יואב זיבצנר עסוק מאד בקיץ הזה. בזמן רובנו מחפשים מפלט מגלי החום שאופפים את ארצנו, זיבצנר, חייל וספורטאי מצטיין העוסק בחתירה אקדמית במסגרת נבחרת ישראל, עובד קשה בהכנות אינטנסיביות לאליפות אירופה בחתירה עד גיל 23 שתיערך בקרושביצה שבפולין בתחילת ספטמבר.
"כרגע אני מאוד ממוקד מטרה לקראת אליפות אירופה. ככל הנראה אתחרה ביחיד משקל קל. לאחר מכן, אצא לפגרה, כדי לנקות קצת את הראש. זאת הייתה שנה ארוכה עם הרבה עליות ומורדות בדרך. אני מתכנן לטוס קצת לארה"ב, על מנת להתחרות שם בתחרויות מקומיות ולאחר מכן לחזור לארץ, להיכנס לעונה הבאה ובה להגיע לאליפות עולם – זה היעד שלי. בנוסף, אני מתכוון כל הזמן להמשיך ולנסות לגעת בחלום האולימפי של טוקיו 2020. מקום טוב באליפות העולם יקדם אותי למטרה הגדולה ביותר, שהיא האולימפיאדה".
זיבצנר בן ה-19 מהרצליה משרת כמש"ק שלישות בטייסת מאה בשדה דב, ובמשחקי המכביה האחרונים זכה במקום הראשון בחתירה בזוגות וברביעייה.
צילום: מיקי רביב
זיבצנר נולד בירושלים ובגיל 4 עבר להתגורר בהרצליה עם הוריו ואחותו הגדולה. הוא למד בביה"ס היסודי "נוף ים", העוסק בין היתר בפעילות ימית. שם, הוא נזכר, נפגש לראשונה עם תחום השייט: "בכיתה ה' נסענו בכל יום שני בבוקר למרינה ועשינו פעילות ימית. בין היתר, חתרתי בסירות חתירה מבלי לדעת מה זה עדיין. בטח שלא ידעתי שתוך כמה שנים זה יהיה מרכז חיי".
הוא התחיל לחתור כשהיה בן 14. "שיחקתי כדורסל בכיתת הספורט של 'בן גוריון' בהרצליה והבנתי שאני רוצה לעסוק בספורט אינדיבידואלי, יחידני, שבו אצליח בזכות ההישגים שלי. באותה תקופה התקיימה אולימפיאדת לונדון ואמרתי לעצמי שאולי אזפזפ מעט בערוצי הטלוויזיה כדי למצוא משהו מעניין. זפזפתי והגעתי לספורט הזה. זה נראה מטורף – שש סירות במקצה במהירות גבוהה, כולם נראים תותחים אחד אחד. אמרתי לעצמי שזה הספורט שלי, זה מה שאני רוצה לעשות. יום לאחר מכן כבר נסעתי למרכז דניאל לחתירה בתל אביב והכרתי את המאמן שלי לשעבר. היה אז יום רביעי, הוא אמר לי להגיע בראשון ואני זוכר שהייתי מאוד לחוץ ורציתי כבר להגיע. התחלתי להתאמן שלוש פעמים בשבוע ומהר מאוד הבנתי שאני רוצה יותר. עליתי תוך חודש לשבעה אימונים בשבוע ולאחר מכן ל-12".
מאולם הכדורסל לנחל הירקון. יואב זיבצנר
זיבצנר מספר כי הוריו תומכים מאוד בבחירה שלו וכי הדבר קירב אותם אף יותר כמשפחה. "כשרציתי לגמור עם הכדורסל אבא שלי אמר לי שלא משנה מה אני עושה, אני עובר לעסוק בספורט אחר. זה נשמע כמו אבא שדורש יותר מדי מהבן שלו, אבל זה לא. זה נאמר כדי שאצא מהבית ולא אתקע בו. מהרגע הראשון הוא תמיד תמך בי, הוא זה שהביא אותי למרכז דניאל בפעם הראשונה, ועד היום מלווה אותי. הוא ואמא שלי לוקחים אותי לאימוני בוקר וצהריים. לפעמים אני מרגיש כמו ילד קטן שצריך בייביסיטר, אבל זה נעשה נטו מתוך תמיכה ודאגה. הם רוצים שאצליח ומוכנים לשלוח אותי למחנות בחו"ל, בכל מני מדינות נידחות כאלה, שההסתגלות בהם קשה, במשך עשרות ימים בשנה". כיום, בעקבות יואב, עוסקים גם הוריו בחתירה כתחביב.
"הרבה יציאות נדפקו לי בגלל האימונים"
לאורך השנים שילב זיבצנר את האימונים עם הלימודים בתמיכת בתי הספר. "זה אומר שבכל יום אתה קם בשש בבוקר, נוסע לאימון בוקר בתל אביב, חוזר באוטובוס ללימודים ב'בן גוריון' בהרצליה ולאחר מכן בתיכון 'הראשונים', מסיים את יום הלימודים, עולה שוב על אוטובוס ונוסע לאימון שני. בתיכון מאוד עזרו לי עם זה, כל הזמן ניסו להקל עלי, לתת לי שיעורים נוספים. אני צריך להודות להם יותר על כל המאמצים שעשו".
ב-2015 זכה יואב זיבצנר, עם בן זוגו עמרי שנצר, באליפות ישראל לנוער בחתירה אקדמית בסירה זוגית. ב-2016 היה לאלוף ישראל בזוגית במשקל קל ולסגן אלוף ישראל ליחיד במשקל קל. השנה נכנסו הוא ושנצר לסגל נבחרת ישראל והוכתרו לאלופי ישראל לבוגרים בזוגית. בנוסף, זיבצנר הוא סגן אלוף ישראל ליחידים במשקל קל לבוגרים. השנה הגיע לחצי הגמר באליפות איטליה. ולהצלחה הפרטית יש לעתים מחיר חברתי.
בתחרות באיטליה. צילום: איגוד החתירה איטליה
"לא היה לי הרבה זמן לעשות דברים אחרים חוץ מהספורט, כי ברגע שאתה קם בבוקר מוקדם ולפני שעות בית הספר הולך ישר לאימון, אתה לא נער כמו כולם. זה לא שהייתי תקוע בבית, הייתי יוצא עם חברים תמיד. אני וחברים תמיד נפגשים בשבתות בספורטק כדי לשחק כדורסל, אבל אני חייב להודות שהרבה יציאות נדפקו בגלל אימוני בוקר והרבה פעמים כשרצינו לצאת למסיבות ולדברים כאלה בערב, הייתי צריך להגיד 'מצטער אחי, אבל יש מחר תחרות או אימון בוקר או מדידה'. מה שכיף הוא שבמרכז דניאל הכרתי חברים באמת טובים, שהיום אני יכול לקרוא להם משפחה. אלה חברים שאני יוצא איתם ואנחנו ממש חיים ביחד ועושים הכל ביחד במחנות האימונים. בנוסף, אני מאוד אוהב לצאת לנמל בעיר ולהסתובב בה יחד עם חברה שלי".
אז כן, יש גם זוגיות בת כמה חודשים, עם תלמידת תיכון מהרצליה, קשר שמשתלב עם הספורט והצבא ואורח החיים האינטנסיבי של התקווה האולימפית למשחקי טוקיו 2020. "לפעמים זה קשה, כי שנינו רוצים להיות אחד עם השני ולא תמיד אפשר, אבל היא מקבלת, תומכת ומבינה את זה. לפעמים אני צריך לקום ולצאת מוקדם בבוקר לפניה או לחזור לראות אותה רק בסיום האימונים שלי, אבל ברגע שאין אימונים ודברים מהסוג הזה אנחנו תמיד ביחד. היא מגיעה לעודד אותי בהרבה מהתחרויות וכשאני נוסע לתחרויות בחו"ל היא תמיד כותבת לי הודעות יפות ומאחלת לי בהצלחה".
"ראיתי את המטרה שלי כבר בגיל 15"
זיבצנר מספר על ההצלחות בתחרות האחרונה במכביה: "הגענו לגמר שם חתרו נגדנו שתי סירות מארה"ב ואחת מארגנטינה. היו גלים קשים באותו יום, לכן החלטנו שאנחנו הולכים על בטוח ויעיל, כדי לא להגיע למקרה של התהפכויות או סרטנים (מקרה בו המשוט נתקע בתוך המים, ה.ד). התחלנו את המקצה והצלחנו לפתוח פער מהתחלה. ארגנטינה לחצו אותנו והם התחילו לצעוק משהו בספרדית שלא הבנתי, אבל הצלחתי להבין שהם הולכים לתת את הכל כדי לנסות לעקוף אותנו ב-500 מטר האחרונים. ופתאום ראיתי את המשוט שלהם נתקע בתוך המים ועולה בזווית אנכית לסירה, דבר שמעולם עוד לא ראיתי בתחרות. הם היו במקום השני עד לאותו הרגע, אבל הסירה שלהם נעצרה כמעט למהירות אפס. הסירות האחרות עקפו אותם והם יצאו מהתחרות. אני זוכר איך הבחור הארגנטינאי ממש בכה שם והלכתי לעודד אותו".
צילום: מיקי רביב
ברביעייה בה זכה במקום הראשון במכביה, חתר זיבצנר עם מאמנו, אולג גונורובסקי, ועם שני חותרים מהרביעייה האולימפית של ישראל: ברק חצור (33), שנפצע בשירותו הצבאי בחטיבת הצנחנים במהלך פעילות בג'נין ולו נכות ברגל; ואחיה קליין (26), קצין ביחידה מובחרת בחיל ההנדסה שנפצע בפיצוץ מנהרה בעזה וראייתו נפגעה קשות.
זיבצנר משרת בבסיס שדה דב עם חברו עמרי שנצר בן ה- 19 מתל אביב, גם הוא ספורטאי מצטיין וחבר נבחרת ישראל בחתירה, שזכה במכבייה במקום השני בחתירה ליחיד ובמקום הראשון ברביעיות. שנצר הוא גם אלוף ישראל בחתירה ליחידים למרחק 2,000 מטרים. השניים הכירו במרכז דניאל לפני ארבע וחצי שנים וכיום יוצאים מהבסיס פעמיים ביום לאימונים במרכז, לפני ואחרי עבודת השלישות.
זיבצנר מספר כי מפקדיו בצבא תומכים בו מאוד ונותנים לו את המעטפת הדרושה על מנת לא לפספס את האימונים והתחרויות. "אני לא עושה הרבה שעות אבל כמובן רוצה לתרום למדינה כמה שיותר במה שאני יכול. מבחינה חברתית יש כאן קבוצה מגובשת, שאתה נכנס אליה בלי שום בעיה. נכון שזה קצת קשה, כי החבר'ה פה משרתים בבסיס סגור ואני יוצא יומיות, אבל שום דבר לא כזה בלתי אפשרי. בסופו של דבר כולם רוצים להכיר אחד את השני ולהיפתח".
"אני לא מתחרט לגבי הבחירה בספורט החתירה", מסכם יואב זיבצנר. "הגעתי לאתרים ולכל מני מקומות שלא הייתי מגיע אליהם בחיים אם לא הייתי 'יושב' על המים ומתחרה בחתירה אקדמית. הרבה חברים לא ממש קיבלו את הספורט הזה בעבר, כי זה ענף לא כל כך מוכר. כמובן שזה לא עניין אותי, כי ראיתי את המטרה שלי כבר אז כשהייתי בן 15 – להגיע לתחרויות הגדולות – אליפות אירופה, אליפות העולם וכמובן האולימפיאדה, ופשוט המשכתי כנגד מה שאנשים אמרו וכנגד מה שהחברה אומרת. הרי מה שמצופה מכל ילד זה ללכת לכדורסל או כדורגל. ללכת לחתירה זה "ללכת נגד הזרם", אבל אני שמח על הבחירה שלי, זה גורם לך להכיר טוב יותר את הגוף שלך ובזכות זה הכרתי את החברים שלי ומקומות חדשים".
- הצילומים באדיבות דובר צה"ל
תגובות