לרגל יום האחות הבינלאומי: שתי אחיות במאיר מספרות על הרגעים שלעולם לא ישכחו

יום האחות הבינלאומי מצויין היום, 12 במאי, ברחבי העולם. זהו יום הולדתה של פלורנס נייטינגייל, ילידת 1820, הנחשבת למייסדת מקצוע הסיעוד המודרני ומאז 1965 נחגג על ידי המועצה הבינלאומית לסיעוד. לרגל היום הזה חלי וונונו – אחות מנהלת תורנית במרכז הרפואי מאיר, וסמדר שלומוביץ – מיילדת במחלקת היולדות בבית החולים, מספרות על העשייה במקצוע המיוחד הזה, על הדברים שתמיד ירגשו אותן בעבודה גם אחרי שנים בתפקיד ועל המקרה המיוחד שנחרט בזיכרונן.

וונונו, תושבת צורן, בת 52 ואם לחמישה, התחילה את לימודיה בבית הספר לסיעוד במאיר בשנת 1989. את בעלה הכירה כשהיתה סטודנטית צעירה והוא מתמחה ברפואת ילדים. מאז, כבר כמעט 30 שנה, היא חלק בלתי נפרד מעולם הסיעוד במרכז הרפואי מאיר.

את דרכה התחילה ביחידת טיפול נמרץ כללי שם עבדה במשך 25 שנה. "העבודה ביחידת טיפול נמרץ עם חולים קשים ומורכבים היא מאתגרת ומאופיינת בלחץ תמידי", מספרת וונונו, "מדובר בחולים ובני משפחות המתמודדים עם רגעים קשים, וזה הופך את הטיפול והקרבה – גם לחולה וגם לבני משפחתו – להרבה יותר הדוקים. בעבודתי בטיפול נמרץ שימשתי גם כמדריכה קלינית ביחידה ובבית הספר לסיעוד. הרצון ללמד ולהעביר את המורשת הלאה היה תמיד משמעותי בעבורי".

יש מקרה שלא תשכחי?

"לפני כשבע שנים הגיע אלינו מנהל בית ספר שעבר דום לב פתאומי בעודו נוהג ברחוב ברעננה. הוא התנגש בעץ והובהל אלינו לבית החולים ואושפז ביחידת טיפול נמרץ לב. לאחר שמצבו הדרדר הוא הועבר אלינו ליחידה וטופל בה במשך שלושה שבועות. כחלק בלתי נפרד מהטיפול אתה נמצא שם בשביל המטופל שזמן לא קצר היה בסוג של פאוזה מהחיים שהכיר, וכאחות המטפלת בו יש לך תפקיד חשוב בנוסף לטיפול הסיעודי המקצועי. את צריכה לעודד אותו כשהוא במצב ירוד כי זה חלק חשוב בתהליך ההחלמה, להזכיר לו את התפקיד החשוב שהיה לו לפני שהגיע אלינו ולהזכיר, לפתור איתו תשבצים כדי להראות לו שהמוח שלו עדיין פועל ולתמוך במשפחה שעוברת תקופה מטלטלת. עם לא מעט מהחולים שלי נשארתי בקשר. אני מוזמנת לחגוג איתם בשמחות שלהם וחלקם הפכו לחברים שלי לכל החיים. אחד מהם אפילו אמר לי בחתונת בתו שאנחנו משפחה – לא טיפול נמרץ".

האחות חלי וונונו. צילום באדיבות בית החולים מאיר

ולמה בחרת דווקא בסיעוד?

"אני חושבת שהחינוך שלי מהבית והדוגמה של ההורים שלי שתמיד נתנו בלי רצון לקבל הפכו את הבחירה בסיעוד לברורה מאליה עבורי. זה היה המוטו של המשפחה שלי בהיותי ילדה והמוטו של המשפחה הנהדרת שלי כיום – כל אחד בתחומו".

בשש השנים האחרונות משמשת וונונו כאחות מנהלת תורנית במרכז הרפואי מאיר לצד פעילות ביחידת האיכות, שם היא אמונה בן היתר על תחום ההדרכה והבקרה על חולים מונשמים במערך הפנימי. בחודש האחרון אף מונתה למנהלת ההשתלות בבית החולים. "זה אחד התפקידים המאתגרים והמעניינים שיכולתי לבקש", היא משתפת, "בעברי הייתי שותפה ללא מעט מקרי מוות מוחי בטיפול נמרץ וגם בתור אחות מנהלת תורנית, אבל העובדה שסיום חיים כואב ונורא ככל שיהיה מאפשר להעניק חיים חדשים למישהו אחר מרגשת ומאפשרת להתמודד עם גלגל החיים בצורה טובה יותר".

סמדר שלומוביץ ממושב עין ורד, בת 40 ואמא לשלושה, למדה תואר ראשון ברפואה בארה"ב שם התגוררה במשך כמה שנים עם בעלה ולימים שם גם נולדו שלושת ילדיה. כשהמשפחה שבה לארץ, בשנת 2009, היא התלבטה מאוד אם לשוב ללימודי הרפואה או לשלב את מה שלמדה עם האהבה הגדולה שלה לתחום המיילדות והיא החלה את לימודי הסיעוד בבית הספר לסיעוד במרכז הרפואי מאיר. "תחום המיילדות תמיד משך אותי גם במהלך התואר הראשון וגם במהלך ההסבה לסיעוד", היא אומרת, "זה היה ממש הדבר לו ייחלתי ואני לא אשכח את התחושה שהיתה לי כשסיימתי את לימודי הסיעוד שלי שהרגישה כאילו 'הגעתי ליעד' ואין לי שום מסלול חדש לחשב".

בשנים הראשונות לאחר סיום הלימודים היא עבדה כאחות במחלקת אם עובר במאיר ובחמש השנים האחרונות היא מיילדת בחדרי הלידה במאיר. "אני מאוד אוהבת את העבודה שלי", היא מספרת, "יש סוג של קסם בעבודה שלי. בכל פעם שאני מגיעה לעבודה, בלי קשר למה שהיה לי בבית לפני, אני פותחת וילון לחדר וזוכה להיכנס לעולם שלם של זוג או אישה וכל מה שהם מביאים איתם לחדר הזה. אני נחשפת לחלומות שלהם, לחוויות הקודמות שלהם ולכל מה שייחלו שיהיה להם וצריכה לשלב בין לתת את המענה הטוב והנכון ביותר עבורם עם חוויה מיוחדת, ובעיקר לשמור על הבריאות שלהם – וזו עשייה מרתקת".

המיילדת סמדר שלומוביץ. צילום באדיבות בית החולים מאיר

יש רגע מיוחד שנחרט בזיכרון?

"אני לא אשכח יולדת שחלמה על לידה טבעית, וזו היתה הלידה הראשונה שלה שהלכה והתארכה והתארכה. אבל היא לא ויתרה ובמשך שעות זזנו, רקדנו ולחצנו ועברנו עוד ציר ועוד ציר. למרות רגעי שבירה רבים בדרך היא ילדה תינוקת מהממת בלידה טבעית כמו שרצתה. לאחר כמה ימים קיבלתי ממנה מכתב מרגש ובו היא כתבה 'תודה שהאמנת בי'. מאז ועד היום אנחנו בקשר ואני עדיין מקבלת לפעמים תמונות מעודכנות של הילדה. אני מאמינה שאין זוג שלא חולם על הרגע הזה של הלידה של הילד שלו ואנשים מגיעים עם כל כך הרבה תקוות, חלומות וציפיות, והיכולת שלנו כמיילדות לקחת את החלומות האלה ולהפגיש אותם עם המציאות ועדיין לתת להם את החוויה הכי שמחה שהייתה להם בחיים זה השיא שלי בכל לידה מחדש".

כחלק מעבודתה של שלומוביץ בחדרי הלידה היא מעבירה סיורים וקורסים ליולדות ואמונה על נושא קורס ההכנה ללידה אונליין של המרכז הרפואי. "התחלנו עם הקורס האינטרנטי כחודשיים לפני תחילת הקורונה ולאור המצב והעובדה שאי אפשר להגיע עדיין לקורסים פיזית הוא הפך להרבה יותר משמעותי", היא מסבירה. "הקורס מועבר באווירה מאוד נעימה ליולדות שיכולות ללבוש מה שבא להן ולהיות הכי נינוחות ושם חשוב לי להעביר ליולדות הנפלאות שלנו את כל מה שחשוב להן לדעת לפני שהן מגיעות לרגע הגדול שלהן".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו