ערב שבת פרשת 'בא'
ה' שבת תשפ"ג
הדלקת נרות: 16:49
צאת השבת: 17:48
הרב יעקב מזרחי צילום פרטי
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
בפרשה ממשיכות המכות לנחות על מצרים.
משה ואהרן הולכים שוב לפרעה בשליחותו של הקב"ה ושואלים אותו עד מתי ימשיך לסרב לתת לבני ישראל לצאת.?
ואומרים שאם לא יסכים, תגיע מכת ארבה – סוג של חגב או חרגול – שתאכל את כל מה שעדיין נותר בשדות ועל העצים אחרי מכת הברד.
לאחר מכן הם עוזבים את הארמון ועבדי פרעה מפצירים בו להתרכך ולתת לבני ישראל לעזוב. מבחינתם הם עברו מספיק ולא רוצים לסבול עוד.
משה ואהרן נקראים אל פרעה שמציע להם לצאת ממצרים לעבוד את ה' לשלושה ימים אך להותיר את הילדים במצרים.
משה ואהרן מסרבים להצעה ועוזבים שוב.
מתחילה מכת ארבה.
כמות עצומה של 'ארבה' מגיעה למצרים, מעולם לא היה דבר כזה.
הם מחסלים כל דבר מאכל שנותר מהברד.
לאחר מכן מגיעה מכת חושך.
החושך כבד כל כך עד שניתן למששו בידיים.
כל אחד קפא בתנוחה בה היה כאשר התחיל החושך, מי שעמד – נותר לעמוד. מי שישב – נותר לשבת.
רש"י מציין שאחת הסיבות לחושך היה כדי להרוג את כל היהודים שלא רצו לצאת ממצרים, דבר שהקב"ה לא רצה לעשות בגלוי כדי שלא לבייש את בני ישראל.
בגאולה העתידה ייצאו כל בני ישראל כמו שכתוב "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל".
לאחר ימי החושך הקשים, פרעה קורא למשה שוב, אך ה' מכביד את לבו ולבסוף הוא מגרש את משה פעם נוספת מבלי לתת לבני ישראל לעזוב.
ומזהיר אותו משה כי זאת הפעם האחרונה בה הוא יראה אותו – מה שאכן התרחש במציאות.
ה' אומר למשה כי נותרה מכה אחת אחרונה אותה יביא על המצריים ואז ייצאו ממצרים.
בתור הכנה למכת בכורות, נצטוו כל היהודים לבקש משכניהם המצריים בהשאלה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וה' גרם שהמצריים יסכימו לכך בחפץ לב.
משה מזהיר את פרעה אודת המכה העומדת בפתח: מכת בכורות, בה ימותו כל המצריים הבכורים מהמכובדים ביותר ועד האנשים הפשוטים ביותר, ואפילו הבהמות הבכורות ימותו.
לאחר מכן ה' נותן לבני ישראל את המצווה הראשונה בתורה: עליהם לקדש את החודש על פי ראיית מולד הירח, כאשר החודש הראשון בשנה הוא חודש ניסן.
כמו כן הם מצווים לקחת שה (כבש) עבור קרבן פסח וכן הציווי לאכול מצה והאיסור לאכול חמץ בפסח.
היהודים לקחו את השה לבתיהם ארבעה ימים קודם לזמן שחיטתו.
הסיבה לכך היתה על מנת שהמצריים יראו אותם עסוקים בכך וישאלו: עבור מה אתם לוקחים שה.?
ויענו שהם עומדים לשחוט אותם, דבר שהיה כרוך בהרבה אומץ כיון שהשה היה העבודה זרה במצרים.
העובדה שבני ישראל לא פחדו מהסכנה ועשו את הציווי של ה', היתה זכות גדולה שעמדה להם בעת יציאת מצרים.
משה נותן לבני ישראל הוראות כיצד לשחוט את קרבן הפסח.
בנוסף לכך הם מרחו דם מהשה אותו שחטו על המשקוף של הכניסה לבית ועל שתי מזוזות הפתח, כאות סימן לה' שבבית זה גרים יהודים וכך הוא ידלג על הגרים בבית זה ולא יהרוג את הבכורות כפי שעושה בבתי המצרים.
רוצים להישאר מעודכנים?
מכת בכורות –
בדיוק בחצות הלילה, ה' עבר בכל ארץ מצרים והרג את כל הבכורות בכל בית החל מבכור פרעה ועד בכור השפחה, ובכל הארץ היתה צעקה גדולה ובכי עצום.
פרעה רץ לחפש את משה תוך שהוא צועק כי הוא מסכים ליציאתם של בני ישראל.
(יש לזכור כי פרעה עצמו היה בכור והוא חשש על חייו).
היהודים ביקשו משכניהם בהשאלה את כל חפציהם היקרים, ואלו נתנו אף יותר מאשר מה שהתבקשו.
בני ישראל יצאו ממצרים בחיפזון כאשר הלחם שלקחו לדרך עוד לא הספיק לתפוח ולהחמיץ.
אנו מציינים זאת בליל הסדר בכל שנה וחוגגים בדיוק בלילה זה של היציאה ממצרים.
בסיום אנו קוראים על מצוות פדיון הבן וכן על מצוות תפילין.
**
באותו לילה של מכת בכורות ציווה ה' שלא לצאת מפתחי הבתים, כדי שלא להיפגע מהכוח המשחית.
אפילו אז "היו יהודים בבית של מצרי" – אפילו אז עדיין היו כאלה שלא נשמעו לציווי והלכו להתרועע בבתי המצרים.
גם אותם הציל הקב"ה כפי שהבטיח "ולא יהיה בכם נגף" – בכל מצב שהוא.
בכך מתבטאת אהבתו העצומה של ה' לכל בן ישראל.
אפילו אחד כזה שראה תשע מכות שספגו המצרים, שמע ציווי מפורש לא ללכת לבתיהם ועדיין נמשך לשם – גם אליו הולך הקב"ה בכבודו ובעצמו ומצילו.
וכך גם מוטל עלינו, להגיע אל היהודים הרחוקים ביותר ולקרב גם אותם.
לספר להם עד כמה אוהב אותם אבינו שבשמים.
כך נזכה במהרה לגאולה השלמה, עליה נאמר: "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" – עד האחרון והמרוחק ביותר שבכם.
שבת שלום
תגובות