שבת שלום: זמני כניסת וצאת השבת בכפר סבא ומסר מפרשת ניצבים

ערב שבת פרשת 'ניצבים'
כ"ב אלול תשפ"ג

הדלקת נרות: 18:19
צאת השבת: 19:29

הרב יעקב מזרחי צילום פרטי

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

הפרשה פותחת בפסוק: אתם ניצבים היום כולכם, כאשר המילה "היום" מתייחסת לראש השנה, והפרשה נקראת תמיד בשבת שקודם החג.

משה רבינו אומר שכל בני ישראל נכנסים לברית עם הקב"ה, בכל הדורות.
ומזהיר את העם שלא לעבוד אלילים, ולא לשוב על המעשים אותם עשו בהיותם במצרים, כיון שהקב"ה יעניש אותם על כך.
משה גם מתנבא על כך שבני ישראל ייגלו מארץ ישראל בעקבות החטאים.

ולאחר שנחווה את הברכות ואת הקללות ונמצא את עצמנו בגלות בין העמים, אנו נשוב לה' והוא מצידו יאסוף אותנו ויחזיר אותנו לארץ ישראל.

הקב"ה הסיר את ערלת לבבנו, כדי שנוכל לעבדו בלב שלם.

התורה מבטיחה עוד כי ברכה תשרה במעשי ידינו, ברכה בפירות הארץ ועוד.

משה ממשיך שהתורה הינה קלה להשגה, ו"לא מעבר לים" ו"לא בשמים היא", אלא "קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו".

וכן שקיבלו בחירה חופשית בין הטוב והרע, שהם גם החיים והמוות, והוא מעודד אותם לבחור בחיים, על ידי שישמרו את מצוות ה'.

ופונה אל בני ישראל ואומר כי הוא כבר בן מאה ועשרים שנה, ואינו יכול להעביר אותם את הירדן, ולכן יהושע יוביל אותם, והקב"ה יילך עימם להלחם באויביהם, כפי שנלחם בסיחון מלך עוג, והוריש את ארצם.

משה קורא ליהושע ומחזק אותו לקראת המשימה של הכניסה לארץ ישראל.

נותן את המצווה של 'הקהל', כאשר מידי שבע שנים מתאספים כל בני ישראל, אנשים נשים וטף לשמוע קריאת התורה מפי מלך ישראל,
וישמעו קטע המחזק את העם ליראה את ה'.

כעת, הקב"ה אומר למשה שמגיע יומו להסתלק מן העולם, ועליו להגיע עם יהושע למשכן.

כשנכנסים נגלה כבוד ה' ואומר למשה שלאחר שיסתלק, בני ישראל יעזבו את ה' ויעבדו את האלילים,
ולכן ה' מצווה את משה לכתוב את השירה כעדות לסיבה בגללה יגיעו הצרות.

משה כותב את השירה ומחזק את יהושע להיות גיבור.

התורה כותבת כי משה סיים לכתוב את התורה עד סופה, ואז נתן הוראות שהתורה אותה כתב תונח בארון הברית לצד הלוחות.

**

הקב"ה מתרה בעם ישראל, כי אם יתנהגו שלא כראוי – "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פניי מהם".

לכאורה, אם "ועזבתים" למה "והסתרתי פניי מהם" – הרי מי שעזב – אין לו מה להסתיר.?

ההתראה האלוקית טומנת נחמה גדולה.

היא מלמדת, כי גם במצבים הגלותיים הקשים ביותר – מה שלא יהיה, לעולם לא מתרחק מאתנו ה'.

הוא שרוי יחד עמנו בגלות וגם מצטער יחד עמנו בצער הגלות. כמו שנאמר: "בכל צרתם לו צר".

זהו מבסיס האמונה היהודית שה' נמצא איתנו בכל עת ובכל מצב.