"אני מתרחקת כמו מאש מתרבות הסלבס": הזמרת חני דינור מסרבת להכנע לכללי המשחק

הרבה לפני שחני דינור החלה לנגן, היא ידעה שהיא רוצה לשיר. "מכיר את הילדות ששמים על השולחן ומבקשים שישירו לכל המשפחה? זו אני", היא צוחקת. כשגדלה, שימשה כסולנית של מקהלת בית הספר ומאז ועד היום עיריית כפר סבא מזמינה אותה לשיר באירועים עירוניים. בכיתה ג' החלה ללמוד פסנתר ואחרי שהצליחה לשבור למורה שלה למוסיקה את החלום שתהפוך לפסנתרנית קלאסית, היא החלה להלחין. בשנת 1980 התקבלה ללהקה הצבאית "צה"ל 80", בה שרה לצד שלווה ברטי, ריטה ורמי קלינשטיין. אלבום הסולו הראשון שלה "בשקט בשקט" יצא בשנת 1994 בהפקת גרי אקשטיין.

כל ההקדמה האינפורמטיבית הזו נועדה כדי להצביע על כך שמדובר בזמרת יוצרת שפועלת כבר שנים ארוכות בתחום. מאחוריה מאות הופעות, שירים ושיתופי פעולה מוזיקליים. העובדה ששמה לא מוכר לכולם נעוצה אולי בעובדה שדינור מעולם לא הלכה בשביל המיינסטרים. עובדה, גם אלבום הסולו השישי שלה "שבטיא", שהיא תשיק ביום שני הקרוב בצוותא תל אביב, מורכב משירים שהלחינה למילים שכתבו 12 משוררים שונים. כל שיר נשמע קצת אחרת. הסגנונות נעים מרוק בלוז ועד אוריינטאלי, ומה שעומד במרכז הוא הקול העשיר והנוכח של דינור שמלווה את ההפקה הזאת.

הסבר לגישה של דינור – פסיכולוגית חינוכית במקצועה, ילידת כפר סבא ותושבת שדה ורבורג – נגד "תרבות הסלבס" כהגדרתה, אפשר למצוא בטור שפרסמה במאקו בשנת 2012. "בעידן הרייטינג והאינטרנט, כשהכל כל כך נגיש וכולם רוצים להתפרסם, נוגסת תרבות הסלבז בכל חלקה טובה", כתבה. "אמן זקוק למסה גדולה של קהל, ועבורו הפרסום הוא אמצעי כדי להגיע לכמה שיותר אוזניים ולבבות. אבל הרעש הגדול שנוצר מריבוי המבקשים חשיפה כמטרה בפני עצמה דורש אקרובטיקה והתערטלות מצמררת כדי לבלוט מעליו. סתם שירים טובים כבר מזמן לא מספקים את הסחורה. ואני ושכמותי – רק רצינו לשיר – למלא את ייעודינו בעולם הזה, יעוד שלעיתים חזק מאיתנו (מה שמבטיח את כוח ההישרדות שלנו גם בתנאים מחפירים). אלא שתם עידן התמימות. יכולת ההקשבה נשחקה עד דק. הרגישות התכהתה עד אימה. ועכשיו בשביל שתשמעו את השירים שלי – עלי להתפשט. אז זהו זה – אני לא מוכנה, ומבקשת גם מכם – לא להיכנע לכללי המשחק".

"אני בוודאי לא אצטרף לתוכניות ריאליטי, אף שהציעו לי לא אחת, מכמה טעמים", היא עונה לשאלה מדוע לא לנסות לדחוף את עצמה לאור הזרקורים ולקבל את 15 דקות התהילה שעשויות להרים אותה שלב ברמת התודעה הציבורית. "השופטים הללו מבחינתי לא יכולים לשפוט אותי. הם אמנם יותר מפורסמים, אבל היצירה שלי לא פחות חשובה ומהותית משלהם. אני מנהלת קריירה לאורך הרבה שנים, אז נכון שאני לא מפורסמת כמוהם אבל זה לא אומר שאני פחות טובה מהם. אני כן מוכנה לשיתופי פעולה אבל לא מוכנה שישפטו אותי. יש מאחורי מספיק הערכה של יוצרים ושל קהל".

ובכל זאת, יוצרים אחרים במחזור שלך מפורסמים ממך.

"לו הייתי רוצה להיות מפורסמת – אז לצרוך העניין אולי הייתי משתתפת – אבל אין לי עניין בזה. אני לא אומרת שזה לא מתסכל אותי לפעמים שלא מכירים אותי יותר, שלא משמיעים שירים ברדיו, אבל כל אחד ומסלול החיים שלו".

לא משמיעים ברדיו?

"משמיעים פה ושם ברשת ג' , בגלי צה"ל , בכאן 88, אבל לא ברמה של להפוך אותם ללהיט. אבל אם היו שואלים אותי עכשיו אם אני מעדיפה להיט מסחרי שאני לא גאה בו או שיר שאני עומדת מאחורי כל צליל שבו, ברור מה הייתי בוחרת. אני חושבת שמה שאני מלמדת את עצמי הוא שנכון שאתה כאמן רוצה שכולם יאהבו אותך, ולהופיע לפחות פעם בשבוע במקום מכובד בלי שתצטרך לרדוף אחרי קהל, אבל אני מתרחקת כמו מאש מתרבות הסלבס. כולם היום רוצים להיות מפורסמים ולא משנה מה יביא לך את הפרסום. אפילו בפייסבוק לא תראה התערטלות נפשית ופיזית בשום צורה. אני רוצה שהשירים שלי ילכו לפני. זה לא מיינסטרים וזה בסדר".

אפשר לחיות מזה?

"אפשר לחיות, אני מצליחה לשלם לנגנים ולאולפן ולחיות בכבוד וגם להופיע המון. רק החודש הזה יש לי חמש הופעות וזה בסדר באופן יחסי. ביום שני הקרוב אני מצפה לכ-300 איש, אני מאמינה שצוותא יהיה מלא עד אפס מקום והכרטיסים הולכים ואוזלים. אגב, מי שירכוש כרטיס יקבל אלבום במתנה".

"יכולת ההקשבה נשחקה עד דק. הרגישות התכהתה עד אימה.
ועכשיו בשביל שתשמעו את השירים שלי – עלי להתפשט.
אז זהו זה – אני לא מוכנה, ומבקשת גם מכם – לא להיכנע לכללי המשחק"

דינור, תושבת שדה ורבורג מזה 18 שנה, נשואה ליניב (יועץ אסטרטגי לחברות גדולות בעיקר בחו"ל) ואם לבן ולבת שעוד מעט מתגייסת, נולדה בכפר סבא והתחנכה בה. היא בוגרת הקונסרבטוריון העירוני. עד לפני שנה שימשה גם כפסיכולוגית חינוכית במקצועה, אבל אז החליטה לפרוש לחלוטין מהתחום ולהתרכז אך ורק במוזיקה. "הלב שלי נטה יותר למוזיקה והייתי צריכה לוותר על היום האחד הזה בשבוע בו עבדתי כפסיכולוגית. הייתי צריכה את האנרגיות האלה למוזיקה, ועובדה שמאז שפרשתי לוח ההופעות שלי הרבה יותר עמוס".

חני דינור. צילום אלעד אקרמן

בימים אלה היא מופיעה במספר הופעות שונות שיצרה. ב"פרח משוגע" היא שרה משירי המשוררת רחל שפירא, ושפירא מספרת את הסיפורים שמאחורי השירים. "ממש השבוע יצא סינגל בשם 'גיבורה שקטה' – לחן שלי למילים של רחל", היא מגלה, "חוץ מזה אני מופיעה עם שירי נתן יונתן, כמו הערב, יחד עם שדרן הרדיו נועם גיל-אור והמוזיקאי רמי הראל, שאני עובדת איתו שנים". בנוסף יש כעת את ההופעות שילוו את צאת האלבום החדש.

בעבר קיבלה אות הוקרה מאגודת הסופרים והמשוררים על קידום השפה העברית כמלחינת שירי משוררים. "הלחנתי עשרות שירי משוררים", היא מודה, "והוקלטו יותר מ-20 שירים. גם האלבום הרביעי שלי שהושק בפסטיבל ישראל בשם 'משוררים בדואט', התבסס כאמור על שירי משוררים. את שני האלבומים הללו הפיק קובי ישראלית – מפיק מוזקלי שחי כבר 28 שנים בלונדון".

למה דווקא שירי משוררים?

"נאספו המון שירים וזה היה אך טבעי שאוציא עוד אלבום של שירי משוררים. זה גם היה טבעי לעשות את זה עם קובי כי היה חיבור מאוד מוצלח באלבום הקודם. אני רוצה להגיד שקובי, בעיבודים שלו, לקח את השירים, דרך הלחנים הקומוניקטיביים ולא האוונגרדים כמו שיכול היה להיות נדמה, למקום נכון שתרם למשימה הזו. אין לי ספק שמהבחינה הזו השירים הללו ידידותיים למאזין".

למה זה חשוב לך שהשיר יהיה ידידותי למאזין?

"זה חשוב כי בגלל שאני מאוד אוהבת שירה. את ספרי השירה אני הכרתי עוד מילדות כי היה להם חלק מאוד חשוב במדפים בבית שלי, בעיקר בגלל אמא שלי שהיא קריינית אמנותית ומוזמנת עד היום להשקות כדי לקרוא שירה. חוץ מזה, בטקסט של שירה להבדיל מטקסט של פזמון יש המון קסם. יש המון אתגר בליילד את השירה מהשיר. זו משימה שלקחתי לא בכוונה תחילה ויצא שכך, גם בזכות הלחנים הקליטים, אני משרתת את השירה שתהיה יותר מושמעת. בכל מקרה, כשאתה מלחין שיר ומקליט אותו אתה מגיע מן הסתם לקהל מאזינים גדול יותר".

זה אתגר להלחין שירי משוררים, שלפעמים אין בהם חריזה ואין פזמון חוזר?

"זה אכן אתגר אבל אני קודם כל מוצאת את הפזמון החוזר. הרבה מהטקסטים הללו נראים במבט ראשון בלתי מושרים. אז אני מוצאת את השורות שיכולות להיות הפזמון וחוזרות על עצמן. גם כשאין חריזה אתה יכול למצוא את החריזה. מה שמצחיק הוא שלפעמים כשאני מנסה להלחין שיר של פזמון אחרי שהלחנתי שירי משוררים, זה פתאום הופך להיות אפילו קל מדי ולא מספיק אתגר. אם לחזור לשאלה הקודמת שלך למה דווקא שירי משוררים – אני חייבת להגיד שהמשיכה שלי היא לקסם של השפה, למילים הלא יומיומיות והביטויים המיוחדים שנוצרו בשירה, למרות שלאחרונה שפת הרחוב מאוד השתלטה על השירים והשירה. לצערי, השפה של הנוער היום בכלל מאוד דלה – אולי השפה השירית פחות מדברת אליהם כי היא פחות מובנת להם".

איך את רואה את המשוררים החדשים, כמו רועי חסן למשל?

"קראתי את ספר השירה הראשון שלו אבל לא הייתי רוצה לתפקד על תקן של מבקרת שירה. אני תמיד אומרת שעצם זה שאני מלחינה שיר זה לא אומר שזה שהלחנתי שיר טוב יותר, אלא שאני מתחברת אליו יותר וכמוזיקאית מצליחה לילד ממנו מנגינה. חסן מתעסק בנושא קיפוח שזה באופן כללי כבר די  – וכבודו במקומו מונח. זה מזכיר לי כמובן את תרבות הריאליטי שיש משהו מכעיס באופן השיפוט שם. הרי זה לא מדע מדיוק. אני לא מדברת על זייפנים כרוניים אלא הכישרונות המעניינים, ומי שמך כשופט להחליט שזה יותר טוב מזה. אני לא אוהבת את זה ויש מקום לכולם, להרבה סגנונות ולצבעים של שירה ובאותו אופן יש הרבה מקום לצבעים של משוררים. אני מחוברת לשירה הקלאסית של לאה גולדברג למשל, שבעיניי היא משוררת מדהימה. אבל גם משוררים בני זמננו, אם הם משתמשים בהומור ובקסם ויש לזה ערך מוסף – זה מאוד כובש אותי".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו

מאוד הייתי שמחה להיכנס לפלייליסט, אבל איפה הפלורליזם, איפה לתת במה לכמה שיותר אמנים.
יש הרבה מוכשרים לא פחות שלא משמיעים.
אנשים אולי לא מפעילים חשיבה עצמאית ופועלים כחלק מאפקט העדר"

מה את חושבת על המוסיקה הפופולארית של היום?

"באופן שלא מתאים לדימוי שלי אני מאוד אוהבת את עומר אדם. הוא זמר נפלא והבחירות המוזיקליות שלו נכונות לו. אני גם אוהבת את אמיר דדון, את מירי מסיקה, את לירן דנינו ואת נתן גושן. מהפחות מוכרים אני אוהבת את יהושוע לימוני – הייתי בהשקה שלו בבית היוצר. נהניתי גם מאייל רג'יניאנו. שמעתי אותו במופע סלון ונהניתי מכל רגע. יש לי חיבה גדולה לבקר בהופעות של זמרים שאני לא מכירה ומאוד מופתעת לטובה ומתענגת על כל רגע".

אם לחזור אלייך איך את עם המדיות החדשות?

"בסדר, הפייסבוק נותן לך פלטפורמה להגיע לקהל חדש משום שהרדיו לא משמיע. מאוד הייתי שמחה להיכנס לפלייליסט, אבל איפה הפלורליזם, איפה לתת במה לכמה שיותר אמנים. יש הרבה מוכשרים לא פחות שלא משמיעים. אנשים אולי לא מפעילים חשיבה עצמאית ופועלים כחלק מאפקט העדר. גם אמנים מאוד מוכרים, כשהם משיקים אלבום חדש ויוצרים שירים חדשים שפחות מכירים, הקהל דורש מהם את החומר הישן ופחות מאפשרים להם לתת במה ליצירה החדשה שלהם. אני זכיתי בזה שגם ככה אין לי להיטים, ואני יכולה להשמיע את כל האלבום בלי חשבון, כי הם יודעים שהם יקבלו מוזיקה חדשה".

איך הקהל מגיב לשירים?

"יש לי שיר שקוראים לו 'עכשיו לנשום', שהפך להיות שיר ריקוד עם מאוד פופולארי. זה תענוג שאנשים מכירים את השיר, רוקדים ושרים אותו. בכלל, אנשים טוענים שהשיר הזה עזר להם לקחת אוויר ולנשום במשך היום. באלבום הקודם היה שיר שקראו לו 'שנת שמיטה'  ומישהי, שלא אנקוב בשמה, שהייתה מאוד חולה, פתחה כל בוקר עם השיר הזה וזה מה שהחזיק אותה חזקה בזמן המחלה. כשאתה מבין ששיר שלך נתן כוח למישהו אחר זה דבר גדול. אני חייבת לסיים במשהו – היום זה יום ההולדת העברי שלי ואני רוצה לתת מתנה לקוראים – אני לומדת בכפר סבא בקבוצה של ימימה, אם שמעת עליה, חשיבה הכרתית. האחיינית של ימימה, איילת, היא שמלמדת אותנו ובתוך הטירוף הזה שלנו פעם בשבוע אנחנו מתעסקים בדברים מאוד לא חומריים וגשמיים, שמעלים אותנו למעלה.  כל בן אדם צריך לעשות התפתחות רוחנית. כל אחד חייב את זה לעצמו".