יום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973. שעה 14:00. אזעקה בתל אביב. תדהמה. הזמן נחצה לשניים: לפני ואחרי. לפני – אני עורך דין צעיר, נשוי טרי, גר בדירת שני חדרים שכורה ליד "הבימה" בתל אביב, מרחק הליכה מהמשרד בן אני עובד. אחרי – אני מחזיק בידי את צו הקריאה המודפס באותיות אדומות, ועליו הערה "הצטרף מיד למכונית".
צו הקריאה למלחמה של דן אשכנזי
אני מצטרף. אני בין הותיקים בגדוד 98 של חטיבה 80, חטיבת צנחני מילואים. אין לנו זחל"מים. למה? לא יודע. המג"ד, אלישע שלם, מחרים זחל"מים מגדוד חרמ"ש. עם הנהגים. מנוע אחר מנוע מתחילים להשרף בעליה לרמה, בלילה. יש חשדות שהנהגים חיבלו במנועים כדי לא להתקדם. איש לא יודע אם זה נכון. מסלקים את הנהגים וממשיכים עם מה שנותר. מהומה ומבולקה. איש אינו יודע היכן כוחותינו והיכן האויב. לאחר מכן יסתבר שעברנו דרך חטיבת שריון סורית.
בבוקר מפציצים אותנו מיגים. מיראז'ים שלנו מפילים שניים, אבל לא לפני שפצצה נופלת עשרים מטר ממני. לא יודעים מה לעשות אתנו. אנחנו חירי-בירי. זו מלחמה של טנקים. אנחנו שומרים בלילות על החניונים שלהם, מפני חוליות קומנדו סוריות. בשביל זה באנו? שלב הבלימה מסתיים, ואנחנו טרם ירינו כדור. אבל עכשיו מגיע תורנו. גדוד שריון שלנו מנסה לכבוש מוצב סורי גדול, תל שאמס. על הדרך הראשית לדמשק. טנקים נדלקים בזה אחר זה. הגדוד נסוג, משאיר בשטח הרוגים ופצועים בטנקים בוערים. גם המג"ד, יוסי בן חנן, ננטש לרגלי התל. מאוחר יותר תחלץ אותו סיירת מטכ"ל, בפיקוד יוני נתניהו.
על החרמון הסורי בבוקר לאחר כיבושו
הגדוד שלנו מקבל את המשימה: לקחת את התל. הולכים בלילה, כעשרה קילומטרים. לפני הגדר הראשונה יורדים לזחילה. מאחור מתחילות מרגמות 120 של החטיבה להפגיז את התל. מסך האש נע קדימה, ואנחנו מתקדמים בעקבותיו. טנקים סוריים מנסים לסגת. אנחנו יורים עליהם במטולי "לאו" אמריקאים, שהגיעו הבוקר ברכבת אווירית. הרבה רעש, אפס פגיעות, אבל הסורים נסוגים. לקחנו את התל במחיר ארבעה פצועים קל. תופסים את הבונקרים של הסורים, ונרדמים. בבוקר הפגזה. אני עולה בסולם ברזל אל התצפית. במישור לרגלי התל מתקדמים אלינו ממזרח עשרות טנקים. שני טנקים שלנו מתייצבים בינינו לביו הסורים. אחר כך יסתבר שאלה בכלל טנקים עיראקיים, אבל באותו רגע זה לא ממש משנה. הפגיעות של הטנקים שלנו מצוינות. ההתקפה נשברת. אחרוני הטנקים הנסוגים נדלקים במרחק קילומטר. למחרת עוד מתקפה, הפעם חי"ר על שריוניות, הסורים מורידים מסך עשן. אנחנו לא רואים את החיילים התוקפים, אבל שומעים את הצעקות שלהם, ואת נתזי הקליעים על הסלעים שלידינו. אנחנו יורים צרורות לתוך העשן. גם המתקפה הזו נשברת.
שבויי קומנדו סורי בחרמון
אחרי שלושה ימים גולני מחליפים אותנו. אנחנו מחפשים משימות. אום בוטנה – לקחנו. החרמון הסורי – לקחנו. המלחמה נגמרה. מה נגמרה? אנחנו מחזיקים את הקו במובלעת. קור וגשם. בוץ והפגזות. הסורים קמים בבוקר, מוציאים את החברים שקפאו למוות מהתעלות, ומתחילים לירות. בול בשמונה וחצי. בחמש לפנות ערב הם מפסיקים. ככה יום יום, שבעה חודשים. רק אז אני משתחרר. עד לפעם הבאה, בלבנון הראשונה.
עו"ד דן אשכנזי
תושב כפר סבא עו"ד דן אשכנזי, בן 72, הוא בעל משרד עורכי דין בעיר המתמחה בתביעות נזיקין ובתובענות ייצוגיות.
תגובות