סגר מלא? לא לכולם | הטור של חנה בית הלחמי

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. אני ממשיכה ואומרת את זה בכל רגע נתון במהלך השנה, לגבי 364 הימים שקדמו לו. סימול ראש השנה היהודי, ספציפית, לא היה מעולם מביך כל כך עבור היהדות והיהודים, כפי שהוא היום. עם הסגר הבא עלינו לרעה, שנולד בחטא הגאווה, השחיתות והפרת האמונים, מוכיחים לנו נציגיו עלי אדמות של האלוהים של היהודים, שהם מצליחים להפר בשמו כל דיבר בעשרת הדיברות, כל הלכה מוסרית וכל חוק מוסרי שניתן לחשוב עליו.

קראתי בעיון רב את ההנחיות לסגר, שבא לכאורה לעצור את מגיפת הקורונה, והבנתי מהר מאוד את העיקרון המנחה, הגזעני בבסיסו והמפלג בבסיסו. אם אתה גבר יהודי, אתה יכול להשתתף בהתכנסויות של עד 50 איש, ללכת לים ("תשליך"), לעשות פחות או יותר מה שבא לך. מגבלת התנועה שהושתה על כולנו, בוטלה לטובת הגעה לטקסים דתיים. המדינה גם החריגה את המקוואות, כך שבעת שלנו אסור לצאת לשחות בבריכה, שקרו בה אפס הדבקות, אבל לנשים הדתיות מותר לצאת למקווה. אבל זו הפריבילגיה היחידה שהן מקבלות. מבתי הכנסת העיפו אותן לכל הרוחות. למה? אולי כי תפילת נשים ביהודיסטן, לא פותחת שערי שמים, בעוד תפילת גברים כן.

אם אתם/ן מהמגזרים האחרים: חילוניות וחילונים או לא יהודים/ות, כל מה שמותר לדתיים אסור לכם/ן. התכנסויות? עד עשרה א/נשים. תנועה מעבר ל-500 מטר מהבית? לכו לים, בכיף שלכם/ן. קשישים וקשישות? תמותו לבד בבית. ארוחות חג? רק תפילה נחשבת חג. כל השאר מחוקים. פרנסה? תרעבו.

אחרי שהבנו את הרעיון, יש לי כמה מסקנות קטנות. ראשית, ארוחת החג אצלי בבית נערכת בהרכב משפחתי מלא יום לפני הסגר. כן, יש מרחב, הארוחה בסגנון בופה ולא משתעלים אחד/ת על השני/ה, אבל מי שנסע למסע תענוגות על חשבוננו לניו יורק עם הילדים (שמקבלים עוד מעט כרטיס תושב ותיק) והמטפלת, לא נמצא בפוזיציה לומר לי אם לחגוג, עם מי לחגוג ומתי לחגוג.

בנוסף, אני רוצה להזכיר למי שאמנם אינם קשובים לדבריי, אבל זה לא משנה את הדיוק שבהם: היהדות אינה נכס בידי ספסרי הדת והפוליטיקאים החרדים. הם שותפים לממשלה כדי "לדפוק את הפריץ". ככה, הם והממשלה כולה הפכו בעצמם לפריץ. Carma Is A Bitch – וזה יחזור אליהם בפרצוף, מתישהו, מתוך תפיסת הקארמה היהודית, שבגאוותם וחטאיהם שבין אדם לחברו, הם לא נזהרים בה.

עוד תזכורת חשובה, אינה שייכת לסגר כזה או אחר או לחבורת השוחד, מרמה והפרת אמונים שמנהלת את המדינה. היא קשורה לכולנו, כי כנראה היוהרה מדבקת: די עם הגילנות (אייג'יזם). באיצטלה של "שומרים על הזקנים", זורקים את הזקנים והזקנות לכלבים: לבדידות, לנטישה, לדיכאון. לוקחים עבורם/ן החלטות, גומרים להם/ן על חופש התנועה. אין יותר ביזוי וזלזול מזה, בתרבות שמתיימרת ל"כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך". הזמן טס, ועוד מעט, באותה שיטה קארמטית, יש מצב שעל כבודכם/ן ועל הריבונות שלכם/ן, ידרכו ברגל גסה כמו שאתם/ן דורכים כעת על אלו של הדור הבוגר מכם/ן. אז תרגיעו. מותר לכל אדם, גבר או אישה, בכל גיל, לקחת החלטות על חייו או חייה. כן יצאו למרחב הציבורי, לא ייצאו למרחב הציבורי, כן או לא יראו את נכדיהם. אפשר להיזהר בבריאות הציבור גם בלי לשלול זכויות אדם מקשישיו.

אני ממשיכה מכאן, לספור כתמיד, את תחילת השנה בתור היום של מחר, כל יום. אז יומיום, במקום ברוך שעשני מעוות מוסרית בצלמו, תברכו: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. תכבדו את עצמכם/ן, תכבדו את הוריכם/ן, אם אתם דתיים עם צלם אנוש וטיפה הבנה ברוח היהדות – סרבו לקבל פריבילגיות תנועה בסגר, שנמנעות משאר האדם. שנה טובה.

חנה בית הלחמי. צילום: עידו רימון

חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו