"יש אנרגיות מיוחדות בזקן": אבירם כהן לוקח את טרנד עיצוב הזקנים צעד אחד קדימה

יותר מ-30 ספרים, ועוד כ-15 דוגמנים, התקבצו בשבוע שעבר אצל אבירם כהן, בן 26 מכפר סבא, הבעלים של “המספרה” ברחוב תל חי בעיר ואחד מחלוצי הספרים לגברים בארץ. הסיבה להתכנסות: ההשתלמות הראשונה בישראל לספרי גברים (Barbers), שהתקיימה אצל כהן במסגרת האקדמיה לספרי גברים שפתח.

אל כהן, הצטרפו להעברת ההשתלמות שני ספרי גברים מוכרים בתחום: מאור מלכה מירושלים ואדי שטוקגולד, מנהל ה”ברבריה” בחיפה, שהעבירו גם הרצאות מעשיות. “החלטתי ללכת על משהו שראיתי בחו”ל”, מספר כהן, “רציתי שיגיעו המון ספרים, שיהיו צלמי ווידאו וסטילס ואוכל טוב. הבאתי איתי עוד שני ספרים גדולים מהארץ וכל אחד בתורו לימד תחום מסוים. אני לימדתי על עיצוב זקנים והדגמתי על אחד הדוגמנים. אור לימד על ציורים על הראש ואדי נשא הרצאה על היגיינה, החזקת מספרה והפסיכולוגיה מאחורי הספר ומספר”.

ההשתלמות שערך אבירם כהן במספרה שלו. צילום יהודית כהן

רגע השיא של ההשתלמות הייתה תחרות תספורות זוכת פרסים. “אני, אדי ואור היינו השופטים באירוע הזה”, הוא מסביר, “אני שמח ומרגיש שלקחנו את הדבר הזה צעד אחד קדימה. זה היה אירוע איכותי. אנשים באו מבחוץ ועמדו על כיסא לראות מה קורה. זה משהו מטריף”.

יהיו עוד אירועים?
“זו רק התחלה של ליין השתלמויות שאני הולך להריץ”.

הכל התחיל בצבא. כהן, שהיה שריונר, לא מצא את עצמו בחטיבה ונדרש לבחור בין להיות ספר או חובש. כשהתייעץ עם אביו הוא אמר חובש, אבל הוא עשה את ההיפך ואף פתח מקום קטן במקלט בעיר. “אבא שלי לא האמין שהדבר הקטן הזה והפשוט שנקרא לספר גברים יכול להגיע לווליום כזה, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה של סיפוק והתחושה שמשהו גדול ואמיתי קורה פה. הוא רגיל לראות מישהו מספר בשכונה, נותן כאפה על העורף ויאללה ביי. כשהוא היה לאחרונה בפתיחה של המקום החדש והגדול שלי – ראיתי על הפנים שלו שמחה אמיתית והבנה של ‘הבן שלי יודע מה הוא עושה’. הוא מרגיש שהוא סומך עלי ושאני לא ילד”.

כהן, שמגיע ממשפחה שומרת מסורת, הוא גם לא ספר גברים רגיל בשל המגבלות ההלכתיות. “יש התנגשות, בעיקר עם הסיפור של לספר נשים ולהעביר סכין על הקרקפת והפנים של הבן אדם”, הוא מסביר, “זה משהו שאני לא עושה. יש דברים שמבחינתי לקחתי על עצמי כקו אדום במספרה וזה ייהרג ובל יעבור. על זה אני שומר, וזה הסיכום שלי אתו שם למעלה”.

למה לספר גברים ולא נשים?

“אני לא מספר נשים בכלל, גם כאלה שאומרות ‘יש לי שיער קצר’. כשאישה נכנסת לחדר עם עשרה גברים השיח משתנה, האווירה משתנה. יש מקומות שבהם התחושה הגברית מאוד חזקה – במספרה ובישיבה בה לומדים תורה. אתה מרגיש שכשאישה נכנסת למקום כזה היא יכולה להרגיש די מאוימת. גם בתור ילד, בלי ללמוד את זה, התחלתי להתעסק עם זה ורק בקטע של שיער גברים. היה רגע שאולי חשבתי שאספר נשים אבל זה היה קצר והפסיק די מהר”.

כשהתחלת לפני שש-שבע שנים לא היו כמעט מספרות גברים מהסוג הזה בארץ.

“בשנה וחצי האחרונות הן צצות כמו פטריות אחרי הגשם. בעיניי זה מבורך ואני לא מרגיש מאוים מפני שכשהסצנה תגדל אנחנו נרוויח. אני רק מקווה שהרמה תישאר. נורא קל לספר גבר ולקרוא לעצמך ספר גברים”.

אבירם כהן. צילום יהודית כהן

נראה שאתה ממש אוהב את המקצוע שלך.

“אני חוזר הביתה ולא מצליח להירגע כי הייתה לי תספורת טובה מדי או לא טובה, ולפעמים זה יכול להיכנס לי לפרטים של החיים. זה גם סוג של מדיטציה. אני מספר מישהו ולפעמים לא שם לב שהזמן עובר. אני רוצה לגרום לאנשים סוג של התעלות רוח. באים אלי אנשים לפעמים ביום הכי חרא שלהם או שהחיים שלהם כאילו לא מאירים עליהם. ואני קולט אותם בזווית של העין ואני רוצה להסתכל פנימה. בעוד הם יושבים ומחכים בתור אני אומר לעצמי ‘הוא הולך לשבת עכשיו ואני אתן עליו מה זה 200 אחוז שלי’. אני הולך להפוך אותו לדוגמן בקטע של זקן והאפטרשייב שאשים לו אחר כך ועיסוי הפנים והקרקפת. אגרום לו להרגיש טוב. כשבן אדם קם אחרי סשן כזה זה משנה לו את הכל. אלו דברים קטנים שאני רואה כאילו זה שליחות שהקב”ה הוריד לי. מקצוע שהוא בלי משמעות אמתית בעיני אין בו ברכה, זה משהו ריק. כבן אדם דתי השיער זה דבר שמדברים עליו הרבה. יש אנרגיות מיוחדות בזקן. לא סתם אנשי רוח הולכים עם הזקן והחבר’ה עם הפאות. אלו עניינים נורא רוחניים ואמתיים וזה משהו שהוא שייך לכל שלב בנפש – גם לפשט, גם לרמז, גם לדרש וגם לסוד. אתה יכול להשליך על היום יום וגם על הדברים שברומו של עולם”.

אתה ספר שומר מסורת שלא נכנע לאופנות, יש חרדים ויש היפסטרים ובכלל?

“ספרי גברים היו המון לפנינו. אני תמיד אומר שזה היה אז ויישאר גם אחרינו. זה לא עניין טרנדי. אני כן יכול להצביע על מושג הזקנים הארוכים שתפס תאוצה בשנים האחרונות. גם השפמים. זה משהו שהגיע באיחור ויישאר פה, וגם אם לא, תמיד יהיו חבר’ה שירצו תספורת מקצועית יותר על הראש”.

שיער וזקנים זה לא עניין של פוזה?

“אין פה עניין של אופנות ופוזה. יש פה עניין של מלא תרבויות שנפגשות אצל ספר אחד – אפרו אמריקאיים, בריטיים, פנקטיסטים, רוקנרול ותרבות חרדים נפגשים על כיסא אחד מול מראה אחת מספריים ומסרק. זה היופי, גם מבחינת סטייל וגם מבחינת האישיות".