מריחות ומריחים בחירות באוויר? מן ריח אפרפר וקליל כזה של חמדנות אלקטורלית, שעומד באטמוספרה כמו אובך תמידי, וצובע את המציאות בצבעים של חמדנות, ציניות, אירוניה דקה ושקרים עבים? שמתם/ן לב שתכנת הפוטושופ כבר נכנסה לפעולה וצובעת שלטי רחוב בצבעים ורודים (ובעיקר בהירים, כי בהיר נחשב ליותר אלקטורלי) מהמקור? קראתם/ן פוסטים טרחניים ואינסופיים של התהדרות בנוצות, שאף אחד/ה מהכותבים/ות לא בא אתן מהבית? שמתם/ן לב שכל מי שביומיום פועלים בכוחנות סמויה או גלויה למען האינטרסים הצרים שלהם/ן, תוך שהם דורסים ברגל גסה שאת כל השאר, משתפכים/ות פתאום בטקסטים פיוטיים על אהבה, אחווה וסובלנות? ואיך א/נשים מתחילים להתקבץ להם/ן במחנות ותתי מחנות, ונוצרות בריתות מוזרות, ממש לא לשם שמים?
זהו בדיוק. ככה מרגיש ריח של בחירות מוניציפליות באוויר. בחירות מוניציפליות זה עסק מלוכלך. למה מלוכלך? כי הכל אישי. ההיתר למרפסת והאשפה ברחובות והגינה הציבורית ומספר הילדים והילדות בכיתה וגני הילדים – הכל שייך ליומיום שלנו. רגע לפני הבחירות, צומחים/ות להם/ן בערוגות העיר מועמדות ומועמדים, כמו פטריות אחרי הגשם.
מה שנותר לנו, זה רק להצטייד בהרבה פופקורן ולצפות בהצגה. מדי פעם, נחמד גם לשרבב הערות פה ושם, ולהצית את האש. פשוט, רוב המועמדים והמועמדות (תמיד, בכל מקום) כל כך משרים שעמום, שחובה עלינו קצת לנער את השטח. גם נשקיע בפופקורן, וגם לא נקבל את המיטב שבתיאטרון החיים? פחחחח
ברעננה, הסיפור הזה קצת הקדים את זמנו, בשל הכרזת פרישה מוקדמת באופן תמוה של ראש העיר המכהן (שכמובן, זה מצב יותר טוב מנסיבות פרישתו הכפויה מעמל יומו, של ראש העיר שמעבר למחלף). הייתי שמחה להיות זבוב על הקיר, כשנלקחה ההחלטה לגבי התזמון. כעת, גם אין למי לבוא בטענות על ערימות צואת הכלבים שהחלה לבצבץ לאחרונה על המדרכות בעיר, כי “הוא כבר הולך”.
רוצים להישאר מעודכנים?
לאלו שמפנטזים להחליף אותו, ונושאים בתפקידים עכשוויים ברשות, יש אינטרס ברור להבטיח הבטחות לשיפור המצב. האם זה אומר, שצריך לדאוג לכאורה לדרדור המצב, כדי שניתן יהיה להבטיח שיפור? או שזו רק אני, חשדנית בין חשדנים, שמפתחת כאן חשיבה קונספירטיבית? והכל בתאוריה, כמובן, לא מתייחסת כאן לאיש או אישה כלשהם באופן ספציפי.
וטיב טעם. מה יהיה עם טיב טעם בשבת. אחת הרעות החולות של רעננה, אבל לא רק של רעננה (מסתבר) היא ההתרפסות שאינה מעוררת כבוד ל”רגשות הדתיים”. אם יש משהו מסוכן לנו בעיר ובמדינה כאחת, הם/ן פוליטיקאים/ות חילונים וחילוניות, שרוצים “להתחשב” ו”לגלות סובלנות”, כמטבע לשון ריקה מתוכן של אופורטוניזם פוליטי. גלישה בקבוצות האינטרנט העירוניות מראה, שהמילה “סובלנות” עברה מסגור מחדש, ומשמעותה היום, בשימוש חילוני – “יש לי סיכוי להסכם קואליציוני עם הדתיים”, או בשימוש דתי – “אני ממש בטוח שהחילונים מטומטמים, רפי שכל וניתנים להשפעה”. החלופה בעיתות בחירות להזמנה המיסיונרית “לעשות שבת”, היא “אני אשמח להיפגש אתך ולהכיר אותך יותר”. כלומר, למרוח אותך באופן אישי, כדי שנצא גם נגרעים וגם מאושרים מכך.
ובכן….שלא יעבדו עליכם/ן. גם בבחירות, לכו עם זה או זו שהייתם/ן מתחתנים אתם/ן. לא עם ההבטחות. ושיהיה בהצלחה לכל המועמדות והמועמדים.
חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת. לקראת הבחירות המקומיות ב־2013, היא ריכזה את מטה ההסברה של ראש עיריית רעננה לשעבר, נחום חופרי
תגובות