בואו נדבר על זה: הקשיים החברתיים והחרדות בתחום זה שחוו תלמידים רבים במהלך מגפת הקורונה, הסגרים, הבידודים והלימודים מרחוק, מצאו את ביטויים גם בסרט 'מורידות את המסכה'. סרט זה הוא הזוכה בפרס הסרט הדוקומנטרי המצטיין לשנת 2021 של מגמת ניו מדיה ופרסום בתיכון אורט שפירא בכפר סבא. במרכז הסרט ארבע תלמידות י"ב – נעמה צוק, עדי רון, נטע עמוס ומאיה בן שבת, שחוות את אותם קשיים חברתיים שהביאה איתה מגפת הקורונה. המציאות החדשה הביאה לחוסר אונים, חרדות בכלל וחרדה חברתית בפרט.
'מורידות את המסכה' היא מעין כתבת מיני-דוקו שנוצרה במסגרת הקמפיין החברתי "משאירים את החרדה מאחור" בשיתוף עמותת "רקפת". הכתבה אמנם מציגה סיפור של ארבע בנות, אך מהווה מראה לסיפורו של דור שלם. צילומי הסרט נמשכו החל מ-2020 ועד לקיץ 2021 והוא נעשה בליווי צוות מורי המגמה בתיכון, בראשות איתי אברמוביץ'.
נעמה צוק, תלמידת התיכון ואחת המשתתפות בסרט, מספרת: "חלקנו התמודדנו עם חרדה חברתית עוד קודם, אבל תקופת הקורונה הביאה ל"נסיגה" כלשהי אצל כולנו. הריחוק החברתי וההיסגרות בבתים הביאו לכך שנותרנו לבד עם המחשבות שלנו ועם חוסר הוודאות שאפפה את התקופה. כתוצאה מכך, אנשים שדיברנו איתם מידי יום הפכו למעין "זרים", ונאלצנו להתמודד עם קשיים שלא הכרנו קודם. החרדה החברתית כמובן לא "נעלמה" עם החזרה לשגרה. גם השיבה לכיתה צפופה עם תלמידים רבים, ללא קפסולות, יצרה קשיים משלה. למשל, לי אישית לקח המון זמן עד שחזרתי לחבק את החברים שלי, מפני שעוד חששתי להדביק או להידבק".
הזכייה בפרס הסרט הדוקומנטרי המצטיין משמאל לימין נעמה צוק, נטע עמוס, עדי רון, מאיה בן שבת. צילום פרטי
איך התבטא הקושי שלך?
"הקושי שלי היה בעיקר בחזרה לשגרה, ללמידה פרונטלית. לאחר שהתרגלתי לכך שאני לא פוגשת אנשים רבים בבת אחת, היה לי קשה להתמודד עם צפיפות, שיח בקבוצות וכד'. נרתעתי מאוד בשל הפחד מהידבקות, גם בעת עטיית מסכות, כך שלקח לי זמן לחזור לחבק אנשים, להשתתף במעגלי שיח מרובי משתתפים וכד'. הרגשתי שאני לא מצליחה לחזור לשגרה כמו כולם".
נעמה מציינת, כי אחת המטרות של "מורידות את המסכה" ושל הקמפיין בכלל, זה להראות שלחרדה החברתית פנים רבות. "קיימים הבדלים רבים בהתמודדות של כל אחת מחברות הקבוצה", היא מספרת, "למשל, בעוד מאיה חברתי התמודדה עם חרדה חברתית לפני פרוץ הקורונה, והיא מספרת על כך בסרט, נטע חברה אחרת חשה "נסיגה" מועטה יחסית. למעשה, הקורונה הביאה לכך שכולם התמודדו עם הימנעות חברתית בדרך כזו או אחרת. חשוב לי להדגיש, צוות מורי המגמה, בראשות איתי, עודדו אותנו לפעול למען מטרות חברתיות ולהביא להעלאת המודעות לנושאים החשובים לנו".
עדי רון, תלמידת י"ב ואחת מ"גיבורות" הסרט, מספרת על החוויה האישית שלה: "אני לא חוויתי חרדה חברתית לפני הקורונה, אבל במהלך הסגרים והבידודים הרגשתי מין שקיעה כזאת. פתאום כל יום לבד מאוד השפיע עליי, סגר אותי, וזה משפיע עליי עד היום. מאוד קשה לי באירועים משפחתיים או מפגשים המונים. את ה"שקיעה" הזו ראינו גם אצל החברים והסביבה שלנו, אבל אף אחד לא דיבר על זה. הרגשנו שיש מעין תופעת לוואי שקטה של הקורונה".
לצפייה בסרט היכנסו כאן
מדוע התארכו צילומי הסרט מעל לשנה?
"רצינו להראות תהליך מתמשך במהלך תקופת הסגרים העיקרית ומהודקת ביותר. רוב הסרט צולם בשנת 2021, אבל רצינו להראות את השינוי בשנת 2020 בכל הנוגע למסיבות, מפגשים חברתיים או משפחתיים ולמידה בבית הספר".
איך ההרגשה אחרי הזכייה בפרס?
"זו תחושה כל כך מרגשת. הזכייה הזאת הראתה לנו שגם העבודה המאוד קשה שלנו לאורך השנה השתלמה, וגם ראינו שהסרט שלנו נוגע באנשים ורלוונטי אליהם בדיוק כמו שכיוונו כאשר יצרנו את הסרט, ואין תחושה מספקת מזו עבור יוצרות".
רוצים להישאר מעודכנים?
בנוסף לכך, השבוע נערך "יום שיא" בתיכון, בשיתוף תלמידי אורט שפירא יחד עם עמותת רקפת שמטרתו, בין היתר, העלאת המודעות לנושא החרדה החברתית וקשיים חברתיים בכלל בקרב בני נוער כולל יצירת סביבה חברתית שיש בה מקום לכולם. נעמה תיארה את היום הזה: "שאפנו ליזום צעד אקטיביסטי כלשהו להעלאת המודעות לחרדה חברתית, נושא שלא מדובר על אף שהוא רלוונטי מאוד. בשיחות עם הצוות החינוכי בבית הספר גילינו שתלמידים רבים דיברו על כך שהם חשים שהנושא של התמודדות עם חרדות ומצוקה רגשית לא מדובר באופן מספק במסגרת הלימודים. לכן, החלטנו לשתף פעולה עם העמותה ועם סגל ביה"ס, לבנות ולהפיק יום שיא שמטרתו לעסוק לעומק בנושא שהיה מתחת לפני השטח במשך זמן רב. היום כלל הרצאה של תומר אליאסיאן, מנהל ההדרכה בעמותה, ולאחר מכן סדנאות בקבוצות קטנות, אותן הפעילו והדריכו תלמידי השכבה שעברו הכנה מטעמנו ומטעם העמותה. הסדנאות כללו פעילויות הנעשות בקבוצות הנוער של העמותה ברחבי הארץ, ודיון על כך".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מתנט
סבא שלי, איבד את רוב המשפחה שלו בצעדת מוות, קבר את אבא שלו במחנה עבודה, הצליח לברוח, הסתתר ביערות ואצל איכרים, מצא את דרכו לארץ על האלטלנה, התגייס, נלחם, השתחרר, מצא עבודה הקים משפחה וחי.
מזל טוב על הפרס