סיפורה של קרן איתן (34), תושבת העיר שנמצאת בימים אלו בשליחות בגאנה, מתחיל לפני כארבע שנים, כאשר נולדו לה ולבעלה, אסף, תאומות כשהיא נמצאת רק בשבוע ה-24 להריונה. תאומות שנולדו במשקל של 650 גרם ושאף רופא לא נתן להן סיכוי לחיות. “הריון עם תאומים תמיד נחשב הריון בסיכון”, היא מספרת, “במיוחד כאשר מדובר בתאומים זהים בשליה אחת. שיעור הסיבוכים הוא בכ-20% מההריונות. היה כבר רופא ששלח אותי להפלה, והיו גם קולות סביבי שאמרו לי למה להסתבך – שאולי אדלל כדי לא להסתכן אבל זה עבר לידי”.
ומה קרה בשבוע 24 ?
“התאריך 27.2 הוא יום ההולדת של בעלי, חזרתי מהעבודה והלכנו לים עם הכלב, ובערב קבענו עם המון חברים במסעדה. מהבוקר הרגשתי כאבי גב ולחץ בצלעות וחשבתי שזו פשוט עייפות. במסעדה בערב כל הזמן סבלתי מכאבים והתחלתי לחשוב שאולי זה צירים מדומים. לא עלה על דעתי ללכת להיבדק, לא חשבתי בכלל על האפשרות שמשהו לא בסדר. חזרנו הביתה ונכנסנו למיטה ורק אז הבנתי שזה חסר אחריות ללכת לישון ככה. לקראת חצות הגענו למיון יולדות בתל השומר. בדיקה מהירה הראתה שאני בפתיחה של 2 סנטימטר וצוואר רחם מחוק לחלוטין. במהלך אותו היום עשו הכל כדי לעכב את הלידה, שרשרת רופאים בכירים נכנסו והסבירו לנו את המשמעות של לידה בשבוע כזה. החלטנו שאנחנו רוצים לעשות הפסקת הריון, הבנו שלידה בשבוע 24 רוב הסיכויים שפירושה ילדים מתים או פגועים. ביקשנו להגיע לוועדה להפסקת הריון אך כיון שזה היה יום שישי היינו צריכים לחכות ליום ראשון. וביום למחרת בערב שבת, 28.2 הן נולדו והפכו את חיינו”.
באיזה מצב הן היו כשנולדו?
“ארבל נולדה ראשונה ללא קול, אני זוכרת שעצמתי את העיניים כשהתינוקת שלי יצאה ממני, פחדתי לראות אותה, כי חשבתי שהיא לא תשרוד. אחותה הורידה דופק בתוך רחם, והרופאה שאלה אותי אם אני רוצה למהר לקיסרי חירום להוציא אותה ולהחיות אותה. אמרתי לה שלא. באורח פלא היא התאוששה לבד ונולדה, במשקל של 650 גרם. הן נלקחו מיד לפגייה בלי שאראה אותן”.
ואז התחילה תקופת הפגייה.
“תקופת הפגייה החלה באי ודאות גדולה. לא ידענו אם הן ישרדו. בכל מקרה החלטנו שאנחנו נקבל באהבה כל מה שיקרה ונתמודד עם זה יחד. אחרי כמה שבועות מצבן התייצב ונתנו להן שמות – ארבל וירדן. בכל יום שאבתי להן חלב כשבע פעמים ביום, אותו הן קיבלו דרך הזונדה, עשינו להן “קנגורו” שזה אומר להניח אותן על החזה החשוף שלנו, עור לעור, כדי לחזק אותן. נגענו בהן הרבה, דיברנו אליהן, שרנו אליהן והאמנו בהן. בשבוע 34 הן יצאו מהאינקובטור לעריסה והתחלנו לקלח אותן ולהלביש אותן. הן היממו את כל צוות הפגייה. בשבוע 35 עשו להן בדיקת התפתחות, והן הצליחו לעקוב אחרי חפץ, שזה דבר שתינוקות שנולדו במועד מצליחים רק אחרי כמה שבועות. הצוות הרפואי הפך (ועודנו) למשפחה חמה. לנצח אזכו את דוקטור אייזן מבית החולים תל השומר, שקיבלה את הבנות לידיה לאחר הלידה, להחייאה ושאר הפרוצדורות הראשוניות. אני יודעת היום שהטיפול הראשוני בפגים עם לידתם הוא קריטי להמשך חייהם. היא הצילה לי את הילדות, אין לי שום ספק בזה”.
קרן איתן נולדה וגדלה בישוב רעות, בזמן הלידה בני הזוג התגורר בגבעתיים אך מיד לאחר הלידה כשהם הבינו שהם הולכים לקראת תקופה קשה הם החליטו לעבור לרעננה כדי לגור לצד משפחתה של קרן. “כשהבנות נולדו היינו אמורים לעבור לדירה שקנינו ביבנה”, היא אומרת, “אחרי שהמצב של הבנות התייצב והבנו שהן יבואו איתנו הביתה הבנו שהן יצטרכו הרבה טיפולים ושאני לא אוכל לחזור לעבוד, ולכן הוחלט לעבור לרעננה, כיון ששם רוב המשפחה התומכת שלי נמצאת ושם. עוד סיבה לעבור לרעננה הייתה בית איזי שפירא ובית לוינשטיין. המשפחה כולה התחייבה להתגייס לעזור. בסוף הן לא היו צריכות שיקום בבית איזי שפירא אבל כן הגענו לביקורות במכון להתפתחות הילד ופיזיותרפיה בבית לוינשטיין. היום הילדות מושלמות בריאות לחלוטין וטרוריסטיות. לא נזקקנו לאף אחד מהטיפולים שחשבנו שנצטרך. כבר בגיל שנתיים שוחררנו ממעקב”.
הבנות מכירות את הסיפור שלהן?
“הן לא יודעות כלום. במשך שנתיים התנדבתי בפגיית תל השומר בפרויקט שנקרא “הורה להורה”, בעיקר בשיחות עם הורים ששוהים בפגייה. לקחתי איתי את הבנות המון פעמים לפגייה, להראות אותן להורים שם ולתת להם תקווה וגם כדי לשמח את הצוות הרפואי שטיפל בהן ותמיד מאושר לראות כמה יפה הן גדלו. הן עדיין לא מבינות את משמעות המקום אבל כמובן שאספר להן כשיגדלו. כשאני מספרת לאנשים את הסיפור הם נדהמים. הם רואים את הבנות שהן כמובן רגילות לחלוטין ולא מאמינים למשמע המשקלים ההזויים בהם הן נולדו, והמסע שאסף ואני עברנו. תמיד אומרים לנו שאנחנו גיבורים. אני תמיד אומרת שהגיבורות האמיתיות הן הבנות שלי”.
לפני שנולדו הבנות עבדה קרן כמורה בחטיבת ביניים. לאחר לידתן היא החליטה לשנות כיוון ולהתמסר לחוויה שעברה. “הלידה המוקדמת היא נקודה מכוננת בחיים שלי”, היא אומרת, “החיים שלי מתחלקים ללפני ואחרי. אני מרגישה שקיבלתי זכות להציץ לכמה שבירים החיים, איך יכולתי להיות במקום אחד לגמרי מהמקום שאני היום, ובכל זאת אני חיה היום חיים טובים ובריאים. בזכות החוויה התחלתי לכתוב וככה נולד האתר שלי “2wins-מזל תאומים – כל מה שהורים לתאומים צריכים” והקהילה שלי שבעצם מהווה היום מערך תמיכה להורים לתאומים, ביניהם גם הורים לתאומים פגים. כל זה לא היה קורה בלי הבנות. בתקופה שהיינו בפגייה כתבתי בלוג שזכה לפופולאריות רבה ועם השנים התחביב הפך למקצוע. היום אני בעלת האתר והקהילה . מדובר באתר אינטרנט שכולו מוקדש למשפחות עם תאומים ושלישיות, יש לנו גם קבוצת פייסבוק של 7,000 הורים, ומערך קבוצות תמיכה בווטסאפ לפי גילאי התאומים – מתקופת ההריון ועד לגיל ההתבגרות”.
למרות חווית הלידה המוקדמת קרן החליטה להיכנס להריון שוב ולפני כשנתיים הצטרף אל התאומות אח קטן, ינאי. לפני כארבעה חודשים עברה המשפחה להתגורר בגאנה מטעם שליחות של משרד החוץ. “אסף ואני עובדים בשגרירות”, היא אומרת, “השליחות עתידה להיות כחמש שנים. אסף ואני הכרנו באוויר – כשאני הייתי דיילת אויר והוא מאבטח סמוי, אפשר להגיד שהזיקה להרפתקאות בחו”ל היא חלק מהDNA שלנו. היה חשוב לנו לעשות את המעבר כשהילדים קטנים, כדי שאת תקופת בתי הספר יעשו בארץ. ביקשנו להגיע לאפריקה כי היא מעניינת אותנו וכי איכות החיים פה מתאימה לנו מאד”.
החודש מציינים בארץ ובעולם את חודש המודעות לפגים. איך בעצם אפשר להגביר את המודעות לנושא?
“נתחיל מזה שיש עמותה שנקראת עמותת “להב” שמקדמת את כל עניין הפגים בישראל, הם עושים עבודת קודש ומתבססים על תרומות בלבד. אם כל הורה לפג ישלם דמי חבר שנתיים של 100 שקלים העמותה תוכל להמשיך לפעול למען הפגים בישראל. שני הדברים הכי חשובים בעיני שהשיגה העמותה זה הארכת חופשת לידה לאימהות שהילדים שלהן מאושפזים, לכל תקופת זמן האשפוז, והסדרת חיסוני הrsv כל חורף לתינוקות שנולדו פגים. תרומה או דמי חבר אפשר בקלות לעשות באתר שלהם. אני אישית שמתי לי למטרה לתמוך בהורים עצמם. גם בהגעה לפגייה ושיחות עם הורים וגם תמיכה טלפונית בהורים ששוהים בפגייה, במיוחד אחרי לידות בשבועות מוקדמים כמו שלי. החוויה היא קשה מאד ומאד מקל על הורים לדבר עם הורים אחרים שחוו את זה ושרדו כדי לספר. אני מזמינה הורים לתאומים להכנס לאתר שלנו www.2wins.co.il כדי לקבל את כל המידע והתמיכה הנחוצה להם במקום אחד, כולל יעוץ חינמי עם רופאים מומחים בכל התחומים”.
תגובות