ערב שבת פרשת 'ויצא'
י"א כסליו תשפ"ד
הדלקת נרות: 16:17
צאת השבת: 17:15
הרב יעקב מזרחי צילום פרטי
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
לאחר שיעקב אבינו קיבל את הברכות מאביו יצחק, ואחיו עשיו כעס כמובן, שלחו אותו לבית משפחת רבקה.
בדרך, כאשר יעקב מגיע להר המוריה, לפתע מחשיכה השמש ומכריחה אותו ללון שם.
יעקב נשכב לישון וחולם על סולם שמגיע השמימה, ועליו מלאכים העולים ויורדים.
ה' אמר שייתן לו המקום, לו ולזרעו אחריו, בפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
וממשיך במסעו, והוא מגיע אל עירו של לבן – האח של רבקה.
שם, על באר המים, יעקב פוגש את רחל ביתו של לבן, ומנשק אותה ובוכה (חכמינו מסבירים כי הוא בכה כיון שידע ברוח קדשו שלא יזכה להיקבר איתה).
לבן רץ החוצה כדי לפגוש אותו כיון שציפה שיעקב יגיע עם כסף רב, מתנות ותכשיטים, בדומה לכך שאליעזר הגיע בדור הקודם כשבא לחפש כלה ליצחק.
אך הפעם יעקב הגיע ללא פרוטה (בנו של עשיו נשלח על ידי אביו להרוג את יעקב, אך יעקב נתן לו את כל כספו ובתמורה הותירו בחיים – העני נחשב כמת).
ומציע לעבוד את לבן שבע שנים עבור בתו רחל.
יעקב אכן עבד במשך שבע שנים תמימות, אך הם היו בעיניו כימים אחדים מרוב אהבתו לרחל.
לאחר סיום שבע השנים, יעקב מגיע להתחתן עם רחל, אך אביה לבן החליף אותה ונתן לו את לאה במקומה.
כתוצאה מכך, יעקב עבד שבע שנים נוספות את לבן, כדי להתחתן עם רחל.
לאה זכתה בילדים מיד, אבל רחל היתה עקרה.
יעקב מתחתן גם עם שתי השפחות של נשותיו, וכך הוא נשוי לארבע נשים.
בנה של לאה הביא הביתה דודאים (סוג של פרחים) לאימו. רחל ביקשה מלאה כמה מהם כיון שמועילים לפוריות.
לאחר מכן, רחל זוכה בבן וקוראת לו יוסף.
כעת מבקש יעקב מלבן רשות לקחת את נשותיו וילדיו ולעזוב לארצו.
רש"י מסביר שכאשר יוסף נולד, הרגיש יעקב שהוא מוכן לפגוש את אחיו עשיו ממנו ברח עד כה.
לבן מתחיל להשיב שהוא מכיר בעובדה שהוא התברך בכך שיעקב היה בסביבתו.
יעקב מקבל את השכר על כך שעבד את לבן, ומציע שלבן יוציא מהעדרים את כל הבהמות המוכתמות, ויעקב ימשיך לרעות את שאר הצאן.
באם יוולדו לצאן הנקיות, עיזים מוכתמות – יהיו אלו השכר של יעקב.
יעקב הכין מקלות מגולפים, ונתן אותם במקומות אליהם הגיעו הצאן לשתות, וכתוצאה מכך נולדו כולם מוכתמים – ועברו לרשותו של יעקב.
בסוף, יעקב נהיה עשיר ובעל נכסים, ולבן נהיה עני.
כאשר לבן היה עם צאנו במרעה, יעקב לקח את בני משפחתו ואת כל הרכוש וניסה לברוח, כדי שלבן לא יעכב אותו.
בהזדמנות זו רחל לקחה את הפסלים של אביה.
לבן הצליח להשיג אותם והתלונן שלא נתנו לו הזדמנות להיפרד מבנותיו. הוא גם התלונן על כך שנגנבו פסיליו.
יעקב שלא ידע שרחל אחראית למעשה, הבטיח כי מי שבידיו ימצאו הפסלים לא יחיה.
לבן חיפש בכל מקום אך לא מצא את הפסלים (אך מכיון שדברי הצדיק מתקיימים, אכן נפטרה רחל בגיל צעיר ונקברה בבית לחם).
לבן מתלונן שנשותיו של יעקב הם בנותיו, והוא מבקש לכרות ברית שלום ביניהם – כפי שאכן נעשה.
לבסוף יעקב ממשיך בדרכו והוא רואה את המלאכים של ארץ ישראל שהגיעו לקדם את פניו וללוות אותו בכניסתו לארץ.
***
יעקב אבינו התמודד עם חוויות קשות בהיותו בבית לבן.
לבן נחשב לסמל של טומאה ורוע וההתמודדות של יעקב מולו נבעה ממאבקי כוח רוחניים.
כדי להקל את ההתמודדות, אמר יעקב את 15 פרקי "שיר המעלות" ק"כ – קל"ד.
15 הפרקים הם כנגד 15 השנים בהן חיו יחד שלושת האבות.
בכך ביקש יעקב לעורר את זכויות אבותיו, אברהם ויצחק, בנוסף לזכויותיו וכוחותיו שלו, על מנהת להתגבר בעזרתן על הקשיים בבית לבן.
כדי להבטיח את הניצחון במלחמה הרוחנית נגד לבן.
הפרק הראשון מסתיים במילים: "אני שלום ו… המה למלחמה". רמז למלחמה הרוחנית שיש בתקופת הגלות – הגלות של יעקב בבית לבן והגלות שאנו שרויים בה עד היום.
בגלות יש הפרעות ומכשולים המקשים על עבודת השם.
היהודי מבקש "שלום", כלומר – לעבוד את השם ללא ניסיונות ומכשולים, אך לעיתים מזמן השם קשיים וניסיונות שמחייבים מלחמה, כדי להביא את האדם להתעלות על-ידם.
הפרק השני מלמד כיצד להתגבר על קושי הגלות: "אשא עיני… מאין יבא עזרי".
עלינו לשאת עיניים אל האין, אל האין סוף ולהיזכר בתכליתה של הגלות – ההתעלות שתהיה לכולנו בגאולה השלמה.
שבת שלום.
תגובות