ערב שבת פרשת 'צו' ו'פרשת פרה – פרה אדומה'
יט אדר שני תשפ"ד
הדלקת נרות: 18:38
צאת השבת: 19:36
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
בפרשת צו – משה רבינו מעביר את הדינים של עבודת הכהנים על הקרבנות
ניתנים ההוראות לעבודת הכהנים הקשורים לקרבנות שנשרפים על המזבח,
וכן קרבנות שנאכלים על ידי הבעלים או הכהנים.
התורה גם מצווה שכל אוכל שנוגע בבשר קדוש – הופך באופן מיידי לקדוש אף הוא.
ישנם קרבנות אותם מקריבים הכהנים בעצמם.
כהן רגיל ("הדיוט") מביא את הקרבן המדובר רק ביום בו הוא מוכשר לעבודה, לעומתו, כהן גדול מביא את הקרבן מידי יום.
מעניין לציין כי סוג הקרבן הזה נשרף כולו על גבי המזבח ואין לכהנים חלק ממנו לאכול.
אנו קוראים גם את פרטי הדינים לגבי קרבן שגגה או קרבן חטאת שאדם מביא לאחר שחטא לה'.
קרבן השלמים.
כמו כן, אנו מצווים שלא לאכול דם של כל חיה או עוף.
זאת הסיבה בשלה אנו (או בבית המטבחיים) מולחים את הבשר או העוף קודם האכילה כדי להוציא ממנו את הדם.
משה מושח את אהרן ואת בניו להיות כהן גדול וכהנים כדי שיוכלו לעבוד במשכן.
ואוסף את כל בני ישראל ומטביל את אהרן ואת בניו במקווה.
לאחר מכן, מלביש אותם את בגדי הכהונה, ומושח בשמן המשחה את המשכן ואת כל כליו, וכמובן את אהרן ובניו.
התורה ממשיכה בתיאור מינויים של אהרן ובניו לכהנים, על ידי הקרבת שור לקרבן חטאת, וכן אייל שנשרף על גבי המזבח.
מקריבים אייל נוסף וחלק מהדם הותז על אהרן ובניו.
משה מושח אותם בשמן המשחה וציווה אותם לאכול בשר מסויים בפתח אוהל מועד.
כל התהליך לקח שבעה ימים.
פרשת פרה אדומה – "זאת חוקת התורה" כביכול, "זה עיקר כל התורה כולה".
מה מיוחד בה.?
מי שמתעסק בה, נטמא.
אלה שהתעסקו בהכנת הפרה האדומה, כדי לעזור ליהודים להיטהר בעוד הם עצמם נטמאו במהלך העבודה, הוכיחו אהבת ישראל הכי עליונה…
**
"צו אהרון ואת בניו…"
צו – מצווה.
הבסיס לחיים של יהודי.
ההקשר הלשוני המיידי לשון של "ציווי" – פקודה: אלוקים מצווה אותך – אתה עושה.
יש משמעות נוספת:
מצווה מלשון "צוותא" – חיבור.
האפשרות להתחבר עם הבורא היא על ידי קיום הצוויים שלו.
השבוע של פרשת צו, הוא הזמן להחלטה טובה על עוד מצווה, עוד התחברות עם הבורא ובעצם עם הנשמה שלנו.
שבת שלום.
תגובות