האווירה ביום שני השבוע ברחוב ויצמן בכפר סבא הייתה מנומנמת משהו. אמנם החום פחת, אבל השמש עדיין עושה את עבודתה, נלחמת בבריזה הקלה. האנשים עומדים בתחנות האוטובוס, חלקם נכנסים ויוצאים מחנויות, יושבים בבתי הקפה ובספסלים הציבוריים. הרחוב לא צפוף אבל גם לא נורא בכלל בשביל יום עבודה. הכל רגוע, מתנהל כמעט בהילוך איטי וכמעט אין זכר לעובדה שבעוד כשבועיים יפתחו הקלפיות והתושבים יתבקשו לבחור ראש עיר חדש. אמנם שלטי הבחירות מתנוססים מפעם לפעם מעל מרפסות הבתים וגם לוחות המודעות המיועדים לכך מלאים, אבל ספק אם למישהו אכפת. תושבים חולפים על פניהם בחוסר עניין גלוי לעין. סוחרי רחוב ויצמן לעומת זאת, כן מעורבים. רבים זועמים זה זמן רב על עיריית כפר סבא שאינה מפתחת לדעתם את הרחוב ומפעילה לדבריהם אכיפה דרקונית של החניה והוצאת שולחנות, כיסאות ומוצרים אל המדרכות.
"אנחנו לא מרגישים את הבחירות, רק בימי שישי כשכל המטות יוצאים לרחוב", אומר אייל ישעיהו הבעלים של סביח השרון הממוקם סמוך לתחנה המרכזית, "הם נמצאים בעיקר שם למעלה מאזור השוק לכיוון קניון ערים, לכאן זה לא לרמה שלהם להגיע".
גם ישעיהו, בן 39, יודע היטב שמדובר בבחירות קריטיות ולכן גם ריבוי המועמדים. "מצב העיר ממש קטסטרופה", הוא קובע. "הכי חשוב אחרי הבחירות זה לתקן את התנהלות העירייה מבפנים – לשנות את כל ההתנהלות, להחליף את המנהלים. לצערי לא דואגים לתושבים, פשוט שכחו מאתנו מזמן. הם דואגים רק לעצמם. תמיד לפני הבחירות כולם מבטיחים אבל במאני טיים לא עושים כלום. אנחנו בעלי העסקים בוכים לעירייה שיעשו אבל רק רומסים אותנו בפיקוח, בארנונה, בתשלומים".
אם תשאלו אותו הוא מתלבט בין שני המועמדים רפי סער ויובל לוי. "אחד מהם ראוי להיות ראש עיר בלית ברירה", הוא אומר. "סדבון אולי יכול להיות סגן אבל לא ראש עיר. הוא מבוגר יותר מידי בעיניי. נראה לי שהוא את שלו כבר עשה".
# # #
מנגד בועז מוסזדה, בעל חנות דגים בעיר, בן 35, דווקא מרגיש את אווירת הבחירות אבל מסכים שלא עושים די עבור סוחרי מרכז העיר. "כל המועמדים היו אצלי בעסק", הוא מתפאר, "אבל לי, בתור תושב, חשוב שיחזקו את מרכז העיר ולא את הקניונים בשולי העיר, שידאגו לניקיון ושיפסיקו להטריד אותנו עם הפקחים. שיתנו לחיות ולעבוד".
כשהוא נשאל אולי אגף הפיקוח העירוני רק רוצה לעשות סדר הוא מוסיף: "אבל יש גבול. למשל אין פריקה וטעינה מסודרת בוויצמן. כל נהג יקבל דוח. תראה, חלק מהמועמדים אומרים שהם רוצים להפוך את ויצמן לחד סטרי. במקרה כזה אם רכב אחד יתקע או תהיה חלילה תאונה, כל הציר המרכזי הזה יתקע".
מוסזדה ממתין לדקה ה-90 כדי להחליט במי לבחור. "אין לי פייבוריט כרגע", הוא אומר, "אבל אני אוהב שיש מועמדות וזה טוב שיש ייצוג נשי. שלא יגידו שהציבור שוביניסט. מי שלא ייבחר, העיקר שינהל את העיר בצורה יפה, ידאג לתושבים ולעסקים ויחזק את הלב של העיר. ואם רוצים לדאוג לשכונות נוספות חייבים לדאוג לתשתיות, לקופות חולים, לדואר".
בכלל הוא תוהה: "השאלה שלי היא האם המועמדים משלמים את אגרות השילוט כפי שמחויבים בעלי העסקים בעיר פר מטר. נראה לי שהם מבזבזים פה נייר וכסף שהולך לפח".
לאתגר אגביאיב משווארמה "פינת התהילה" יש בטן מלאה על העירייה. הוא בכלל תושב חדרה אבל בעל עסק בעיר מזה שנים. "המיסים יקרים, הארנונה עולה, אין חניות והעיר לא מטופחת", הוא עושה רשימת קניות. "העיר הולכת אחורה אם לא מטפחים. יש הרבה מינוסים בעיר, פעם לפני 4-5 שנים המנקים היו באים כל יום, היום איפה".
בסיבוב במרכז העיר נדמה שהקירות והמדרכות משוועים לניקיון. תושבת אחת שיושבת על ספסל ומאכילה יונים על המדרכה מספרת לנו איך היא מרגישה בעיר אבל מסרבת להצטלם או למסור את שמה. היא בכלל חושבת שכפר סבא של היום היא לא כפר סבא של פעם. פעם מרכז העיר היה שוקק חיים, היום זו ברירת מחדל. היא לא תעזוב את העיר לעולם אבל אין לה ספק שאפשר היה לעשות יותר.
"תראה מה הבחור הצעיר הזה מבאר שבע עשה שם", היא אומרת כשהיא מתכוונת לראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ'. "הייתה לו אמביציה והוא סחף את כל העיר ועשה שינוי משמעותי. מישהו רואה את באר שבע היום כמו לפני 15 שנה למשל? כזה ראש עיר אני רוצה אצלנו, גם בשבילי וגם בשביל הילדים שלי שימשיכו לחיות כאן ובטח הנכדים".
# # #
גם בשוק יושבים מעט תושבים ואוכלים במסעדות המקומיות. צביקה אצליזדה, הירקן המיתולוגי בעל חנות פירות וירקות מחצר השוק, חושב שהעיר היא לא כמו פעם. "תראה מה זה", הוא פותח. "כל אחד מלכלך על השני. אף אחד כבר לא אומר לציבור מה הוא מתכוון לעשות אבל הם מעדיפים לטנף על אחרים. כבר אין בן אדם אחד מושלם במדינה שלנו. אתה יודע שפעם ראש העיר גלר היה מסתובב עם עיפרון קטן בכיס ופנקס קטן. אחרי שהוא היה מבקר את החולים במאיר, הוא היה מסתובב בעיר ורושם כל דבר, פה המדרכה שבורה, כאן לא בסדר – זה כדי לתקן. אלה האנשים שאני מתגעגע אליהם, ולא זה גנב, זה לקח, זה מושחת. תראה לי איפה יש פוליטיקאי שלא עבר או נמצא לפני חקירה. איפה?".
באשר למועמדים הוא אומר: "תראה אני לא אחשוף במי אבחר, אבל אני מכיר את כל המועמדים ויש בהם אנשים רציניים מאוד וטובים אבל המערכת שסביבם לא בסדר. הם מקבלים עצות לא טובות".
במעלה רחוב ויצמן אנחנו פוגשים את לאה ליפשיץ שיושבת בבית קפה. אחרי ששני סועדים סירבו לנו לא הכי בנימוס, פנינו אליה רק בגלל החיוך. היא בת 72, אם וסבתא, שילדיה כל הזמן מנסים לשכנע אותה לעבור לתל אביב אבל היא לא מוכנה.
"אני מצביעה ליוסי סדבון", היא מצהירה. "שירתי 33 שנים במשטרת ישראל בתחום החקירות והמודיעין ופרשתי בדרגת ניצב משנה, והוא היה הבוס שלי. אני מכירה אותו היטב, והוא בן אדם ישר כמו סרגל. אין סיכוי שאצביע למועמד שאני לא מכירה. אני לא מעוניינת באחרים, כולם נפלאים וכולם מפרסמים את עצמם ויעשו לחינוך, ולפקקים אבל אני מכירה את יוסי. הוא לא יפתיע לרעה. אז נכון שאין לו ניסיון מוניציפאלי אבל הוא לומד מהר".
לשאלה האם לדעתה המועמדים יקיימו את הבטחותיהם אחרי הבחירות היא עונה: "יש המון מכשולים שגם היום עומדים בדרך, אבל לדעתי הם יכולים גם להפתיע במובן הזה".
מה שמעצבן אותה בעיר הם הפקקים: "הפקקים מטורפים", היא מעידה. "זה נורא. אני נוסעת לתל אביב רק בקו 149 ולא מעלה בדעתי לנהוג שלא בסביבה הקרובה".
# # #
את אריה יפת אנחנו פוגשים בחנות התבלינים המיתולוגית שלו. "מאז 1965", כתוב בשלט. הוא אלמן, כמעט בן 80. "כל אחד חושב שהוא יכול להיות פה ראש עיר", הוא אומר. "אני שהייתי בהנהלת העירייה בתקופת יצחק ולד, יודע כמה זה קשה. השאלה היא מי יהיה האמין ביותר ולדעתי זה יהיה רפי סער. הוא הכי אמין – כי הוא עבד עם ולד יותר מעשר שנים והיו מצבים מאוד רגישים ולא דבק בו רבב. הוא מדבר בגובה העיניים, לא עושה דאווינים על אנשים ולא מתלהם. לכן לדעתי הוא המועמד המתאים ביותר".
כשהוא נשאל מה דעתו על המועמדות הנשים לראשות העיר הוא עונה: "אני לא חושב שזה מתאים להן", הוא קובע. "זו עבודה קשה להיות ראש עיר. קשה יהיה לנשים לדעתי לעשות אותה. זו שחיקה של יום ולילה. המעמד של האישה הוא מכובד ביותר בעיניי אבל שלא יספרו לך סיפורים, כשאמא צריכה לשבת בישיבות עד מאוחר בלילה זה לא קל".
בסך הכל הוא חושב שאיכות החיים בכפר סבא טובה. "יש לנו שלווה בכפר סבא, אבל לא בזכות ראשי העיר האחרונים", הוא מסכם.
# # #
נציין כי ביום שישי האחרון ביקרנו גם בפאנל המועמדים שערכו בפורום מאג'די העירוני, אז הרחוב נצבע בצבעי המועמדים כשתומכיהם הסתובבו ברחוב עם חולצותיהם הממותגות. הדיון בפורום עסק בחינוך המיוחד. המסקנה הראשונה שהסקנו היא שאף אחד מהמועמדים כמעט לא הבטיח מה הוא מתכוון לעשות בנושא שעל הפרק אלא ניסה ללכת בין הטיפות. ראש העירייה, שספג צעקות והמון קריאות ביניים מההורים, אמר שהוא שקל אם בכלל להגיע כי הוא ידע שזה מה שעלול לקרות. אין ספק שהפעילים תושבי העיר משוכנעים במי הם בוחרים. השאלה היא עד כמה המועמדים עצמם יצליחו לעשות את ההבדל ולהשפיע על התושבים הנורמטיביים שלא מעורבים בקבוצות הוואטסאפ העירוניות ובוחשים ברשתות החברתיות.
תגובות