לקח הרבה זמן להרגיע אותו ולדבר לליבו".

עו"ד אוחיון: "אל תעשי רושם, האם נושא השיחה היה יהודה?".

מרק: "לא זוכרת אם יהודה עלה בשיחה".

עו"ד אוחיון: "הוא לא עלה בשיחה?".

מרק: "יהודה תמיד עולה בשיחה, בכל שיחה בעיר הוא עולה. כשמדברים על המשפט של יהודה מדברים על יהודה".

עו"ד אוחיון: "אז זה בקשר למשפט של יהודה".

מרק: "זה לא היה בקשר למשפט של יהודה".

עו"ד אוחיון: "הרגע נפלט לך".

מרק: "אמרתי בדרך כלל מדברים על יהודה, אין הכחשה. תקשיב טוב, אף אחד לא תכנן מפלה או אמבוש או להפיל. מי אנחנו בכלל? מי שיושב פה זה לא אני. זה איך שקוראים לזה, האיש שאתה מנסה לסנגר עליו. אני לא נאשמת פה. אל תפיל את התיק עלי".

עו"ד אוחיון: "זה מה שאמרתי".

מרק: "אמרת תכננתם בבית קפה. אם אני יושבת עם חזי ודני".

עו"ד אוחיון: "ומדברת על יהודה".

מרק: "אז תדע שאני מדברת עליו המון".

עו"ד אוחיון: "צאלה הכחישה שהיא הביאה לך תלושים".

מרק: "היא הכחישה בצדק כי היא לא הביאה לי תלושים אלא מעטפה. לדעתי היא לא ידעה מה יש במעטפה".