"זה לא לקרוא ספר או לראות סרט. זה לראות את הניצולים על הבמה"

לפני כשנה, ביום הולדתה ה-80, נסעה פנינה קלסמן פרלמוטר-אלפרין יחד עם בנותיה לבקר לראשונה בעיר בה גדלה, צ'רנוביץ שבאוקראינה. "כשנולדתי, העיר הזאת הייתה ברומניה", היא מספרת, "נסעתי לשם למרות שאני לא זוכרת את הבית שלי. אבא שלי נרצח עם פלישת הגרמנים ונסיגת הצבא הרוסי. אחר כך שהינו במחנה עבודה. המדריך שלנו, שלמד באוקראינה, פתאום אמר 'אני מתנגד לסיפורים שהאוקראינים רצחו יהודים. הייתה מלחמה אז נהרגו יהודים'. ואני מאוד התרגזתי, כי ברור שיהודים באותה תקופה מתו רק בגלל שהם יהודים. זה נתן לי את הביטחון שאני צריכה להופיע יותר. להסביר יותר בקשר למה שאני חוויתי בתקופת השואה כדי שכמה שיותר צעירים יכירו את הסיפורים האלה".

קלסמן פרלמוטר-אלפרין תרגמה את התחושות למעשים. היא כיום אחת מ-11 שורדי ושורדות שואה מכפר סבא, שמשתתפים בפרויקט מספר 57 של תיאטרון "עדות – לספר כדי לחיות", מפגש בין דורי חינוכי-טיפולי שנמשך כשנה ובמהלכו ניצולי השואה משתפים את הצעירים בסיפור הישרדותם ותקומתם. בסופו של התהליך, מעלים התלמידים הצגה בה כל אחד מהם מגלם את אחד מניצולי השואה. השנה משתתפים בפרויקט עשרה תלמידים מחטיבת שז"ר. זו הפעם השנייה שהתיאטרון פועל בעיר, הפעם הראשונה הייתה לפני עשר שנים, עם תלמידים אחרים וניצולים אחרים.

את הקבוצה מכשירים עירית ועזרא דגן, ובנם עמרי כותב את המוזיקה. עזרא דגן הוא מהשחקנים הותיקים בארץ (רשימת שינדלר) ופנטומימאי , זוכה "אות המופת החברתי". הם עושים את זה כבר 18 שנה בשיתוף תלמידים וניצולים מכל רחבי הארץ (57 ישובים שונים) ובעולם, בתמיכת וועידת התביעות ניהול תקציבי ומקצועי אשל-ג'וינט ישראל. בני הזוג זכו על הפרויקט בפרס שדרות לחברה לשנת 2013 ופרס משואה לחינוך. בעיריית כפר סבא מובילים את הפרויקט המחלקה לטיפול באוכלוסייה המבוגרת באגף קהילה, רווחה ונוער, וד"ר דבי שני, חברת המועצה ויו"ר הוועדה העירונית למען שורדי השואה.

השחקנים מחטיבת שז"ר. צילום עזרא דגן

"המפגש המשותף של הקבוצה, יוצר מקום משפחתי נוח וחם המאפשר עידוד, נתינה, חיזוק ותקווה, יוצר אצל המבוגרים תחושת ביטחון, ואצל הצעירים הכרה כ'נושאי- לפיד'", אומר דגן. "בתהליך, הצעירים מלווים את הדור הראשון ושותפים לסיפור הישרדותם. באמצעות הקשבה והתנסויות דרמטיות, אני ועירית מכשירים את המשתתפים להיות מסוגלים להגיע לשלב של עבודת סיום, כלומר הצגה, שיכולה להעביר חוויה מרגשת, אישית וקרובה. לצערנו, הזמן הולך ואוזל, ניצולי השואה הולכים ומתמעטים, חלקם הגדול לא דיבר ולא חשף את סיפורו עד עצם היום הזה, זוהי בבחינת הזדמנות אחרונה עבור השורדים לספר את סיפורם, להנציח למען הדורות הבאים ולשמר את זיכרון יקיריהם".

עירית ועזרא דגן. צילום אלכס גד

מבחינת בני הזוג דגן מדובר בהגשמת הציונות במציאות בה אנו חיים היום, בה אנו פוגשים מכחישי שואה הפזורים בכל קצווי העולם. "עלינו חובת ההוכחה ועלינו חובת ההנצחה", הוא קובע.

ים שחם, תלמידת כיתה ט' בחטיבת שז"ר, בת 15, משתתפת בפרויקט. "בהתחלה לא ידעתי במה מדובר והתלבטתי אם ללכת. אבל זה סיקרן אותי ולשמחתי הרווחתי. קיבלתי הרבה ערכים ומשמעות. הסיפורים של ניצולי השואה מאוד עצובים, מזוויעים אפילו. זה נתן לי פרופורציות בחיים. גם אם לי יש בעיות, זה כלום לעומת מה שהם עברו. נתנו לי לגלם ילדה קטנה בשם ג'ני שעברה את השואה. ג'ני היא חברת הקבוצה שלנו יפה. כשאני נכנסת לדמות אני מצליחה לעשות אותה כשאני נזכרת איך יפה מספרת את הסיפורים שלה".

שחקני תיאטרון עדות מחטיבת שז"ר. צילום עזרא דגן

שורדי השואה, טרם ראו את ההצגה שעליה עמלים בימים אלה התלמידים. "אני חושבת שהם ממש יתרגשו כשהם יראו את הכל מבוים", אומרת שחם, "גם אני מתרגשת כי מעניין אותי מה יפה תגיד. קשה לעכל שאני אופיע על במה חמש פעמים בפני אולמות מלאים באנשים. קיבלתי זכות מאוד גדולה להיפגש עם ניצולי השואה שעוד מעט לא יהיו איתנו. מזל שיש את פרויקט עדות שדואג שהסיפורים האלה לא ישכחו. למזלנו, אחרי שעברנו כל כך הרבה כדי להקים את המדינה, אנחנו עומדים בפני עצמנו ולא צריכים את הטובות של אף אחד. יש לנו צבא שידאג שהשואה לא תקרה יותר".

עירית דגן, מי שכותבת את ההצגות ויחד עם עזרא דגן המציאה ושכללה את הפרויקט הבין דורי, מספרת שהם כבר עובדים עם דור שני ודור שלישי לשואה, ותמיד בוחרים בתלמידי שכבת ט או ח', ילדים בני 14 – 15 שיוכלו להזדהות אישית עם סיפוריהם של הניצולים שהיו בני גילם ומטה כשכל הטירוף הזה פקד אותם. "חלקם היו בני חמש כשאיבדו את כל עולמם", מספרת עירית. "התלמידים שומעים את כל הסיפורים האלה שבוע אחר שבוע במשך שנה שלמה, והם העדים הכי קרובים לניצולים האלה. יש ניצולים שרק צריך לבקש מהם לדבר והם שופכים, אחרים מתרגשים, בוכים, הרבה גם לא מדברים. לא מדברים למשל על פגיעות מיניות שעברו, הם לא מספרים הכל כדי לחסוך מהילדים. אבל בסופו של דבר, הסיפורים האלה יוצאים החוצה, בכפר סבא יצפו בהצגות יותר מאלף תלמידים. הקטע הזה של להעביר את זה הלאה, זה הכי חשוב. זה לא לקרוא ספר או לראות סרט – זה לראות את הניצולים על הבמה".

שחקני תיאטרון עדות מחטיבת שז"ר. צילום עזרא דגן

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו

"יש ילדים שיש לי איתם קשר טוב", מוסיפה קלסמן פרלמוטר-אלפרין, "אנחנו נפגשים, מתחבקים, שותים ומדברים. אני מקווה שהשפענו עליהם ושנתנו להם להבין מה עברנו. המטרה היא שהשואה לא תשכח".

פנינה קלסמן פרלמוטר-אלפרין. צילום עזרא דגן

מי מגלמת אותך?

"ילדה בשם שחף. אני מתארת לעצמי שזה יהיה יפה".

מה את חושבת על הדור הזה?

"האינטליגנציה שלהם שונה. אני מתארת לעצמי שהם לא קוראים ספר בחמישה חלקים כמו שאני קראתי בגילם. אבל עובדה שהם משתתפים בזה כי הם מתעניינים. במועצת הנוער, שגם איתם אני בקשר, ראיתי ילדים שנלחמים למען המטרות שלהם. אני מקווה שאלה יהיו פעם המנהיגים. ראיתי איזה ילד בכיתה ח' או ט', שאם היית שומע אותו מדבר היית אומר 'הילד הזה אישיות'. לצערי, הם לא יודעים היסטוריה. הם לא יודעים מה קרה פה ב-100 השנים האחרונות. כשאני מדברת איתם על מלחמת השחרור, על העליות, הם לא יודעים במה מדובר. אולי זה לא בחומר הנלמד בבית הספר, כי רק בכיתה יא' לומדים משהו על ההיסטוריה של ארץ ישראל. זה משהו שצריך לתקן".

ההצגה החגיגית תתקיים ביום שלישי, 30 בינואר, בשעה 18:30, באודיטורים ספיר בכפר סבא. מועדים נוספים להצגה: 29 בינואר, בשעה 11:00, ב-30 וב-31 בינואר בשעה 9:00.

משתתפים: תלמידי שכבה ט' מחטיבת שז"ר נועם חג'ג', רותם לביא, תמר לורמן, רוני ליבוביץ, אור ציונים, יובל וילנר, דניאלה קרייצ'ב, שחף רובין, מור שקד וים שחם. שורדי השואה תושבי כפר סבא שלמה אדלר, יפה אורבך, מרים בן-יעקב, דוד גרשטיין, אפרים זבלטובר, רלי כץ, ליאון מלול, מרים פרגר, דב פלד, פנינה קלטמן ודבורה שרייבר. הנחייה, טיפול בדרמה, כתיבה, בימוי והפקה עירית ועזרא דגן.