שבת שלום: כניסת וצאת השבת בכפר סבא ומסר מפרשת 'שמות'

ערב שבת פרשת 'שמות'
י"ז טבת תשפ"ה

הדלקת נרות: 16:40
צאת השבת: 17:40

הרב יעקב מזרחי צילום פרטי

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

השבת אנו מתחילים את החומש השני בתורה 'שמות'.

מתחיל עם שמותיהם של שנים עשר האחים המרכיבים את שנים עשר שבטי ישראל.

המספר הכולל של היורדים למצרים היה שבעים איש, אך הם פרו ורבו במהירות גדולה (רש"י מציין כי הנשים היו יולדות שישיות).

עולה מלך חדש במצרים שלא הכיר את יוסף ומה שיוסף עשה עבור מצרים.

אומר לבני עמו שצריך להתחכם עם בני ישראל וכאשר רואה כי הם ממשיכים להתרבות ציווה למילדות להרוג את כל הזכרים הנולדים, ולהותיר בחיים רק את הבנות.

למרות זאת לא שמעו בקולו ולא הרגו את הנולדים.

פרעה קורא להם ושאל מדוע לא קיימו את הוראותיו.?

והשיבו לו כי הנשים העבריות יולדות ללא עזרת מיילדת ולכן אין באפשרותם לקיים את ההוראה.

פרעה מרחיב את הגזירה לכל הילדים גם מצריים,

באותו יום משה נולד ואמו מניחה אותו בתיבה בנהר.

מרים אחותו עוקבת אחרי התיבה לראות מה יתרחש,
והיא רואה את בת פרעה מגיעה לרחוץ בנהר ואוספת את התיבה עם התינוק.

משה גדל בבית פרעה. ויוצא החוצה לראות את אחיו היהודים. כאשר רואה מצרי מכה איש עברי הוא מסתכל לראות שאין אף אחד שרואה אותו והורג אותו ומחביא את גופתו בחול.

מאוחר יותר כאשר הסיפור מתגלה אין למשה ברירה והוא נאלץ לברוח ממצרים למדין.

במדין הופך משה לרועה צאן ומתחתן עם ציפורה.

בנתיים במצרים המצב הולך ומחמיר עבור בני ישראל והם בוכים לה' שירחם עליהם ויוציא אותם לחופשי.

משה רועה את צאן חותנו יתרו באזור מרוחק ולא מיושב. משה מגיע אל הר האלוקים ורואה את הסנה הבוער באש אך לא נשרף, ומתקרב על מנת לבדוק כיצד מתרחש הפלא.

או אז ה' קורא למשה מתוך הסנה: משה, משה ומציג את עצמו בפני משה ואומר כי הוא רואה את הסבל של בני ישראל ולכן שולח אותו להוציא אותם מהגלות לארץ זבת חלב ודבש – ארץ ישראל.

ה' אומר שיהיה עם משה במשך כל השלבים.

נותן למשה הוראות ספציפיות כיצד לאסוף את כל זקני העם וללכת לפרעה עם המסר: שלח את עמי.

ה' אומר שפרעה לא יתן תהם לעזוב עד שיקבלו מכות ואז ישלח אותם בכח מארצו, וכן מבטיח כי יעזבו ברכוש גדול.

משה מצידו מבקש לסרב כי בני ישראל לא יאמינו לו והוא אינו יודע לדבר כפי שצריך.

ה' נותן למשה סימנים ניסיים כדי שיוכל להוכיח את אמיתות דבריו.

משה חוזר לחותנו יתרו ומבקש רשות לחזור למצרים, ועל כך משיב לו יתרו "לך בשלום".

משה לוקח את אשתו ושני ילדיו ורוכבים על החמור – רש"י מציין שזה החמור עליו רכב אברהם אבינו לעקוד את בנו יצחק, וזהו החמור עליו יגיע המשיח במהרה בימינו.

במדבר, ערכה ציפורה אשת משה ברית מילה לבנם אליעזר.

משה ואהרן הולכים לפרעה, כאשר זקני העם נשמטו אחד אחד מפחד מפרעה.

משה ואהרן מגיעים עם המסר: שלח את עמי, כדי שיוכלו לעבוד את ה', אך פרעה מסרב בתוקף.

לאחר מכן פרעה מחמיר את תנאי העבדות של ישראל, כאשר הם אינם מקבלים את החומרים ליצירת הלבנים לבניה, אך הם עדיין צריכים לעמוד באותה מכסת בניה מידי יום.

משה רואה כיצד המצב מחמיר מאז הוא הגיע בשליחות ה' ופונה לה' על כך.

וה' אומר לו שכעת הוא יראה כיצד פרעה ישלח את בני ישראל מארצו…

**
הפרשה פותחת במילים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". התורה משתמשת בלשון הווה ('הבאים'), ולא כותבת בלשון עבר, למרות שעבר זמן רב לאחר ביאת יעקב ובניו למצרים.

תמיד הרגישו בני ישראל כאילו רק כעת הם 'באים מצרימה'.

אף פעם לא הפנימו את המהות הגלותית ובכל יום היא נדמתה כתופעה זרה.

כך היה במצרים וכך גם היום.
גלות היא המצב הכי לא טבעי ליהודי.

בכל יום שאנו עדיין בגלות, עלינו להתייחס לכך כאל הדבר הכי לא הגיוני ולפתח ציפייה להשתחרר כבר מזה ולעבור תכף ומיד אל החיים בגאולה השלמה.

שבת שלום.