ג' מרחשון תשפ"ג
ערב שבת פרשת 'נח'
הדלקת נרות: 17:34
צאת השבת: 18:30
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
'אלה תולדות נח' סיפור המבול ותיבת נח.
העולם החל להתמלא במעשים רעים, הקב"ה רצה להשמידו, אך נח מצא חן בעיני ה'.
ואומר לנח שהוא יביא מבול כדי להשמיד כל נפש חיה, אך נח ומשפחתו ישרדו.
נותן לנח ציווי מפורט כיצד לבנות תיבה, וכן להכניס אליה זוג מכל מין חי על האדמה.
רש"י כותב שבניית התיבה ארכה מאה ועשרים שנים, שאנשי דורו ייראו אותו בונה את תיבת הענק וישאלו על כך.
או אז יענה להם שהקב"ה עומד להביא מבול, וכך תהיה להם האפשרות לחזור בתשובה.
חלק מההכנות למבול: נח לקח שבעה זוגות חיות מכל החיות הטהורות, וזוג אחד מכל החיות הטמאות.
רש"י מציין לעובדה כי נח ידע להבדיל בין החיות הטהורות לטמאות עוד קודם שניתנה התורה, ומכאן שלמד תורה עוד קודם לכן.
המבול החל לפי המסורת בתאריך י"ז לחודש אב, בשנת 1656 לבריאה.
נח ובניו, ושאר בני המשפחה וכן שאר החיות היו בתיבה.
המבול:
הגשם ירד במשך ארבעים יום וארבעים לילה, והמים כיסו את ראשי ההרים הגבוהים ביותר.
המים כיסו את הארץ במשך מאה וחמישים ימים, ובאותו זמן הושמדו כל החיות והיצורים שהיו בעולם (לבד מאלו שהיו בתיבה, ומהדגים כמובן).
בסופו של דבר, החלו המים לשקוע, והתיבה נחה על הרי אררט.
ה' אומר לנח לצאת מן התיבה עם אשתו ובניו ונשותיהם, וכן ושאר החיות שבתיבה.
כשיצא, בנה מזבח והקריב עליו קרבנות לה'.
הקב"ה נשבע שלא ישוב להשמיד את העולם כמו שהשמיד את דור המבול.
ובירך את נח ובניו בברכת "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה".
באותה עת נתן הקב"ה לבני האדם את הרשות לאכול בשר (קודם לכן היה הדבר אסור).
ויחד עם כך ציווה הקב"ה את האיסור לרצוח. אלו הם שתי מצוות מתוך שבע מצוות בני נח, בהן מחוייבים כל בני האדם בעולם, ללא הבדל דת וגזע:
א. להאמין בא-ל אחד – לא לעבוד עבודה זרה.
ב. לכבד את הקב"ה – לא להשתמש בשמו לשוא.
ג. לכבד את מין האדם – לא לרצוח.
ד. לכבד את המשפחה – האיסור של גילוי עריות.
ה. לכבד את זכותו של האחר – לא לגנוב.
ו. ליצור מערכת משפט.
ז. לכבד את הבריאה – שלא לאכול בשר מחיה בעודה בחיים.
הבטחת הקב"ה שלא יביא מבול נוסף על הארץ, והוא גם נתן סימן לכך: הקשת בענן.
סיפורו של מגדל בבל: בני האדם שהחלו לבנות מגדל גבוה, על מנת להגיע לשמים ולהלחם בה'.
כאשר ראה ה' שבני האדם דוברים שפה אחת ומשתמשים באותה אחדות כדי להלחם בו, החליט לבלבל אותם על ידי שיצר שפות רבות, ומכאן השם "בבל".
בסוף הפרשה אנו קוראים על תרח, אביו של אברהם אבינו,
וכן על אברם – שיהפוך מאוחר יותר לאברהם. אנו אף קוראים על חתונתם של אברם ושרי ועל ילדיהם.
**
העולם כולו נכחד במבול – היחידים ששרדו נח ובניו, והוא זה שהתחיל מחדש את האנושות.
אם כן, מדוע העם היהודי מתייחס אחר אברהם, ולא אחר נח?
נח היה צדיק, אך צדיק לעצמו – הוא נצטווה לבנות תיבה, ובנה אותה מסמר אחר מסמר, קרש אחר קרש, במשך מאה ועשרים שנים בדיוק כמו שנצטווה.
ובכל התקופה הארוכה הזו לא עלה על דעתו לנסות ולבטל את גזירת המבול כדי להציל את העולם!!
שונה היה אברהם אבינו.
בתקופתו, חטאו אנשי סדום ועמורה.
שחיתותם של אנשי הדור הייתה עצומה.
ולמרות זאת כשרצה אלוקים להפוך את סדום, אברהם ניסה בתחנונים ובתפילה, והתאמץ להציל את הערים הללו למרות כל הרשעים שהתגוררו בה.
לכן, דווקא אברהם אבינו ראוי לתואר "היהודי הראשון".
שכן יהודי, במהותו, לא חי רק בתוך עצמו אלא דואג גם לסביבתו ולחברה שבה חי.
וכשיש בידיו את היכולת הוא מתפלל גם עבורם ועבור צורכיהם.
אנו בתקופה שצריכים גם להתפלל וגם לדאוג יותר לסביבה שלנו.
מה שיוסיף בכבוד הדדי וחיבור בינינו.
שבת שלום.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות