הפריימריז בעבודה: הוד קרובי לא מתרגש מבוז'י ומאראל מרגלית

ביום חמישי שעבר סגרה מפלגת העבודה את רשימת המועמדים שיתמודדו בבחירות לראשות המפלגה ברביעי ביולי. הוד קרובי (52), תושב רעננה, נשוי ואב לחמישה ילדים, היה הראשון להגיש את מועמדתו ומספר שחוסר הניסיון שלו בפוליטיקה דווקא יכול לעזור לו להיבחר.
קרובי נולד באשדוד, לפני כעשור הוא ומשפחתו עברו להתגורר ברעננה, הוא בעל תואר ראשון ושני במנהל עסקים, יו”ר אגודת הסטודנטיםם וחבר התאחדות הסטודנטים לשעבר, פעיל חברתי וחבר מפלגת העבודה. בבחירות האחרונות היה קרובי מנהל הלוגיסטיקה של קמפיין המפלגה והסתובב עם חברי הכנסת ברחבי הארץ. במפלגת העבודה ברעננה קרובי פעיל כבר עשר שנים אך רק בשלוש שנים האחרונות הפך למעורב בפעילות המפלגה באופן שוטף. ״אני חושב שרעננה, ממש כמו הממשלה ועוד ערים נוספות בישראל, קצת שכחו שתפקידם לשרת את האזרחים ולא להיפך. יש דברים שאני מאד מרוצה מהם ורבים אחרים שפחות”.
את החיבור למפלגת העבודה קרובי קיבל כבר מבית אביו. “אבא שלי עלה לארץ בגיל 11 וכמה שנים אחרי התחבר למפלגת העבודה. הואא הקים את תנועת הנוער העובד באשדוד והיה ממקימי מפלגת העבודה באשדוד”, מספר קרובי, “הבית שלנו תמיד היה מלא בתמונות של דוד בן גוריון, גולדה מאיר וכל בכירי מפלגת העבודה שהצטלמו יחד עם אבי, זאת הייתה החממה שלי. מאז שהפכתי ליו”ר אגודת הסטודנטים לפני כ־20 שנה תמיד הייתי ברקע של מפלגת העבודה. הייתי פעיל אבל אף פעם לא הייתי במרכז הבמה”.
הרצון להפוך מחבר מפלגה לאחד שמשפיע הגיע בשנת 2000 כשאהוד ברק היה ראש הממשלה מטעם מפלגת העבודה, אז החליט קרוביי שהוא רוצה להתחיל לשנות משהו במנהיגות המפלגה שלטענתו התדרדרה. “משהו בדרך של המפלגה לא היה נראה לי נכון”, הוא אומר, “מאז שאהוד ברק היה בשלטון הרצון לעמוד בראש המפלגה תמיד היה שם, הייתי מתעצבן ורואה שפשוט מפסידים פעם אחר פעם בצורה מגוחכת למרות שהסיכויים הם לטובת המפלגה. אני חושב שהשיא היה בשנת 2011 אחרי המחאה החברתית. סוף סוף קמו האנשים במדינה, יצאו לרחובות והביעו מחאה על המדיניות הכלכלית של ביבי נתניהו. אז היה ברור שמשהו הולך להשתנות, ולמרות זאת שלי יחימוביץ’ סיימה בבחירות רק עם 16 מנדטים. בבחירות לאחר מכן, כשיצחק הרצוג התמודד מטעם המפלגה כבר הייתי מאוד פעיל, אפילו ישבתי עם הצוות האסטרטגי שלו כדי לנסות להשפיע. אמרתי להם שאחד הדברים הבולטים בהרצוג זה שהוא לא מדבר בגובה העיניים. כשהוא הציג את המצע שלו אמרתי להם: ‘יושבת עכשיו שולה מעפולה ולא מבינה מה הוא אומר’. הוא מדבר אל האליטה שבאליטה. אני לא מסוגל לראות אנשים לידי במצוקה ולהמשיך כרגיל. זה משהו שטבוע בי וזאת הסיבה שבסופו של דבר, אחרי כל כך הרבה שנים בהם ישבתי בצד, החלטתי להתמודד. בשביל אותם צעירים שעוברים לברלין, בשביל כל החקלאים שלא מרוויחים כסף, בשבילם אני הולך עד הסוף. ואני לא מתרגש מיצחק הרצוג ולא מהראל מרגלית, יותר מזה, אני הולך לנצח אותם. את עמיר פרץ אני מאוד אוהב ומעריך. אני חושב שההבדל בינינו זה שהוא בא ומשליך על מפלגת העבודה את עמדת השמאל ומתבסס רק על זה. אני טוען שמפלגת העבודה מעולם לא הייתה שמאל וגם היום היא לא שמאל. במסגרת האסטרטגיה שלי אני הולך לפרק את הגושים שנקראים ימין ושמאל ואני הולך לקחת מביבי לפחות עשרה מנדטים. אני רוצה שמפלגת העבודה תראה לכולם איך מבטיחים וגם מקיימים. אני מסתכל על אנשים ואומר להם רבותי, תסתכלו עלי, אין לי גיבנת, אני חדש ובגלל שאני חדש, בגלל שלא הייתי פוליטיקאי והרווחתי 40,000 שקל משכורת בזמן שנכים מקבלים 2,300 שקל קצבה, ובגלל שאין עלי שום כותרת של מושחת, אני אראה שיש גם דרך אחרת. אני מאמין שאם אני אקח המושכות של מפלגת העבודה, כולם ילכו אחרי. אני לא חושב שזה יהיה קל ושדברים ישתנו מהרגע להרגע אבל אני חושב שלמדינה הזאת מגיע משהו יותר טוב”.