לו הייתי קצת יותר תמימה ממה שאני באמת, יכולתי לראות בבחירות המוניציפליות תקופה נהדרת. כל מיני א/נשים שלא ספרו אותי שנים, יוצרות ויוצרים קשר לשאול מה שלומי, למשל. תכלס, מה שהם/ן רוצות/ים, זה לבדוק במי אני תומכת, במי לא, לאמוד את מידת ה"סכנה" הנשקפת ממני למועמד/ת שלהם/ן ולפעמים אף את מידת ה"סכנה" הנשקפת ממני כפמיניסטית השמאלנית שתומכת במועמד שלהם/ן, בעידן בו לגיטימי להיות רק בעל/ת פרופיל פוליטי אחד: אספסוף ימני מתלהם ושונא/ת נשים וסמולנים.
זה שאין קשר בין ימין ושמאל לבין מצע מועמדים/ות בבחירות המוניציפליות, שנוגע בנושאים כמו תחבורה ציבורית, גינות ציבוריות, מתקני משחקים, גני ילדים, מוסדות חינוך, גינון בערוגות הרחוב, ניקוז גשמי החורף ושאר ענייני היומיום של החיים עצמם – זה לא משנה. הצצה ברשתות החברתיות מוכיחה, שאיינשטיין צדק באומרו שיש שני דברים שאין להם סוף: המספרים והטיפשות האנושית. זו האחרונה, חוגגת בזירה המקומית כאילו אין מחר. אותו מחר בו יפגשו במכולת השכונתית את אלו שהם הכפישו היום עד עפר וציירו כבוגדים. חלקם, אם יכנסו למועצה, יצטרכו לשרת אתם כתף לכתף את תושבי העיר.
מסתבר שחלק מהאסטרטגיה הנגטיבית בניהול קמפיינים, מבוססת על פתיחת עשרות חשבונות מזויפים שיכפישו את המועמדים/ות המתחרים/ות. יושבים אנשים מול מחשב ומנהלים/ות זירה שכולה זיוף אחד גדול, שנועדה לעשות רע למישהו או מישהי אחר/ת. תרבות הקמפיינים הנגטיבים הזו מושפעת מההידרדרות הכללית בשיח הציבורי, הידרדרות שמעודדים גם נבחרי ציבור ממפלגות השלטון, שבמקום לעבוד ולשרת נאמנה את הציבור שבחר בהם – עוסקים לילות כימים בלזהות גורמים ביקורתיים ולהוקיע אותם. דמוקרטיה זה לא. התבהמות – כן. בשבוע שעבר, בדיון בוועדת המדע של הכנסת, נחשפו הנתונים: פייסבוק בלבד, מחקה בזמן האחרון אלפי חשבונות מזויפים, שהם רק קצה הקרחון של המגמה הבזויה והאינפנטילית הזו. כדי להריץ קמפיין בחירות, כבר לא נדרש מאתנו יותר לומר מה היתרון היחסי שלנו. מספיק שנפיץ שמועה, שהמועמד/ת המתחרה עשה/עשתה פעם לייק לפוסט של שוברים שתיקה. את/ה יכול להיות אפס מאופס שיש לו/ה מאה חשבונות פייק שמפיצים עלילות הסתה שונות על המתחרים, והופ – הפכת לראש/ת עיר בישראל. וככה אנחנו נראים, גולשים במדדים הבינלאומיים, מפסידים בקרב היחידי שבאמת חשוב – ואהבת לרעך כמוך.
ולמה בכלל אתם/ן צריכות/ים את זה? חבר/ת מועצת עיר משפיע/ה על הנעשה בעיר פחות ממחלק/ת התה בישיבות המועצה. הכל סגור בוועדות ובהסכמים קואליציוניים. חברי/ות מועצה גם לא מקבלים פרוטה שחוקה בתמורה להשקעתם. ממש מריונטות של מערכת שמתגמלת אותם/ן בהכפשות. מה שמרגיז אותי במיוחד, הם הקמפיינים הפמיניסטים הקוראים לנשים להתמודד. זו למעשה קריאה להיות מנוצלות עד עפר עם אפס השפעה ונתונות לאלימות מגדרית פרועה המאפיינת את מערכות הבחירות המוניציפליות. רוצות להשפיע? תרימו אופוזיציה אזרחית עצמאית למערכות המוניציפליות. תשפיעו עליהן מבחוץ, מבלי שאף אחד/ת יאמר לכן מה לעשות ומה לומר, או ינסה לנהל אתכן.
רוצים להישאר מעודכנים?
הרשו לי להזכיר למועמדות ולמועמדים, לתומכיהם/ן ולקמפיינרים/ות שלהם/ן, שה"נגטיב" מת וגווע מרוב פאתטיות, ושהגיע הזמן ל"פוזיטיב" – לומר מה אתם עצמכם/ן שווים/ות, כי אתם/ן שווים רק את מה שאמרתם/ן. וללכלך על אחרים, זה פח. מי שמתכננים לחדש אתי קשרי עבר לצורכי "פישינג" (לדוג את עמדתי הפוליטית) – תנוחו. מי שחוששים משיוך אלי ואל שכמותי, כדי שהדתיים או הימנים או מי שזה לא יהיה לא יפיצו לגביהם/ן האשמה כבדה ב"שמאלנות" – אתם ממש עושים לי חשק לתת לכם חיבוק דב שיעלה לכם במנדט או שניים. למה? כי אני בזה לפחדנים, ומנהיגות דורשת אומץ.
אקנח באנקדוטה: התקשרה אלי השבוע מכרה, שסיפרה לי על רשימה "שמאלנית קיצונית" בעירה. רצה המקרה, ובאחד המקומות הראשונים ברשימה מוצבת חברה טובה שלי, ימנית למהדרין. ימנית עד כדי כך שיש בינינו כבר שנים הסכם שלא מדברות על פוליטיקה. נקרעתי מצחוק. אני מניחה שהיא, שנרדפת על ידי כל הפרופילים המזויפים הללו שמאשימים אותה בירי על אלטלנה, צוחקת פחות. אז רבאק, חברות/ים, תפסיקו עם זה. רוצים להנהיג? תהיו בני/ות אדם.
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת
דורית
סוף סוף מישהי כותבת לעניין.
מבריקה.