יש אנשים שגם אם יראו קשת בענן הם יכעסו עליה כי היא מסתירה להם את השמש. המצב הוא מורכב, אין מה לעשות. ויש הרבה מאוד אי ודאות. ואין ממשלה. או שבעצם יש אבל היא רחבה נורא. ועוד לא חזרנו לשגרה, אז מה פתאום מחזירים את ילדי בית הספר והגנים? אבל בכל מקרה יהיה גל שני. אז כדאי לא לחגוג מוקדם מדי. אבל אי אפשר לחגוג כרגע כי את מקומות הבילוי לקחו לנו…
תקשיבו. זה יקח זמן. אף אחד לא יודע מה יקרה מחר. אנחנו חיים מהיום למחר ומחליטים החלטות תוך כדי. לכל צעד יש מליון תגובות כועסות ונזעמות. למה כך ולא אחרת? אי אפשר שבתקופה העדינה הזו זה יהיה מושלם. אי אפשר שכולם יהיו מרוצים. גם אם היתה איזו ודאות בתקופה הזו, לכל אחד מאיתנו יש צרכים שונים וגישות אחרות ומחשבות שונות.
הגננת שלחה השבוע את החלוקה לקפסולות בגן. זה היה משעשע כי ההורים נחלקו לשניים: אלה שזועמים שהם לא נמצאים בסבב ראשון-שני-שלישי ואלה שמרוצים ששובצו בדיוק לימים אלו. ואז היא הודיעה שטעתה ושלמעשה הרשימה היא הפוכה. בבת אחת הזועמים הפכו למרוצים ונוצרו זועמים חדשים.
זאת לא שגרה. אין כרגע שגרה. והקושי ברור לי – איך אפשר לחזור לעבודה כשלא חוזרים למתווה גנים וצהרונים מלא? התשובה פשוטה. אי אפשר. אנחנו לא בשגרה
ועסקים לא כרגיל. ההנחיות משתנות חדשות לבקרים כי, ובכן, גם בממשלה אף אחד לא יודע מה יקרה.
הנבואה ניתנה לשוטים וכל מי שאומר שיהיה כך או אחרת מספר לכם את דעתו בלבד. ותכלס, עד עכשיו, אף אחד לא צדק. לא נבואות הזעם ולא המרגיעים הלאומיים. אנחנו אי שם באמצע.
אז מה כן ניתן לעשות? מצד אחד לקחת את הדברים בקלילות. היום יש קפסולות. עוד שבוע יבטלו אותן או שיבטלו שוב את הגנים או שיחזירו את הצהרונים. מי יודע. אז למה להתעצבן?
מצד שני – להגיב. לפעמים מקבלי ההחלטות לא חושבים על טובתנו. לעיתים סתם מחוסר תשומת לב ולעיתים באופן מכוון. זה לא משנה. יש החלטה שנלקחה ולא מצאה חן בעיניכם? במקום להתמרמר בקבוצת הוואטסאפ תפנו למקבלי ההחלטות. בממשלה, בעירייה, אפילו במקום העבודה. זה יכול לקדם אתכם, בניגוד למרמרת קשה.
מצד שלישי – תהיו יצירתיים. זו דווקא הזדמנות לעבוד על השריר של היצירתיות. אפיקי פרנסה חדשים, מה עושים עם הילדים, האם הום סקולינג זה משהו שנוכל לעשות בהמשך. לא משנה מה, תנצלו את הזמן הזה לדברים שתמיד רציתם ולא הספקתם. וכן, גם שנ"צ יומי נחשב. זה בריא לעור הפנים.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות