"הפנאי ברוב הצורות שלו בארץ לא נגיש עבור האוכלוסיות המיוחדות"

קוראים לו אורי שחר, הוא תושב כפר סבא, בן 50, והוא מוזיקאי. והוא עומד מאחורי מיזם חברתי מדהים, שנקרא "מעבר לקול – מקהלה משולבת", מיזם שמעודד שילוב אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. השבוע הוא לקח את המיזם צעד נוסף קדימה עם מופע של המקהלה מכפר סבא, ביחד עם המקהלות מעכו ומאשדוד שהוקמו השנה. כל אלו מופיעות בנפרד בתחנות רכבת ברחבי הארץ.

"אני מוזיקאי הרבה שנים. אני מנגן על גיטרה, שר וכותב ובעצם מגיע מהתחום של רוק, אפילו רוק כבד", הוא מספר. "זה העולם שלי מילדות ואחרי שירות צבאי כנחלאי (עם גיטרה), למדתי בברימון, לימודים כלליים עם התמחות בגיטרות. באותה תקופה אחינועם ניני למדה איתי ושנה לפני למד גם אביב גפן. אחרי הלימודים פיתחתי את הז'אנר שלי שזה רוק עם חומר מקורי משלי, הייתה לי להקה בשם פנדורה שלא הגיעה לכדי הקלטת אלבום וגם עבדתי קצת עם אמנים בהקלטות והופעות, חלקם לא מוכרים. עד לפני שלוש שנים ניהלתי את הלהקה הייצוגית של כפר סבא ובמקביל עבדתי עם אנשים בעלי מוגבלויות".

***

איך נוצר החיבור לאנשים עם מוגבלויות?
"החיבור הזה נוצר לפני עשר שנים לאחר שהזמינו אותי להופיע באירוע פרטי בהוד השרון שם הכרתי בפעם הראשונה אנשים עם מוגבלות שכלית. האינטרקציה שלי איתם הייתה מטורפת וזה ממש השאיר בי רושם עמוק ורצון להכיר אותם יותר, וגם להגיע אליהם דרך מה שאני עושה, שזה עולם המוזיקה. ואז התחלתי לחשוב על משהו אחר, חוגים שבהם אלמד אותם באופן פרטני מוזיקה. נכון שחלקם למדו מוזיקה במסגרות הדיור שלהם, במיוחד הבוגרים מגיל 18 ומעלה, שהם לא ילדים. אבל, מבחינתי גם אם עשו את זה אז זה לא מתוך מקום של מוזיקה מקצועית אלא כדרך טיפול באמצעות מוזיקה. ואני רציתי להביא להם ממש חווית פנאי של עשיה מוזיקלית. ולאחר המפגש איתם שהיה מהנה ומלמד, אמרתי שלא יכול להיות שאני והרבה אנשים בעולם לא מכירים את האנשים האלה שהם חלק מהאוכלוסייה. לכן לאחר מכן התחלתי להציע להם שיעורים בשירה, נגינת גיטרה ופנסתר וגם כתיבת שירים והייתה לזה היענות".

מעבר לקול – המקהלה המשולבת. צילום יעל דותן

ומה גרם למעבר מעבודה למיזם חברתי?
"במהלך השנים האלו של עבודה עם אנשים בעלי מוגבלות שכלית, וגם דרך החוגים, הבנתי את הצורך הגדול שלהם בפעילות פנאי. לפני שבע שנים לערך התאפשר לי להפוך את החוגים הפרטניים האלה לחוגים קבוצתיים, ממש כמו חוג, שזה מקהלת 'קולית' שמורכבת מאנשים בעלי מוגבלויות בלבד, וקיימת עד היום. את המקהלה הזו הקמתי יחד עם 'הבית של רונית' שזה מרכז חברתי לאנשים עם מוגבלות שכלית שאני הייתי גם מבין מקימיו. דרך המרכז הזה עברתי מהיכרות פרטנית של חוגים פרטניים לחוגים קבוצתיים כמו למשל חוג לכתיבת שירים, פיתוח קול וחוגים דומים שקשורים כולם לחוויה המוזיקלית, ובשנים האלו הכרתי אנשים עם מוגבלות שכלית לעומק ועמדתי על הדבר העיקרי שמאוד מאוד מורכב, שזה האינטרקציה שלהם כקבוצה עם מאפיינים מיוחדים עם הקהילה הנורמטיבית. והקושי שם בא לידי ביטוי בכל חוויית החיים, מקושי בדיור, תעסוקה ודרך קושי בפנאי בקהילה. הפנאי ברוב הצורות שלו שאנחנו מכירים בארץ לא היה נגיש עבורם".

ומתי הקמת את המיזם מעבר לקול – מקהלה משולבת?
"האמנה לשוויון הזדמנויות נחתמה באו"ם בסוף 2008 ואושרה על ידי הכנסת בסוף 2012. כבר אז החלה מגמה עולמית של שילוב ומה שאני עשיתי התכתב עם הצורך והמגמה לשילוב שוויוני, הוצאת אנשים עם מוגבלויות מתנאי דיור בפנימייה למסגרות חיצוניות ושינוי הדינמיקה של החיים שלהם. ולתוך זה אני נכנסתי כאדם פרטי עם החוויה הפרטית שלי דרך מוזיקה. לפני חמש שנים חיפשתי את הדרך לייצר היכרות בין אנשים עם מוגבלות שכלית לבין הקהילה הנורמטיבית שביום יום לא מכירה אנשים עם מוגבלות שכלית, לא פוגשת אותם ברחוב או בעבודה, אתה לא באמת מתעכב להגיד להם שלום. חשבתי על דרך שאני יכול לעשות את זה דרך מוזיקה, וכאן עלה הרעיון לעשות מקהלה משולבת, פתוחה לקהל הרחב, שתפעל במרחב העירוני כמו מרכז מוזיקלי או מתנ"ס ותזמין בעצם אנשים עם וללא מוגבלות לשיר יחד. וכאן עלתה השאלה: איך עושים את זה. בניתי מודל לשילוב שוויוני במוזיקה שלקח כמובן זמן, עבודה, פעילות והבנה של איך זה יכול לעבוד. וזה עובד. כי לפי המודל הזה אני לוקח רעיון של שוויון ומתרגם את זה לפרקטיקה של עבודה במקהלה. וככה נוצרה 'מקהלה מעבר לקול'. מקום בו החוויה היא שוויונית לזמרים בתוך המקהלה, כולם שווים. כמו כן, יש בכל מקהלה לא רק מנצח אלא גם רכז חברתי שמסייע לי בתהליך ונותן מענה רגשי וחברתי לכל סיטואציה שעולה. צריך להבין שכל המהות של מקהלה משולבת שונה ממקהלה רגילה. המוגבלות יכולה להקשות על המיומנות המוזיקלית כי להרבה מהאנשים בעלי המוגבלות קשה יותר עם קצב, שמיעה מוזיקלית וכו'. ולכן מרכיב אחד במודל זה קביעת רף מוזיקלי לכל הזמרים, זאת אומרת שכולם עוברים אודישנים. וזה המקום השוויוני. כמו כן, אנחנו בוחרים שירים ישראליים כי השירה בלועזית מורכבת יותר ובוחרים שירים בעלי מקצב מסוים או קצב מסוים, לא משהו קצבי מדי, ממש ליצור התאמה של השירים לקולות והקצב. כל המרכיבים של החוויה מותאמים מראש".

***

כיום קיימות שלוש מקהלות שכאלו. "הראשונה הוקמה בכפר סבא בעזרת קרן שלם", הוא אומר. "דרכם הוקמה המקהלה הראשונה כפיילוט לכל הדבר הזה. עשינו חזרות פעם בשבוע בקונסרבטוריון בכפר סבא במשך השנתיים הראשונות וכיום מתקיימות החזרות במרכז קיפוד, מרכז הקיימות של כפר סבא. ההופעה הראשונה הייתה לפני שלוש שנים בכנס ארצי של עובדים סוציאליים. המקהלה שרה את 'יש בי אהבה, 'אני ואתה נשנה את העולם', שירים של אריק איינשטיין וארכדי דוכין. והתגובות היו מדהימות. אנשים ממש התרגשו. אני חושב שאנשים בקהל צפו במקהלה והתוצאה הייתה כל כך מכבדת ומקצועית, חוויה שאנשים לא מורגלים בה. ואני חושב שזה תורם לשינוי תפיסה וזה חלק מהמודל, רמה גבוהה עם איש סאונד והגברה ולא עובדים בפלייבקים, ממש מקפידים על סטנדרט גבוה".

אורי שחר. צילום יעל דותן

ומי מממן את זה?
"כיום קרן שלם מממנת את מקהלת כפר סבא ומפעל הפיס וקרן שלם ממנים יחד את שתי המקהלות הנוספות בעכו ובאשדוד. זאת בעקבות החיבור שנוצר עם הפיס בשנה האחרונה שהוציא קול קורא להקמת שתי מקהלות נוספות ומי שזכה זה עכו ואשדוד. אני אחראי ומרכז את כולם ונוסע בכל יום שלישי לעכו, ובימי רביעי באשדוד. זה חוג לכל דבר שאנשים מחויבים לו ומשלמים עבור כמו לכל חוג וכל השכר שאנחנו מקבלים הולך למימון הפרויקט, פסנתרן, מלווה, הסעות וכו'. זה לא פרויקט עם רווח".

איך נולד פרויקט ההופעות בתחנות הרכבת?
"לאחר שראיתי את החיבור של הזמרים, דמיינתי את החיבור של שלושת המקהלות ביחד, וחשבתי על רעיון, שכל מקהלה תצא מהבית שלה לכיוון תל אביב, בדרך ירדו בתחנות וישירו עם הפנסתרן וכולן יפגשו ויהפכו למקהלה אחת גדולה בתחנת ההגנה. וזו לא רק ההופעה שלהם ביחד אלא גם ההיכרות שלהם אחד עם השני, זה מה שיהיה מיוחד במופע הזה, כי המקהלות החדשות עובדות מעל חצי שנה ולא נפגשו מעולם. והאירוע הזה שהוא חלק מהפעילות המשותפת של המיזם, יתקיים ביום שלישי 30 באפריל בפעם הראשונה. אנחנו נבצע שירים בכל תחנה עם צוות צילום וסאונד ובמאיות ונצלם את כל החוויה והשירה, האינטרציה שלהם ועם הקהל במהלך הנסיעה ובתחנת ההגנה אנחנו הולכים להקליט את השיר 'דמיין' בתרגום לעברית. וכל החומרים האלו יהפכו לסוג של דוקו על כל המיזם והדבר הזה. אנחנו חוץ ממה שנקליט שם, עברנו בחודש האחרון להקליט את החזרות של המקהלות ונהפוך את זה לחלק מהסרט. אגב, כתבתי למקהלות את השיר 'בדיוק כמו שאתם' שיצא לפני מספר שבועות והוא עלה ליו טיוב ומופיע בעמוד הפייסבוק שלנו".

מעבר לקול- מקהלות משולבות. צילום יעל דותן

האם אתה רואה דמיון ביניכם ללהקת שלווה שהופיעה בכוכב הבא לאירוויזיון?
"ממש לא. אני גם לא הייתי הולך עם המקהלה לתחרות שכזו. אני חושב שזו טעות, כי העשייה שלי היא בבסיסה כל מה שקשור לשילוב ואם אני אבוא לתוכנית ריאליטי כזו או אחרת, המדדים להצלחה של תכנית כזו לא מתכתבים עם איך שאני מודד הצלחה ולא עם האופן בו יש השפעה או משמעות ביחס לחברה. ראו את זה גם ביחס לשלווה כי גם השופטים וגם המנהלים, שאמרו 'אני כל כך שמח שהגעתם לתוכנית והייתם חלק…', זה כמו להגיד אתם מאוד מסכנים והייתה לי אפשרות לתת לכם את הבמה הזו, ולא ככה אני רואה את העשייה שלי".

***

אורי שחר גדל והתחנך בעיר תל אביב, ולאחר שהתגורר במשך מספר שנים בעמק חפר, בחר לפני כעשור בעיר כפר סבא כמקום לגידול ילדים, ביחד עם אשתו דקלה, אשר מסייעת לו רבות. בימים אלו הוא מעביר באוניברסיטת בר אילן את הקורס 'מעבר לקול'.

מאיפה החיבור לנושא של אוכלוסיות מיוחדות?
"זה שאלה מאוד מעניינת וכולם שואלים אותי את זה. לאחותי יש ילד שנמצא על הרצף האוטיסטי והילד השני עם אספרגר, אבל לא בעקבות זה או בעקבות חוויה אישית שלי אני מחובר לפרויקט. כן, יש לי רגישות לאוכלוסייה שמורכב לה או קשה לה יותר, ויש בי איזה מקום שרוצה לעזור להם".