צילומים, כתיבה ו-וידיאו: אורלי בויום
זהו מעשה בחומוס מדהים ובחור ג'ינג'י ואנרגטי במיוחד, שכנגד כל הסיכויים והדיעות הקדומות, כבר יש לו שני סניפי חומוס באזור. האחד ותיק, השני ממש חדש. ואת כל זה הוא עשה לאחר שהשתלם בנצרת ובשכם ולמד את רזי החומוס והפול, וצבר קהל מעריצים שמגיע מכל קצוות הארץ כדי לנגב את מטעמיו.
איתי גולן, החומוס של ג'ינג'י. צילום: אורלי בויום
איתי גולן, ג'ינג'י מלידה ובנשמה, פתח בחודש יוני השנה את סניף החומוס השני שלו – "החומוס של ג'ינג'י" – בתחנת הדלק שבכניסה למושב נוה ירק בשרון. כמי שלדבריו היה פושטק די רציני בילדותו והצליח להפוך את הסניף הראשון שלו בקיבוץ עינת למעצמה של חומוס, הוא חולם לפתוח כמה שיותר סניפים שיספקו חומוס כמאכל שמפיץ אהבה, חום והרבה בריאות. "חומוס זה דרך חיים, הוא מחבר בין אנשים, עושה טוב לנשמה ובמקרה שלי גם הציל את חיי במידה מסוימת והקפיץ לי את העתיד", אומר הג'ינג'י תך כדי ערבוב הגרגירים בסיר.
גולן הוא בן 50, ידוע, כפי שכבר בטח הבנתם, בכינוי ג'ינג'י. הוא אבא לשלושה ילדים (ליה בת 19, שגיא בן 15, רז בן 8) מקיבוץ עינת. והוא אוהד שרוף של הפועל פתח תקוה. "הסניף החדש שלי פועל רק כחודשיים", הוא מספר בחיוך, "אנחנו עדיין עובדים על הבאת לקוחות למקום ודואגים שכמה שיותר אנשים יכירו את הסניף ויגיעו לכאן כדי לפתוח את היום עם חומוס מנחם, משביע ובריא, חומוס שהוא תוצר של אהבה ושל הגשמה עצמית שלי".
איתי גולן, החומוס של ג'ינג'י. צילום: אורלי בויום
הניגוב וההארה
את הסניף הראשון שלו – "החומוס של ג'ינג'י" – הוא פתח בינואר 1994, בחורשת האקליפטוס של קיבוץ עינת בו הוא מתגורר ובו גדל, לדבריו לאחר שהייתה לו הארה. "בגיל 27 גרתי בכפר יהושוע ובעצם חיפשתי את עצמי", הוא מספר. "עד שחבר שלי שלח אותי לאכול חומוס בנצרת אצל אבו ג'ראר. ראיתי שם בחור שבדיוק כמוני, מחייך כל הזמן. כבר בניגוב הראשון של החומוס הייתה לי הארה והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. הרגשתי כאילו יש משהו שחותך אותי לאורך כל הגוף, צריבה חזקה לאורך עמוד השדרה, זה היה רגע שהרגשתי שמשהו שגדול ממני מציף אותי. אז הסתכלתי על חבר שלי ואמרתי לו שמצאתי את היעוד שלי בחיים. אני הולך לעשות חומוס, כי אם אצליח לגרום לאנשים להרגיש את מה שאני הרגשתי באותו הרגע שבו אכלתי את החומוס אז כנראה שהצלחתי. הרגשתי שהייעוד שלי זה להכין את האוכל הזה שנקרא חומוס כדי לעשות טוב לאחרים ולעצמי. באותה נשימה הבנתי שחבל שאת ההחלטות האחרות שלי בחיים לא קיבלתי באופן מיידי כמו את ההחלטה לעשות חומוס שהיא ללא ספק ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים".
העיר והקיבוץ
עד לפני 14 שנה קיבוץ עינת היה ידוע בנעלי העבודה והצבא הקלילות ובבית הקברות האזרחי. אבל מאז הוא מזוהה גם עם חומוס טוב. למרות ההצלחה, גולן לעולם לא ישכח את התלאות והקשיים שהיו בדרך ואת שלושת החומוסיות שקדמו לכך. "בחומוסיה של אבו ג'ראר טעמתי את החומוס האגדי ששינה את חיי והחלטתי שאני רוצה ללמוד ממנו איך מכינים חומוס. בהתחלה התקשרתי אליו והוא סרב. כעבור יום לשמחתי הוא הסכים שאתלמד אצלו אבל הבהיר לי שבחודש הראשון אני רק שוטף כלים ומתבונן במלאכת עשיית החומוס. וכך היה והייתי שם חודש וחצי. אחר כך, ב1994, פתחתי ביחד עם חבר חומוסיה בפלורנטין שהחזיקה מעמד שלוש שנים, כשמיותר לציין שלא הבנתי כלום בעולם העסקים. אחר כך הצלחתי בדרך לא דרך לחדור לחומוסיה בשכם וללמוד שם את רזי בישול החומוס והכנת המסבחה. בשנת 2000 פתחתי יחד עם שני שותפים חומוסיה באבן גבירול בשם "חומוס אבן גבירול" בתל אביב. אבל הייתה לי תחושה שזה לא זה, זה לא מה שאני רוצה ואז פתחתי חומוסיה נוספת ביפו ולאחר חודשיים נפרדתי לשלום מכל השותפים. למרות שהחומוסיות שלי בתל אביב הצליחו, רציתי לפתוח חומוס משלי בבית, בקיבוץ עינת".
הנבואות והמציאות
לאחר שנות השוטטות בתל אביב הג'ינג'י חזר לביתו שבקיבוץ עינת והתאמן על מלאכת הכנת החומוס. בהתחלה הוא חילק חומוס לתושבי המקום ולעסקים שבאזור כשהוא רכוב על אופניו. "התחלתי לעשות חומוס בבית וחילקתי אותו לחברי הקיבוץ על האופניים שלי. בשלב מסוים הבנתי שאני בשל להקים סניף בקיבוץ וביקשתי מהנהלת הקיבוץ להקצות לי שטח לחומוס. כמובן שהקיבוצניקים הרימו גבה, כי הם לא ציפו שייצא ממני משהו והם גם סקפטים מטיבם. צריך לזכור שהמקימים של קיבוץ עינת וגם ההורים שלי היו אנשים מאוד סקפטים שעברו את השואה ולכן גם ההתייחסות לחומוס שלי הייתה בהתחלה מאוד סקפטית. כולם הרימו גבה ולא ציפו שזה יצליח, חשבו שאקרוס תוך כמה חודשים, והנה אני כאן כבר 14 שנים מאכיל אותם חומוס, ואבא שלי שכבר נפטר ואמא שלי יכולים להיות גאים בי. אני לא שוכח שהייתי ילד פושטק של ממש והיה קשה להכיל אותי, כי דרשתי המון תשומת לב. אבל זה בדיוק העניין, שגם ג'ינג'ים בנשמה כמוני שהם תזזיתיים יצליחו אם הם ילכו לפי הלב, בדיוק כפי שקרה לי עם החומוס".
איתי גולן, החומוס של ג'ינג'י. צילום: אורלי בויום
הכריכים והילדים
לאחר הקמת הסניף בעינת הג'ינג'י השקיע את מלוא מרצו בעבודה על החומוס ועבד שם 24/7. "בעינת עבדתי כמו חמור ואני לא זוכר שהכנתי סנדוויצ'ים לילדים שלי לבית ספר מרוב שהייתי בתוך החומוס. כל הזמן עבודה, כי עבדתי שם לבד ורק בשנים האחרונות אני לומד לחלק את הנטל כדי שלא אקרוס. היום יש לי שני סניפים, הסניף של נוה ירק שקם לאחרונה ביוני והסניף של עינת. עינת כרגע פתוח רק עד שתיים בצהרים, נוה ירק עד 19:00 עד שאדע מה המצב שם. אני מתקלט בין שני הסניפים כשבכל אחד יש לי עובדים. בעינת יש לי חמישה עובדים וביניהם בתי ליה שיודעת להכין פלאפל מהיום שהיא הייתה עובר, בנוה ירק יש לי שלושה עובדים שעוזרים לי לעמוד בנטל".
איתי גולן, החומוס של ג'ינג'י. צילום: אורלי בויום
החלום והשמחה
ג'ינג'י טוען כי החלום שלו זה לקום בבוקר ולהכין חומוס ולכן הוא רוצה להנגיש את המאכל הזה בכל מקום אפשרי. "החומוס עשוי מגרגירי חימצה", הוא מסביר, "ומכאן שמו חומוס. מעבר להיותו קטניה הוא מפריש בקיבה חומרים שגורמים לגוף להפריש חומרים משמחים. בגלל זה חומוס לא נשאר ברמת הטרנד ובאמת שיש אנשים שמוכנים בשביל חומוס טוב לנסוע רחוק ולעשות הכל. היה לי הכי קל לפתוח חומוסייה במרכז בתל אביב, אבל בחרתי בפריפריה כי החוכמה היא לפתוח דווקא במקומות אחרים, לא מוכרים, קטנים יותר ומיוחדים כמו עינת ונוה ירק, מקומות בהם הקושי העיקרי הוא להביא אליהם לקוחות. החומוס הראה לי את הדרך הנכונה שלי ונתן לי את הטעם של החיים ואני רוצה להנחיל אותו הלאה לכמה שיותר אנשים. וכן, יש לי גם מסר של ג'ינג'י, תלכו תמיד עם הלב שלכם כי רק הוא יכוון אתכם נכון להגשמה שלכם ולאושר שלכם, והכי חשוב, כמה שיותר חומוס על הבוקר אבל לא אחרי השעה 12, ככה תהיו מאושרים ותרגישו בבית".
איתי גולן, החומוס של ג'ינג'י. צילום: אורלי בויום
תגובות