"התמודדנו בתחרות נגד קבוצות שבאו עם כאפיה ודגלי פלסטין"

לא רק הספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים הביאו לנו לאחרונה גאווה גדולה: נבחרת ישראל בדיבייט תיכונים השתתפה לאחרונה באליפות העולם בדיבייט תיכונים שהתקיימה בסרביה והגיעה לשלב המכובד של 16 הראשונות מתוך 78 נבחרות.

את ישראל ייצגו 5 תלמידי תיכונים, ביניהם יובל גונן מהרצליה (16) שהגיעה למקום השביעי והמכובד. ארבעת התלמידים האחרים בנבחרת הם גבריאלה טרואן (18) ממזכרת בתיה – סיימה כיתה י"ב בתיכון יס"א בירושלים, אחיה רפאל טרואן (16) שסיים כיתה י' באורט רחובות, רבקה אלקובי (17) מירושלים שסיימה כיתה י"א בתיכון ממ"ד פלך והלל צידון (16) מירושלים שסיימה כיתה י' באותו תיכון.

את הנבחרת מאמנת אביטל שטאל (22) מנשר' שסיפרה השבוע כיצד התנהלה התחרות: "התחרות הייתה בנויה כך ששתי קבוצות מתחרות זו בזו על ידי שלושה דוברים כל סיבוב. הדוברים מקבלים את הנושא, את הצד (בעד או נגד) ושעה להתכונן בלי גישה לאינטרנט. הם נדרשים לבנות קייס מסודר ולהסביר באופן לוגי את כל הנקודות שלהם, ולענות עם טענות נגד לטענות של הצד השני. בסוף הדיבייט, שאורך בערך 45 דקות, כל נאום 8 דקות, ונאומי סיום 4 דקות, השופטים מחליטים מי מנצח. לאליפות העולם הגיעו נבחרות מ- 78 מדינות, כך שהיא נחשבת לאחת מתחרויות הדיבייט היוקרתיות בעולם. מדובר בהישג יפה מאוד של הגעה ל- 16 הראשונות, דבר שלא קרה מאז שנה 2017".

נבחרת הדיבייט, מימין גבריאלה טרואן, יובל גונן, רבקה אלקובי, אביטל שטאל, הלל צידון, רפאל טרואן. צילום פרטי

כאמור, אחת מהתלמידות במשלחת היא יובל גונן מהרצליה, שעולה בקרוב לכיתה י"א בתיכון הראשונים. במקביל ללימודיה בתיכון לומדת יובל קורסים במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב במסגרת תכנית "אודיסאה". בעבר השתתפה יובל בתחרויות נאומים, אבל הצטרפה לדיבייט רק בשנה שעברה כפי שהיא מספרת: "כשהייתי בחטיבת הנגיד היה לנו  שיעור העשרה של דיבייט. התעניינתי מאוד, אבל לא דמיינתי שזה יהפוך לחלק כל כך גדול מחיי, עד שהמחנכת שלי הודיעה על תחרות דיבייט והמליצה לי ללכת. בתחרות התאהבתי בדיבייט ומאז הצטרפתי לנבחרת הארצית בדיבייט, למועדון הדיבייט של האוניברסיטה הפתוחה, והייתי בתחרויות בלונדון, פראג, ולאחרונה גם באליפות העולם לדיבייט תיכונים בסרביה".

יובל, ספרי על התחרות.

"התחרות מורכבת משמונה סבבי דיבייט נגד קבוצות מכל רחבי העולם. מקבלים נושא, ויש שעה להתכונן ולהכין טיעונים בעדו או נגדו. כל השנה התכוננו על דרכי מחשבה, פיתוח טיעונים, והתמודדות עם נושאים מגוונים".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו

נסעתם לתחרות בתקופה מאתגרת עבור ישראלים. נתקלתם באנטישמיות?

"לפני התחרות הבנתי שאצטרך להתמודד עם אנטישמיות, אבל לא ידעתי עד כמה זה יפריע לי. בתחרות התמודדנו נגד קבוצות שבאו עם כאפיה ודגלי פלסטין, קבוצות שלא הסכימו ללחוץ לנו ידיים אחרי הסבבים, ונגד סוריה שנודע להם שגורמים בממשלה אוסרים עליהם לדבט נגדנו. ההרגשה קשה, אבל בסוף אנחנו מייצגים את ישראל וידענו שעם כל הגאווה יהיו גם קשיים, ובסופו של דבר, ככל שהקבוצה נגדנו יותר רעה אלינו ככה כיף יותר לנצח אותם".

מה צריך כדי להיות איש דיבייט טוב?

"כריזמה, מחשבה מהירה ואהבה לדיבייט. צריך לדעת לחשוב מהר על תגובות ולנאום בביטחון. אבל הדבר שנותן את הנחישות להצליח, זה לאהוב דיבייט".

עד כמה זה חשוב להמשך החיים ומדוע לדעתך זה לא נלמד כמקצוע חובה בתיכונים?

"דיבייט נותן הכנה ייחודית להמשך החיים. זה מפתח את המחשבה, מעודד אותך תמיד לחשוב על פתרונות, ולהבין איך להציג את העמדות שלך. לדעתי, בתי הספר חושבים שעדיף להתרכז יותר בחומר ריאלי מאשר בפיתוח מחשבה וזאת טעות. הייתי ממליצה לבתי ספר, גם אם אין אפשרות ללמד את זה כמקצוע חובה, לשלב דיבייט יותר במקצועות כמו היסטוריה וספרות, ששם יש מקום לדיונים חשובים שלרוב מתפספסים".

המאמנת אביטל מסבירה את תפקידה בנבחרת: "אני מבצעת את תהליך הקבלה והבחירה של חברי הנבחרת, הכולל איתור וסינון מתמיינים, ארגון יום מיון, ולבסוף בחירת חמשת חברי הנבחרת. אני מדריכה את הנבחרת לאורך כל השנה, מחליטה על נושאים לעבודה, מעבירה שיעורים ותרגילים, שופטת דיבייטים, מקיימת שיעורים אישיים, כותבת ובודקת שיעורי בית, ומלווה את הקבוצה בתחרויות. בנוסף, אני עוסקת בלוגיסטיקה הכוללת מציאת מקומות לאימונים, קביעת תחרויות להשתתפות, הזמנת כרטיסים, ארגון שבועות אימון מרוכזים, ושמירה על קשר עם ההורים. כמו בכל תפקיד אימון, יש לי גם תפקיד אישי חשוב – לעודד את הילדים, להחדיר בהם מוטיבציה ולהכין אותם מבחינה נפשית".

איך היה לצאת לתחרות בחו"ל בתקופה הזאת?

"התחרות מנקודת מבטי הייתה מורכבת מאוד. אני אדם רגיש ואני מאוד קשורה לילדים באופן אישי, ככה שכל פגיעה בהם מרגישה ממש כמו פגיעה בי והיה לי נורא קשה שהילדים היו צריכים להתמודד עם כל כך הרבה אתגרים מעבר לקשיים של התחרות. שני חברים שלי נרצחו ב- 7 באוקטובר ואחד עוד חטוף בעזה. הרגשתי, יחד עם הילדים, די מנותקת מכל החיים הקלים וחסרי הבעיות של הרבה מהמשתתפים האחרים. הרגשתי גם באופן כללי שהתחרות עשתה עבודה גרועה בלהגן עליהם, למרות שבשיחה מקדימה המארגנים הבטיחו להשתדל מאוד למנוע מצבים לא נעימים".

את בטח גאה בהם על ההישג.

"זאת גאווה עצומה כמאמנת לראות את התלמידים פשוט מתעלים על עצמם עם כל דיבייט שעובר וממש מיישמים את כל הדברים שהם למדו, ועוד יותר גאווה כשזה מצליח. המון שופטים ומאמנים אחרים פנו אלי לאורך התחרות להגיד כמה שהילדים בוגרים, חזקים, מנומסים ונעימים, ואני מרגישה שמעבר לזה שהם דיבייטרים מדהימים, הם באמת מייצגים את ישראל בכבוד, בכל המובנים".

עד כמה חשוב שנושא הדיבייט יילמד יותר בבתי הספר?

"אני אולי קצת משוחדת, אבל דיבייט הוא כלי קריטי בעיניי. מדובר על משחק שמשלב בתוכו ביטחון עצמי ויכולת פרזנטציה, יכולות לוגיות וביטוי עצמי ויכולות עבודה בקבוצה. יש פה הזדמנות ללמוד על תרבות דיון, ועל איך לנהל שיח יעיל ולבטא את עצמנו בתוכו. מתלוננים במדינה שאין תרבות דיון, שהנוער בטלפונים כל הזמן, שאין מי שעושה לנו הסברה ומגן עלינו בחו"ל. דיבייט פותר את כל הבעיות האלו. האספקט החברתי, בטח כשהם מתחרים בחו"ל, מאפשר להם ליצור חברויות חזקות שלא היו נוצרות בצורה אחרת. כשאני שופטת תחרויות בארץ ורואה ילדים יהודים, ערבים, דרוזים ונוצרים מתכנסים יחד בשביל ליהנות מהתחרות זה באמת מרגש".