בשנת הלימודים האחרונה חל שיפור משמעותי בשיעור הזכאים לבגרות בכפר סבא – מ-81.6 אחוז בשנת תשע”ז ל-85.5 אחוז בשנת תשע”ח. בעיר ישנם 12.8 אחוז בעלי זכאות לבגרות מצטיינת לעומת 11.5 אשתקד, שיעור הנשירה מבתי הספר ירד מ-0.6 ל-0.5 אחוז ושיעור בעלי 5 יחידות בגרות באנגלית ובמתמטיקה עלה (מ-60.6 אחוז ל-64 אחוז ומ-21.7 אחוז ל-25.9 אחוז בהתאמה) הרבה בזכות עבודה מצוינת של מנהלי ומורי בתי הספר ומנהל המחלקה לחינוך על יסודי יהורם לוי.
אבל ד”ר אורי ארבל גנץ, מי שנכנס לתפקיד מנהל אגף החינוך בכפר סבא לפני כארבעה חודשים – גם אם אחת המטרות שהציב לעצמו היא לשפר עוד יותר את המספרים האלה – מאמין שהציונים אינם חזות הכל. “האתגר הגדול ביותר הוא שמערכת החינוך תהווה עבור כל תלמיד ותלמידה מסגרת חינוכית יותר מאשר מערכת הישגית”, הוא מפתיע, “אומרים שדרך ארץ קדמה לתורה. צריך כמובן לשפר את האחוזים של מי שמסיימים בהישגים, אבל במקביל להיערך ולקדם מערכת חינוך אחרת שבה יהיו דרכי הערכה שונות. לא יכול להיות שתלמיד, שנבחן למשל בבחינת הבגרות בתנ”ך, יימדד על פי הציון הזה בלבד שיקבע אם הוא סיים בהצלחה את מערכת החינוך או לא. העולם כבר מבין שצריך ארבע או חמש בחינות בגרות ויתר המדדים צריכים להגיע באמצעות דרכי הערכה אחרים”.
בחזונו פורש ד”ר ארבל גנץ תוכניות לפדגוגיה שונה, שהיא לדבריו “קפיצה לדבר הבא”. “זו פדגוגיה שמבוססת על המרחבים העירוניים שיש לנו”, הוא מסביר, “הלמידה צריכה לצאת מגבולות בית הספר הקלאסי. זה אומר למשל שיש לנו פארק עירוני שיכול לשמש לפעילויות פדגוגיות רגילות, מעבר לכיתה. צריך שיהיו הרבה יותר שיתופי פעולה בין מוסדות החינוך בפרויקטים משותפים. הייתי רוצה לחזק בעיר את הרצפים החינוכיים בין היסודי, חטיבה ותיכון, לא רק בפן הטכני של איך עוברים מסגרות אלא ברמה הפדגוגית. לעשות פרויקטים משותפים. זה עושה את המעבר חלק יותר, אבל גם גורם לכך שהמערכת העירונית תדבר בשפה הרבה יותר מהודקת ומשותפת. אפשר גם לקדם את זרמי החינוך האלטרנטיביים. הצעד הראשון זה קריית החינוך לבתי הספר הדמוקרטי, המונטיסורי והסאדברי במסגרת החינוך העירונית, אבל יש זרמי חינוך נוספים שיש להם ביקוש. הייתי רוצה גם לראות הרבה יותר שיתוף פעולה בין החינוך הפורמלי והלא פורמלי ותנועות הנוער. יש הרבה מאוד למערכת הפורמלית מה ללמוד מהלא פורמלית. אנחנו גם בפתיחה של רפורמה לשלב יותר תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך, שזה אתגר מאוד גדול. אני מדבר על גישות ומתודולוגיות חינוכיות. מי שרואה למשל איך הפועל כפר סבא עובדים עם החניכים והחניכות שלהם מבין שזה לא רק ספורט אלא גם הרבה מאוד השקעה בחינוך לערכים.
בית הספר הדמוקרטי בכפר סבא. צילום עזרא לוי
“בכל הקשור לשיפוצים, למשל, צריך לכוון לכך שלא נבנה שוב את אותה כיתה אלא רק יותר חדשה, אלא איך בונים כיתה אחרת. איך עושים את המסדרונות שיהיו מרחבי למידה עדכניים, איך עושים את החצרות כך שיאפשרו למידה של חיבור חוץ ופנים ועוד. אני חושב שהדברים האלה, בהלימה למה שמערכת החינוך הפורמלית עושה, יכול להיות שלם שגדול מסך חלקיו”.
לדבריו אנשי החינוך בעיר כבר מכירים את הגישה הזו שלו ורואים את זה בברכה. “נכון שזה מצריך לשנות תפיסות ופרדיגמות ולוקח זמן לחלחל ולהטמיע את השינוי עד שיגיע לאחרון המורים בכל כיתה וכיתה. אבל זו תחילתה של דרך. נעשו כאן בעבר, עד שהגעתי, דברים טובים. אבל צריך לקחת את זה לשלב הבא. לשאלתך, אני לא מוצא התנגדויות בתוך המערכת”.
לא התנגדות, אבל אולי ספקות?
“אני גם לא שומע ספקות. אני שומע רצון לחפש את הדרך שמתאימה לכפר סבא ואת כל הרעיונות הגדולים האלה צריך לתרגם ברמה מעשית”.
זה תלוי, כך נראה, פחות בכסף אלה יותר ברצון טוב.
“נכון, ואני חושב שהמכשול העיקרי, אם קיים כזה, הוא לא העדר תקציב אלא איך אנחנו מייעלים את חלוקת והקצאת התקציבים ואיך מוצאים משאבים שלא תלויים דווקא בתקציב העירייה. כי כשאתה מחבר קבוצה של עשרה נערים ונערות עם חברה עסקית כדי שילמדו אלו מאלו, אין פה עניין של תקציב ואם כן אז זה קיים בשוליים”.
באופן כללי יש תקציב לעבוד איתו?
“אני חושב שיש תקציב שאפשר לעבוד איתו. אם נקדם תפיסה כזו, זה יחייב אותנו מן הסתם יותר להסתכל לעומק התקציב ולראות מה מנתבים לאן”.
איך השאירו לך את מערכת החינוך בעיר?
“מצאתי מערכת חינוך יציבה שבמדדים המקצועיים שלה היא טובה מאוד. יש בה הרבה יוזמות טובות ומתקדמות ומנהלים ומנהלות שעסוקים בפדגוגיה מכל כיוון. כמובן שיש הרבה גם מה לשנות ודפוסים ולשפר. האתגר של כולם זה לעשות את הקפיצה לדור הבא”.
ד”ר ארבל גנץ, בן 47, תושב כפר סבא מזה 19 שנים. מגיע לו מזל טוב, שכן הוא הציע נישואין לבת זוגו שמרית לפני כשלושה שבועות. יש לו שני ילדים מנישואים קודמים – בן ובת מעולם לא שימש כמורה או כמנהל אבל מכיר היטב את מערכת החינוך מהמסד עד הטפחות. הוא דוקטור למדיניות ומינהל ציבורי מאוניברסיטת תל אביב. בארבע השנים האחרונות שימש כמנהל אגף החינוך ברמת השרון ולפני כן שימש במשך שבע שנים כראש בית הספר לחברה וממשל במכללה האקדמית בית ברל ודיקן הפקולטה לחברה ולתרבות. אבל דווקא אולי העובדה שהוא גדל בבית עם אמא מורה וסבא מנהל בית ספר הפכו אותו למה שהוא היום. בצעירותו כלל לא חשב שיעסוק בחינוך, הרבה תחומים עניינו אותו במנהל הציבורי והוא ייעץ רבות גם למשרדי הממשלה ולחברי הכנסת, אבל תחום החינוך משך אותו פנימה. רק לפני כמה שנים היה בצד השני של המתרס כששימש יו”ר ועד ההורים בבית הספר בן גוריון ובחטיבת בר לב. כמי שמכיר את ועד ההורים מקרוב, הוא מיהר לקיים עם נציגיו פגישה עוד בתקופת החפיפה שלו ומשתדל לשמור על “שיח מהמקום המכבד ההדדי גם אם יש מחלוקות לעיתים”, כלשונו.
איך הייתה הכניסה לתפקיד?
“כל כניסה לתפקיד כמו מנהל אגף חינוך היא לא פשוטה. האמת, שפעם עוד חשבתי שיש תקופות רגועות אבל אחרי ארבע שנים בתפקיד בעיר אחרת הבנתי שאין יום אחד של חסד”.
איך מתייחסים מנהלי בתי הספר לשינויים הצפויים בבתי הספר היסודיים, שאמורים לקבל אפיון ייחודי?
“זו תוכנית שמוביל אגף מו”פ במשרד החינוך ברחבי הארץ וגם בכפר סבא. מדובר בתהליך ארוך שתלוי ביכולת של כל בית ספר להבדיל את עצמו ואת הייחודיות הפדגוגית שלו והרישום יהיה על בסיס אזורי הבחירה. מאוד ריאלי שיעמדו במטרות האלה. אני אופטימי. פגשתי את המנהלות וזה מייצר חשיבה מאורגנת בתוך בית הספר. זו הזדמנות לבדוק תהליכים, לדייק אותם וזה מכניס אדרנלין בהגדרה הפנימית של כל בית ספר ובית ספר”.
הורי וילדי גן דוכיפת מפגינים בישיבת מועצת העיר ביוני
אחת הסערות שקידמו את כניסתך לתפקיד היא סגירת או איחוד, תלוי את מי שואלים, גני ילדים. הייתה ביקורת ציבורית לא מעטה על כך.
“אני חושב שאחת המלאכות המורכבות שיש באגפי חינוך זה רישום ושיבוץ הילדים במחלקת גני הילדים. מדובר על אלפי ילדים שצריכים לשבץ אותם על פני עשרות קריטריונים של מרחק, מאזן מגדרי, גילאים, צרכים מיוחדים, אינטראקציות בין ילדים וחברים, בין קבוצה וצוות הלמידה בגן, ובערים מסוימות כמו כפר סבא יש את העדפות ההורים. בתום תהליך ארוך ושיטתי למעלה מ-95 אחוז מהתלמידים שובצו, גם לפי שביעות רצון ההורים. בחלק מהגנים היה גם מיעוט נרשמים באופן דרמטי דבר שלא מאפשר לפתוח את הגן כי יש רגולציה של המשרד וצרכים עירוניים. לכן, בהתאם למשתנים הללו התקבלו ההחלטות – אם לאחד קבוצות של מיעוט נרשמים, אם להעביר קבוצות מגן לגן, וכמובן שבהחלטות האלה הייתי מעורב”.
ובאשר לביקורת?
“כמו כל ביקורת, זה לגיטימי מאוד שכל הורה חושב על הגן ועל הגננת. אין לי מחלוקת על מה שהוא חושב ואני מכבד את זה. אבל בסוף יש לנו אחריות על 5,400 תלמידים. בשום דרך שהיא אי אפשר לרבע את המעגל כך ש-100 אחוז יהיו שבעי רצון באותה מידה. אבל אנחנו לומדים גם מהביקורת שנשמעה, מי היה צריך להודיע להורים ואיך. נפגשנו עם כל ההורים בגנים שהיו במעמד של איחוד או סגירה. הקדשתי הרבה מאוד שעות לכך. הדברים נשמעו ולא נקל ראש ונעשה הכל שכדי בשנה הבאה הדבר יהיה הרבה יותר איכותי במובן הזה. ולמרות זאת, התהליך היה מאוד נקי, מקצועי וענייני”.
בסוף גם נפתח גן יול”א דתי בשכונת עלייה בזכות מאבק של אמא אחת.
“מהרגע הראשון אמרנו שזו טעות שמלכתחילה במערכת הרישום לא נפתחה אפשרות לגן יול”א. זה בתום לב, אבל לחלוטין ראינו את זה מיד בהתחלה. מיד בכל מפגש עם הורים ציינתי ואמרתי שבלי קשר אם יפתח הגן או לא, הורה שרוצה גן יול”א ממלכתי דתי יקבל את שירות היול”א שהוא זכאי לו. זו אמירה ערכית. ולכן בשנה הבאה גם הדבר הזה לא יקרה יותר. לא היה מצב שברישום לא יפתח גן יול”א ממ”ד”.
את מי תשרת החטיבה?
הקיץ הושקעו בשיפוצים בתי הספר 73 מיליון שקלים.
“התקציב נוצר על פי מדיניות ראש העירייה שהעמיד את החינוך בראש סדר עדיפויות. אני מברך על סגירת הפערים המשמעותיים שנוצרו כאן. ועדיין, גם אחרי התקציב הזה יש מלאכה רבה ועוד לא מעט עבודה בתחום. אני משוכנע שבשנתיים-שלוש הקרובות נצמצם באופן משמעותי ביותר את הפערים הללו. נחדש את כל מוסדות החינוך ונספק שיטות למידה עדכניות וחדשות”.
אסנת ספורטה. צילום אביבית איזקסון
מחזיקת תיק החינוך אסנת ספורטה ביקרה בוועדה המקומית את העובדה שהחטיבה המתוכננת בשכונה הירוקה תכיל מעל אלף תלמידים.
“אין פה עניין של עמדה. הוחלט על הקמת 27 כיתות. הנתונים הדמוגרפיים נכון להיום מצביעים על פער בין מספר התושבים בשכונות הירוקות לבין החטיבה הזאת. ואחרי שאמרתי את זה, אני מדגיש וחוזר שאף אחד עוד לא הכריע את מי תשרת החטיבה. לכן, הפער הוא לא השכונות הירוקות אל מול חטיבה, אלא מול סך כל התלמידים בעיר שצריכים להתחיל את כיתה ז’. זה בדיוק כמו שאין החלטה שחטיבת בר לב תשרת רק את השכונות המזרחיות בעיר”.
נשמעה ביקורת עירונית על כך שספורטה מתקשה להחזיק גם את תיק החינוך בכפר סבא במקביל לתפקידה בעיריית חדרה. אתה חש את הקושי?
“אני עובד מול ספורטה במסגרת תפקידה העירוני באופן צמוד. הערכה הדדית בינינו רבה, יש כבוד הדדי ושיתוף פעולה מלא”.
אבל הדברים נאמרו.
“קראתי את הדברים כמוך ולא לי להתייחס אליהם”.
מדוע מועצת החינוך לא יצאה לפועל?
“אני לא יודע אם מועצת החינוך תקרה או לא. תפנה לדרג הפוליטי. כאיש מקצוע אומר את דעתי בדברים שנתונים במחלוקת ציבורית רק בפני הגורמים הרלוונטיים בדיונים הרלוונטיים הפנימיים”.
לסיום, מבקר העירייה התייחס לגביה של תשלומי הורים שלא כדין בדוח שלו. איך אתה מתכוון לטפל בזה?
“אני חושב שהמבקר אמר את דברו באופן מקצועי ומתפקידנו לתקן. זה בסדר גמור. בשביל זה יש מבקר. זו מערכת מורכבת ולא התרשמתי שמישהו עשה משהו ממקום פלילי עברייני – אלא ההפך. כל נושא תשלומי ההורים הוא מורכב והוא בכותרות כבר שלוש שנים ואני יכול לברך על כך שיש מבקר שבוחן אספקטים אחרים בכל פעם ומאיר עליהם. מתפקידנו לשלב ידיים ולתקן את מה שצריך. אני סומך על היושרה ועל תום הלב של אנשי החינוך והמנהלים והמורות וגם על ההורים ואם יש מה לתקן זה מה שנעשה”.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
בתי הספר בכפר סבא מוותרים על התלמידים החלשים לא נלחמים עליהם הייתי מוציא הרבה מורים לפנסיה יותר מידי זמן במערכת ולא עוזרים להם להצליח