"בשבילם אני פשוט הילד עם האוטיזם, לא אלעד"

כמעט בכל פינה ניתן לראות בשבועיים האחרונים את הפרסומת של לשכת הפרסום הממשלתית ושל נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים תחת הסיסמא "פשוט להתנהג רגיל", וקשה לפספס בה את אלעד לן כהן – בנה בן ה-15 של חברת מועצת עיריית כפר סבא בקדנציה האחרונה, רויטל לן כהן. הפרסומת צולמה אמנם לפני שנתיים כקמפיין בשיתוף ערוץ הילדים, אבל הוחלט לקדם אותה שוב כעת בכל הכוח לאור הסקר שנעשה לפיו 90 אחוז מההורים אומרים שהם לא רוצים שהילדים שלהם ילמדו יחד עם אוטיסטים או עם מוגבלויות.

"זה מאוד מעליב שהם חושבים ככה", מסביר אלעד שנולד עם אוטיזם. "אם הם בעצם אומרים שהם מעדיפים להיות רק עם אנשים בריאים ולא להיות איתי זה רק בגלל שהם לא מכירים אותי. זה כאילו שברגע שבשבילם אני עם מוגבלות, זה מה שאני, פשוט ילד עם מוגבלויות – לא אלעד הילד עם הטלפון, לא הילד עם המחשב, אלא הילד עם האוטיזם – לא אלעד. פשוט ככה".

"זה מעליב גם אותי", מסבירה האם רויטל. "כל הורה שלא רוצים את הילד שלו, זה מאוד מעליב ופוגע, ובטח אם זה לא משהו בשליטתו ולא קשור אליו. יש איזשהו חוסר אונים במצב הזה".

מה לדעתכם גורם לאנשים להגיע לזה ולומר את הדברים האלה?
"לדעתי זו הבורות. בגלל שמערכת החינוך ממשיכה להסליל ילדים למסגרות של חינוך מיוחד הם לא גדלים ביחד בקהילה. אז אותם ילדים והורים יודעים שיש ילד כזה במקום אחר, אבל אם הוא במקום אחר אולי יש לזה סיבה. ואז מתחילות ההמצאות והסטיגמות, הם לא באמת מכירים והבורות היא איומה ונוראה. באלף אלפי הבדלות, ורק לשם הדוגמא, זה כמו בתקופות אפלות בהיסטוריה שהחדירו באנשים פחדים קמאיים לגבי אוכלוסיות שלמות. הפחד מהשונה ממך ומהצורך להתעסק עם משהו שמאתגר אותך זה פחד קמאי שלא התחיל עכשיו. מי שאחראי למצב הזה זו המדינה שגרמה להפרדה הזו. במקומות אחרים בעולם המערבי שאין כזו הסללה של ילדים למסגרות נפרדות ושל מבוגרים למסגרות תעסוקה שונים, זה לא קיים. לא בעוצמה כזאת. אני מאוד מעורה במה שקורה בעולם ומה שקורה פה זה קיצוני מאוד כתוצאה מזה שלא נפגשים".

אלעד: "הייתי אומר שהגיע הזמן להפסיק עם הבורות, לצאת מהחור ולהסתכל על מה שבאמת קיים. האם אותו אחד הוא אוטיסט, האם זה אומר שהוא רק אוטיסט, לחשוב אם הוא לא גם בן אדם. אם אנשים יצאו מהבורות הם יראו כמה מגוון הבן אדם וכמה הוא חכם ונבון וטוב לב. הבן אדם הוא לא רק חד משמעית 100 אחוז אוטיסט".

רויטל: "הוא לא רק המוגבלות שלו".

איך הגעתם לקמפיין?
"אני פעילה בתחום ובין היתר אני חברה בוועדה המייעצת של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, ותמיד הבעתי את דעתי ואמרתי שזה שלא מכירים את האוטיסטים יוצר את הפחד. משם עלה הרעיון לעשות את הסרטונים, ואז גם הצעתי את אלעד. את חלק מהתסריט כתבנו סביב אלעד והפעילות שלי. כשהם אומרים 'לתקן את הילד' – רק שתדע שבחוק החינוך המיוחד מופיעות המילים האלה בדיוק".

איך הייתה לך אלעד העבודה על הסרטון?
"אני זוכר שאמא אמרה שעושים אודישנים לפרסומות מודעות. היו דברים שהוספתי בעצמי לתסריט כמו כשהקשתי עם הפטיש בחזרה. אלתרתי את זה והם אהבו והשאירו. וגם החלק שבו אמרתי 'בורינג', זה שלי. אני מאוד נהניתי להשתתף ולככב בפרסומת ונהניתי לשמוע תגובות מחברים. אפילו הייתה אישה אחת ברחוב שזיהתה אותי מהפרסומת".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו

אתה מרגיש שאנשים ברחוב ובבית הספר מתנהגים אליך שונה בגלל שאתה אוטיסט?
"קשה לראות עליי מיד שאני אוטיסט ולכן הרבה פשוט לא יודעים. אני לא פותח בשיחה, היי אני אלעד ואני אוטיסט – ולכן אני לא יודע מה הם מרגישים. אולי בגלל הדיבור שלי ותנועות הגוף הם לפעמים מרימים גבה, ואז אומרים יש פה ילד קצת שונה וזה לא נורא".

רויטל: "אלעד אמר את זה מאוד נכון שלא רואים עליו – אבל זו גם חלק מהבעיה. זה חרב פיפיות כי כשאתה מתנהג באופן שהסביבה לא חווה אותך כחריג, כשאתה עושה משהו חריג מתייחסים אליך בצורה מאוד שיפוטית ולא נעימה. אם האוטיזם נראה בהתחלה אז יש את הרחמים, אם הוא לא, זה אז יש שיפוטיות. זה מאוד מורכב. אני כן אומרת לך שיהיו אנשים שפשוט יוותרו עליו. זה פשוט קשה מידי, ויש כאלה שלא ינסו אפילו שלא יתעסקו אתו".

אלעד לן כהן

מה זה אומר?
"אלעד מאוד עסוק בחברים שלו ובאנשים שאוהבים אותו והוא אוהב אותם – אבל אין לי ספק שגם בתוך הכיתה שלו והסביבה הקרובה שלו יש אנשים שמעדיפים לא להיות אתו בקשר. בכיתה ד' ביום האחרון של בית הספר הוא אמר לי 'אף אחד לא בא אליי ואני לא הלכתי לאחרים'. גם עכשיו, אמנם יש דברים כללים שהוא מוזמן אליהם של הכיתה, אבל כשילדים למשל יוצאים בימי שישי – אלעד לא. כשהם כן קובעים בילויים הוא לא שם. זה הרבה עבודה לצאת לבילויי אתו. הם עושים את זה מספיק בעדינות ולכן אלעד לא מודע לזה, אולי זה לא מעניין אותו ופחות אכפת לו – אבל זה שם".

ואם הוא היה יוצא לא היית דואגת?
"הייתי דואגת כמו שהייתי דואגת לכל ילד אחר שלי. האמצעים האלקטרוניים בשנים האחרונות מאוד הקלו עלינו. אבל בטח אהיה עסוקה בשאלות האם הוא נהנה, אם נוח להם אתו ולו איתם. אם הוא מצליח לחוות את החוויה בצורה שלמה רק בצורה שטחית. בבחירה שעשינו שאלעד צריך להיות חלק מהקהילה – זה אומר גם לשחרר".

אז היחס הזה לא קשור לקמפיין.
"זה מאוד קשור כי אם הם הולכים עם חברים למקום שבו אנשים לא מכירים אותו אז שם מתחיל העניין. בית הספר הדמוקרטי בו הוא לומד זו חממה מכיתה א' עד יב'. החיים הם לא תמיד כאלה".