אחד משיאי התחתיות של המדמנה הביביסטית, הימנית ובכנסת השבוע, היה הדיון על הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית נגד נשים. "מדמנה" למי שלא בקיא/ה דיו/ה בשפה העברית, פירושה מזבלה. הכנסת ה-23, נו. הנה כמה ציטוטים נבחרים מהתגובות המבישות של הח"כים/ות, שלא היו מביישות את הארגומנטציה של טובי הגברים האלימים, כשהם באים לספר (כשנתפסו) מה האידיאולוגיה שמאחורי האלימות שלהם:
אריאל קלנר (ליכוד): "אולי היא הטילה עליו אימה כשהיא הלכה וקנתה בעשרת אלפים שקל בלי לשאול אותו ורוששה אותו והוא לא יכל ללכת למשחק כדורגל בגלל זה". שלמה קרעי (ליכוד): "הצעת חוק מסוכנת, זאב בעור של כבש". בצלאל סמוטריץ׳ (ימינה): "מהר מאוד זה יהפוך כלי לשופטים השמאלנים הנאורים שיבואו לחנך את 'החשוכים הפטריארכליים' כמוני – זה יפרק משפחות". אסנת מארק (ליכוד): "החוק הזה הוא מפלצת! הוא בא לשסות את בני הזוג זה בזו".
ובכן, אלימות כלכלית היא חלק ממרקם האלימות נגד נשים, ואחד הכלים העיקריים בהם משתמשים גברים אלימים נגד נשותיהם, לצד אלימות רגשית, פיזית ומינית. נשים מדווחות על שלילת שכר או נגישות לחשבון הבנק, איסור שימוש בכרטיס אשראי, הקצבת מזומן דלה לכלכלת המשפחה (200-100 שקל לשבוע), ענישה קשה על חריגות וכיו"ב. הפעלת משטר עוני קיצוני על האישה ולרוב גם על הילדים, בבתים שהפרוטה לא חסרה בהם. כשאתם רואות ורואים אישה משלמת רק במזומן, תמיד, או נדרשת להתייעץ עם בעלה על זוטות כלכליות, תחשדו.
לפני די הרבה יותר משני עשורים, כאמא צעירה שמחפשת עיסוק לילדיה בסופ"ש, יצא לי לפגוש בשבתות בבריכה אישה קצת מבוגרת ממני אז, כרבע דור מעלי, עדויית תכשיטי יוקרה ומלרלרת בלי הפסקה על הקריירה המאוד מיוחצנת ונוטפת ממון של בעלה. חוץ מהתכשיטים הנוצצים מעושר, שהם סמל סטטוס שגברים מסוג מסוים נוהגים להדביק לנשותיהם כמחוות התנצלות על זה שהם חארות, תמיד לבשה "סמרטוטים" יחסית לכסף שהיה בבית, ונהגה בגרוטאות. עבדה באיזה מקצוע נשי שמרוויחים בו שכר מינימום ועוד קצת. פעם היא באה עם סד על האצבע ופעם סימן כחול וכל הבנות במעגל האימהות הצעירות בבריכה ידעו שיש לה בעל אקסצנטרי כזה ושהיא עפר לרגליו, אבל איפה אנחנו ואיפה נורות אדומות. רצו סיפורים על המאהבת שלו והיה ברור שיש שם כסף גדול והערכה קטנה מצדו לאשתו ואם ילדיו. מעת לעת היה מגיע לבריכה ואלו היו הפעמים היחידות שהיא לא פצתה פה. פעם עמדתי ברמזור והוא עמד עם רכב השרד הענקי שלו ושם נפל לי האסימון שמדובר בגבר אלים. ואז יצא שהוא נסע עם המאהבת שלו לאיזו מדינה אקזוטית וחזר משם בארון. הנרקסיסט לא חישב כנראה את מותו ובהיעדר צוואה שממשיכה את מה שהסתבר כאלימות כלכלית (בנוסף לפיזית, רגשית ומינית) קשה, היא נשארה עם הון גדול.
נזכרתי היום בסיפור הזה, בין התקף בחילה להתקף גועל שגרמו לי טיפוסים כמו סמוטריץ', קלנר, קרעי ומארק. ההבנה שלהם בנושא עליו הם לרלרו בוועדה בכנסת, דלה ונוטפת בורות. המאבק שלהם על זכותו של הגבר להיות אלים – מרשים. כשהם נאבקים על עיקרון ליברלי של צמצום התערבות המדינה בתא המשפחתי, הם עושים את זה רק כשההתערבות הספציפית הזו מאיימת על ההתערבות שלהם בחיי התא המשפחתי, עליה הם גוזרים קופון שמנמן עבור המוסדות המושחתים שלהם, כדוגמת הרבנות: התערבות המדינה בנישואין, כפיית נישואי קניין על כל אזרחי ישראל ושלילת הזכות לסוגים אחרים של הסדרי נישואין תוך שלילת הזכות להתחתן מכעשרה אחוזים מאזרחי ואזרחיות המדינה. המגזרים של קלנר, סמוטריץ', קרעי ומארק מתפרנסים יפה מההתערבות האלימה והבלתי נסבלת הזו של המדינה בחיי אזרחיה. ופתאום באו הפמיניסטיות הללו ומציעות התערבות אחרת, להגנה על נשים הנתונות לאלימות, מה שייתן כוח לנשים להתנגד לנישואי הקניין ויאיים על השליטה הגברית בערוצי הג'ובים והתקציבים שלהם? זה, כבר ממש מעצבן אותם. בקיצור, Follow The Money, או אחרי שביל הכוח ששומר עליו עבור גילדה גברית בזויה, המבססת את קיומה העלוב על דיכוי נשים. חברים, זה לא יעזור לכם: הממזרות משנות את הכללים.
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
נילי
טעות בניסוח הכותרת. מעולם לא היתה זכות כזאת ולכן אי אפשר להחליט לשמור על זכות שלא קיימת. אולי החליטו לשמר הפרת זכות האשה לחירות ובטחון