בבית הספר היסודי בן גוריון בכפר סבא הוצב בשבוע האחרון ספסל צבוע בכל צבעי הקשת ועליו נכתבו מסרים כמו "חברות", "התחשבות", שיתוף" ו"אדיבות". לא מדובר בעוד פרויקט חברתי של בית הספר, אלא ביוזמה של תלמיד אחד, סהר לוי פיצ'ון ומורתו אתי עמית. "ספסל הידידות" ישמש החל מהשנה הבאה את התלמידים שלא הצליחו למצוא חבר למשחק במהלך ההפסקות, ומי שיתיישב עליו יענה מיד על ידי חברי מועצת התלמידים ומתנדבים אחרים שיצרפו אותו לכל פעילות או משחק שבהם הם עוסקים באותו הרגע.
סהר, תלמיד כיתה ו' 3 בבית הספר, נפגע קשה מפגיעת רכב בינואר 2018, בצומת הרחובות טשרניחובסקי ומשה סנה. הוא ואחיו התאום שחר, תלמיד כיתה ו' 1 בבן גוריון, היו בדרכם לפעולה בשומר הצעיר. שחר, שראה את אחיו נדרס לנגד עיניו וחשב שנהרג, לקה בהלם. אמם רותם חושפת את סיפורם לראשונה. "מעדויות שאספתי הבנתי שהיה שם איזה כלב", היא מספרת. "הם רצו לעבור לצד השני של כביש טשרניחובסקי משה סנה כדי להגיע אליו וחיכו שהאור ברמזור יתחלף מאדום לירוק. הרכב שהגיע לא עצר באדום, ואז הוא התהפך בניסיון לא לפגוע בילדים כי הוא ראה אותם ברגע האחרון. סהר נפגע מפני שעשה צעד ראשון אל הכביש. הוא שבר את הרגל, את השוק ואת השוקית ונפגע פגיעת ראש קשה עם הרבה מאוד דימומים. שחר נותר על המדרכה אבל ראה את אח שלו מולו וחשב שהוא מת. סהר היה שלושה שבועות בטיפול נמרץ ולאחר מכן היינו חצי שנה בשיקום בבית לווינשטיין. שחר, כקרוב משפחה מדרגה ראשונה שהיה עד לתאונה, נחשב גם לנפגע. לראות את אחיך התאום נדרס מול העיניים שלך ושרוע על הכביש, לא מדבר, לא מגיב ולא זז זו טראומה שהיינו צריכים לטפל גם בה".
מי התקשר לדווח לך על התאונה?
"התקשרו אלי מהמיון. בדרך לשם ראיתי את המכונית ההפוכה. הלכתי לשאול את החבר'ה שהיו במכונית מה קרה. כנראה שישר קלטו עלי שאני האמא אז קפצו השוטרים, לקחו פרטים ואמרו לי לא לדבר איתם".
איך סהר התמודד?
"לא הייתה לו ברירה אז הוא התמודד. חלק מהזמן הוא לא היה בהכרה, ואחר כך גם היתה תקופה שבה הוא היה ער אבל הוא לא זוכר ממנה כלום. הוא גם לא התלהב לקום מכסא הגלגלים אבל אין ברירה. הוא לא התלהב מהטיפולים אבל אין ברירה. הוא גם לא התלהב לחזור לבית הספר, אבל אין ברירה".
שחר חזר לבית הספר מיד והגיע לביקורים אצל סהר בבית החולים עם אביו. רותם נותרה 24 שעות ליד מיטתו. "המשפחות של כיתות ו' היו נהדרות", היא מספרת. "הן אירחו את שחר כל יום משפחה אחרת. בסוף הייתה משפחה אחת שאמצה אותו והוא הרגיש שם כמו בבית – בזמן שאנחנו היינו עם סהר בבית החולים. דאגנו לו וכמובן דאגנו לסהר נורא. הוא יצא מלווינשטיין באוגוסט עם סיכות בראש וקיבוע ברגל ודאגנו ממש שידבר ושיתפקד. מבחינת זיכרון לטווח קצר, הוא פחות טוב משהיה אבל כשהוא רוצה משהו הוא יורה בצרורות. כשהוא לא יודע הוא חושב הרבה זמן בין המילים. בסופו של דבר הוא חזר לבית הספר בספטמבר".
סהר לוי פיצ'ון (בחולצה האפורה) ואחיו שחר יושבים על ספסל הידידות. צילום באדיבות המשפחה
במהלך שנת הלימודים ליוותה את סהר המורה אתי עמית, והשניים נפגשו במשך שלוש שעות שבועיות פרטניות ועסקו בתכנים לימודים וגם בתחומי העניין שלו. "ספסל הידידות היה רעיון שהמורה העלתה כשחשבה על פרויקט עם סהר לקראת סיום שנת הלימודים, ועם עזיבתו את בית הספר לחטיבה", מספרת רותם. "הוא נדלק על הרעיון והם החליטו לקדם אותו יחד. הם שיפצו ספסל ישן והציבו אותו בחצר לפני מספר ימים. בשנה הבאה חברי מועצת התלמידים יקחו את הפרויקט הזה על עצמם. הילדים מבינים את מטרת הספסל ומתלהבים מהרעיון, אני מניחה שהוא גם יעבוד טוב וישמש למטרה שלשמה הוא נוצר".
- מזמינים אתכם להצטרף לקבוצת העדכונים של צומת השרון כפר סבא בוואטסאפ באמצעות הקישור כאן.
תגובות