איש התקשורת הרענני, אביהו רצאבי, נפטר לאחר מאבק במחלה קשה

העיתונאי, תושב רעננה, אביהו רצאבי, הלך ביום ראשון בבוקר לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלה קשה כשהוא בן 67. הלוויתו התקיימה אתמול (שני, 14.8) בבית העלמין בכפר נחמן. רצאבי נולד ברעננה ורוב חייו עבד כעיתונאי, במשך שנים היה כתב בכיר בצומת השרון וסיקר את תחום הפלילים. לרצאבי חמישה אחים קטנים ושני ילדים אותם גידל לבד.

דוד בן בסט, תושב העיר ומנכ"ל תחנת הרדיו 'רדיוס', בה שידר רצאבי מספר כי רצאבי היה עיתונאי בחסד עליון שעשה את עבודתו נאמנה. "הוא עבד אצלנו מתחילת שידורי הרדיו. הוא היה כתב לענייני משטרה", מספר בן בסט. "הוא היה אדם מקסים וחבר טוב. אנחנו חברים עוד לפני שהוא התחיל לעבוד ברדיו בתקופה בה הייתי מנכ"ל העירייה, הוא היה אחד הכתבים שסיקרו את העירייה וכך בעצם הכרנו, לפני שלושים שנה. הוא היה אדם רציני ואדם שכייף להיות חבר שלו. אני יכול לספר שהוא תמיד מגיע לעבודה בזמן, עובד כמו שצריך, כתב בחסד עליון שנכנס לכל מיני מקומות שהרבה מאוד כתבים לא הגיעו לשם. יש לי רק דברים טובים להגיד עליו, חבל שהלך מאיתנו כל כך צעיר".

אביהו רצאבי ז"ל צילום: פרטי

"אביהו היה דמות מאוד מוכרת בעיר", אומר חבר המועצה חיים ברוידא שסופד לו בהלוויה היום. "הוא היה איש מאוד פטריוטי ואיש של רעננה המושבה. הוא היה איש שתמיד חיוך ענק נסוך על פניו והוא אדם שאתה רוצה לחבק ולהתחבק איתו. העובדה שהוא היה שייך לעולם התקשורת הביאה לכך שהייתה לו השפעה רבה על הלכי הרוח ברעננה. הוא עשה המון כדי לפתור עוולות ובעיות למען התושבים. צר לי וכואב לי שככה נקטעו חייו באחת, הוא יחסר בנוף הרענני".

"אפשר לומר הרבה דברים על אביהו, אבל כולם יסכימו שבזירת החיים – כאדם לאדם – הוא היה שחקן נשמה עם לב ענק", אומרת העיתונאית נצחיה יעקב, שעבדה עם ראצבי והייתה קרובה אליו. "הוא תמיד היה מחייך, תמיד מפרגן ללא תחושת תחרותיות, זה שהופך את הקשה לכל כך קל. זה שפעם ב… ירים טלפון ויאמר, 'אחותי, אני גאה בך', 'אחותי אני מתגעגע'. ותמיד בחיוך. גם בימים שהיה אגדה עתונאית מוכרת בבראנז׳ה המקומית – היה צנוע. התנהל בפשטות כובשת. תמיד בחיוך. חיוך כזה גדול שמאיר את כל החדר ומדבק. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו במערכת. הוא כבר היה מוכר כעיתונאי מוכשר, מוביל. אני רק בתחילת דרכי. אמרתי עליו שהוא סלב והוא צחק על זה. זה הביך אותו. הוא היה עתונאי אמיתי כמו שצריך להיות – איש שטח ברמ״ח איבריו. כזה שחורש ברגליים את הדרכים. לעולם לא מתעייף. לעולם לא מתעצל. לא מתלכלך. הוגן. ישר. אמיתי. נטול אגו. אדם. כך אזכור אותו, איש יקר, אהוב ונדיר. אותנטי בעולם ששכח מה זו אותנטיות. המסע האחרון הקשה שלו אולי לקח אותו מאיתנו, אבל לא את הזכרונות מהשעות היפות והימים השמחים שהיו לנו איתו. נזכור אותו באהבה גדולה".