סגרנו, לא ברור מתי נשוב: עשרה בעלי עסקים מספרים על מלחמת ההישרדות שלהם

"אני שוקל לפתוח את החסכונות של הילדים"

אבנר ורונית סויד, מסעדת השווארמה שלי בכפר בכפר סבא

אבנר סויד

אבנר סויד, בן 57, ואשתו רונית, מנהלים את "השווארמה שלי בכפר" ברחוב ויצמן בכפר סבא מזה 15 שנה. הם מעסיקים שמונה עובדים שנאלצו בשבוע שעבר לצאת לחל"ת. לטענת סויד, אם העסק שלו ישאר סגור הוא עלול לאבד אותו לחלוטין ולשקוע בחובות. את העסק נאלץ לדבריו לסגור לאחר שהובהר לו כי השווארמה לא יכולה למכור מזון בטייק אווי אלא רק במשלוחים.

"אני חבר באיגוד המסעדות", הוא מספר, "התקשרתי למנכ"ל האיגוד ושאלתי אותו למה מאפיות שמוכרות עוגיות, עוגות ומאפים מיוחדים או קיוסקים שמוכרים סיגריות וממתקים שיש להם קצת חלב במקרר – אצלם אפשר לקחת טייק אווי, להזמין בטלפון כדי לבוא ולקחת או לעמוד מחוץ לעסק ולחכות שיכינו, ולמה אנחנו בעלי המסעדות לא יכולים, אלא רק במשלוחים. הוא אמר שישלח מכתב לשר הבריאות בנושא. אבל בינתיים אנחנו ניזוקים בעשרות אלפי שקלים בחודש. במשלוחים לבד אני לא מצליח להגיע ל-50 אחוז מהמחזור. לכן הוצאתי את כולם לחל"ת. העסק סגור, העובדים לא עושים כלום בבית, וגם אנחנו יושבים בבית ולא עושים כלום והבנק צועק הצילו. כל היום מלחמות עולם".

אתה מרגיש שעושים לכם איפה ואיפה?

"בדיוק ככה. וזה בסופו של דבר נופל כנטל על המדינה. אחרת הייתי מעסיק ארבעה עובדים מהשמונה וחצי מהנטל היה נופל עלי וחצי על המדינה. ובאמת עד ההחלטה הזאת עבדו ארבעה עובדים במשרה מלאה והצלחתי להחזיק את עצמי, את העובדים ואת ההוצאות של העסק. ככה אני מפסיד היום מדי יום כמעט 3,000 שקלים. עזוב שהעירייה אולי תבטל את הארנונה ואולי יש אפשרות לקבל הלוואות בחסות מדינה, אבל את זה צריך להחזיר".

כמה זמן תוכל להחזיק ככה כשהעסק סגור?

"מקסימום עד אחרי יום העצמאות, וזה בתנאי שאני מקבל את הלוואת המדינה. אם אני נשאר סגור אז לאחר הקורונה אני סוגר את העסק ומפטר את כולם. יש לי ארבעה ילדים בבית. אחד גדול שעובד איתי, ילדה חיילת, ילד בן 18 וילדה בת עשר וכרגע אני שוקל לפתוח את החסכונות שלהם".

זה מפחיד אותך?

"מאוד. אנחנו העצמאים משלמים אלפי שקלים בחודש לביטוח הלאומי אבל לא זכאים לכלום. הם צוחקים עלינו. רוצים לתת לנו 6,000 שקלים באפריל ואז עוד 6,000 במאי".

זה לא פשוט.

"אם העסק יתמוטט גם אני אתמוטט וגם המשפחה תתמוטט וגם העובדים שלי והמשפחות שלהם. אלה לא אנשים שיש להם כסף בצד. את האמת, הדילמה שלי מאוד גדולה מה יהיה בתקופה הקרובה כי גם אם הקורונה תסתיים המצב לא יחזור להיות מה שהיה. יקח הרבה שנים עד שהגלגל יחזור להסתובב. ומי צפה את זה? אני בחודש אוגוסט השקעתי בעסק מיליון שקל בשיפוצים. אם הייתי יודע שככה יהיה – שקל לא הייתי משקיע".

במקרה כזה תפשוט רגל?

"אני לא יכול להרשות לעצמי. כבר עברתי את זה פעם אחת. אני כבר מבוגר. בסוף עצמאיים בשלב מסויים עוד ירו לעצמם בראש. יש בקופה הציבורית היום 140 מיליארד דולר. תשחררו קצת כסף קיבינימט. תנו לאנשים לנשום. אם אני כעצמאי פוחד על החיים שלי ועל העתיד של הילדים שלי המצב מאוד חמור".

"להרים את עצמך מכזה הרס כלכלי יקח שנים"

מלי ורדי, החנות פרחי מלי – תשומת לב בכפר סבא

מלי ורדי

חנות הפרחים של מלי ורדי, בת 65, ברחוב המעפילים 32 בכפר סבא, פועלת מאז 1988 והפכה לשם דבר. היא נשואה, אם לארבעה וסבתא לשלושה ומעסיקה עובדת אחת בחנות. "ב-13 במרץ כבר הרגשתי את ההשפעה של הקורונה על העסק שלי וכעבור יומיים סגרתי את המקום", היא מספרת, "זה נורא מוזר לסגור את העסק. החנות שלי היא מוסד, מכירים אותי ואת איכות הפרחים ועד עכשיו עבדתי יפה מאוד והצלחתי לקיים את הבית. עכשיו אחרי שסגרתי קליינטים לפעמים מצלצלים ומבקשים ואני, חולת אסטמה, מפחדת לצאת. ביום שישי האחרון הזמנתי פרחים בדיוק לשלושה קליינטים. אף אחד לא נכנס ואף אחד לא צלצל. זה היה יום שישי הכי הזוי בחיי במשך 32 שנים שיש לי את העסק. שתבין, בימים האלה אנשים דואגים לאוכל ודואגים ליום סגריר ואם יש להם שקל ביד או בכיס הם לא יבזבזו אותו על זר פרחים".

לדבריה, בכל יום שהעסק סגור היא מפסידה כסף. "אני מפסידה את הפרנסה שלי", היא אומרת, "יש לי שגרה. בימים כתיקונם אני נוסעת מדי יום להביא פרחים ממחסנים, אנשים מצלצלים ומזמינים, גם בתי ספר, מוסדות, אוניברסיטאות מזמינים פרחים לשבת או לאירועים. פסח נותן בוסט של פרנסה, אחר כך יום הזיכרון ויום העצמאות, יש טקסים בבתי הספר. עכשיו יש לי הרבה מאוד הפסדים. פרחים זה לחיזור, לאהבות, לשמחות לעצב – פרח זו תשובה לכל דבר, ועכשיו יוק. אני משלמת שכירות 32 שנים, משלמת ארנונה ומס שילוט מטומטם והוצאות. אפילו דפי זהב לוקחים כסף וגם הביטוח של החנות. מישהו יעצור את זה?".

אז איך מקיימים את הבית?

"בעלי שליח ולשמחתי הרבה הוא עובד. עזר כנגדו. עכשיו נצטרך לצמצם את הכל".

תחזרי לחנות אחרי המשבר?

"זה נורא תלוי מה יהיה. נצטרך לאסוף את השברים ולראות מה הלאה. מי שחושב שהוא יודע הוא טיפש גדול. להרים את עצמך מכזה הרס כלכלי יקח שנים. זה לא שמחר כולם יסעו עוד פעם לחו"ל, יקנו את הבגדים הכי טובים והמותגים הכי יקרים ויקנו פרחים על ימין ועל שמאל. תהיה האטה. גם העשירים יהיו עניים. אני בן אדם שעבד למחייתו וסגרתי כמו כולם. אני לא יוצאת דופן".

"הסירה תטבע עם כולם והמדינה תצטרך להתמודד"

תומר קרקו, MEGA PHONE, קניון G בכפר סבא

תומר קרקו

"זה מוזר לראות קניון מת", אומר תומר קרקו, בן 39, הבעלים בשנתיים וחצי האחרונות של חנות הטלפונים, המעבדה והאביזרים מגה-פון בקניון G בכפר סבא, "זה התחיל כשלא באו אנשים בכלל לקניון גם כשהיה פתוח, ואז ב-15 למרץ סגרו את הקניון לגמרי. יש לי ארבעה עובדים ואת כולם הוצאנו לחל"ת. לשלוח אותם הביתה זה אולי החלק הכי קשה שיש. גם כשאתה חושב איך משלמים צ'קים, איך מסתדרים ואיך מתגלגלים – הכי קשה לעשות את השיחות האלה עם העובדים. אבל הם ראו את המצב עוד לפני כן והסברתי להם שעדיף שיתחילו לדאוג לעצמם מבחינת החל"ת והם באמת היו בין הראשונים שהגישו את הבקשות".

קרקו לא יודע איך יצא מהחובות. "אנחנו במצב לא קל", הוא מודה, "זה לחשוב איך להסתדר ב-10 לחודש כשיורדים צ'קים ומשכורות, שכירות שכנראה ביטלו או דחו, ארנונה שצריך לשלם ויש הלוואות שלקחנו – אחת ירדה כבר ב-26 ואחת תרד ב-10 בחודש הבא. יש לי ארבעה ילדים, אחת גדולה והשאר קטנים, כולל אחת תינוקת. אשתי כרגע לא עובדת. היא מורה ויצאה לחופשת לידה ועוד מקבלת כמה שקלים מהביטוח הלאומי, אבל אני היחיד שמפרנס את הבית. פתאום ביום אחד אין הכנסות ואתה חושב איך עוצרים את כל התשלומים".

איך?

"או שהחשבון ייכנס למינוס ושהבנק יתמודד עם זה או שמחכים לבשורה מהמדינה שלא תבוא. הגשנו בקשה להלוואה. אמרו שתוך תשעה ימים תהיה תשובה, בינתיים עבר חודש".

מפחד?

"כבר לא. בימים הראשונים לא ישנתי בלילה, היה פחד, דיכאון ועצבים וזה עבר בסוף. הבנתי שאני לא יכול לסחוב את זה על הגב שלי. אתה קורא ואתה בקשר עם עסקים אחרים – כולם באותה סירה. הסירה תטבע עם כולם והמדינה תצטרך להתמודד. אני לא מאמין שיתבעו את כולם או יעקלו לכולם את החשבונות. הגענו למצב של מה שיהיה יהיה".

כשהמשבר יסתיים תפתח את העסק?

"נפתח, אבל אני מפחד שמה שיהיה אחר כך לא יספיק כדי להחזיק אותו. גם כשיגמר העניין הזה עם הקורונה לאנשים יהיה קשה מבחינה כלכלית. הכלכלה תעבור למשהו אחר לגמרי, משהו שלא הכרנו. לצערי יש הרבה בעיות לבעלי עסקים, אם זה קורונה, או נת"צ או שמעלים את המס. לעצמאים תמיד יש עם מה להתמודד".

"אני אומר ללקוחות ללכת לסופר פארם לקנות צבע"

אלי נגר ומשה מרדכי, מספרת E&M ברעננה

משה מרדכי ואלי נגר

המספרה של אלי נגר ומשה מרדכי פועלת כבר 18 שנה במרכז אש סנטר בצומת הרחובות אחוזה ובר אילן ברעננה. למרות זאת, לדברי שני השותפים המשבר יכול להביא לסגירתה הסופית. "לפני שבועיים בערך סגרנו את המספרה", מספר נגר, תושב רעננה, "כרגע אנחנו עדיין לא מרגישים את זה בכיס וזה יגיע ברגע שירדו לנו התשלומים ולא ייכנס לנו כסף. אנחנו נתחיל לעכל את זה כשירד לנו מינוס רצחני. כרגע אני עוד לוקח את זה כחופש, אבל ברגע שירד התשלום הראשון זה יפגע בנו כמו פצצה".

הלקוחות עדיין מתקשרות?

"בטח, הן כל הזמן שואלות מה יהיה ומתי המספרה תפתח. אבל כרגע אנחנו לא יכולים לפתוח בגלל ההנחיות. יש הרבה לקוחות שרוצות למשל לצבוע את השיער ואין להן איך, אז אני אומר להן ללכת לסופר פארם לקנות צבע, מה כבר יש לעשות?".

מה עשיתם כדי להתמודד עם הגזרה הכלכלית?

"התקשרנו לבעל הנכס כדי לראות מה אפשר לעשות לגבי שכירות. אחרי זה לעירייה כדי לראות מה אפשר לעשות לגבי ארנונה, שם אמרו לי שיחזרו אלי, אחרי זה לרואה החשבון כדי לראות מה אפשר לעשות כדי לצמצם. מה שאפשר לעשות, עשינו".

איזו עזרה היית רוצה לקבל מהרשויות השונות?

"אני רואה שבאנגליה נותנים לעצמאים חלק גדול מהמחזור החודשי שלהם. הייתי רוצה תזרים, הכנסה כלשהי, במקום לשלם חובות, לקחת הלוואות ולהיכנס לברוך שיפיל בסוף את העסק. אם לא ילכו לקראתנו ברשויות הממשלתיות, בעירייה, נקרוס".

איך אתה רואה את היום שאחרי?

"אני מקווה מאוד שיהיה מלא עבודה, כי כל הזמן הזה כולם בעצם רק ישבו וחיכו ולא הלכו למספרות. אני מקווה שהכל יחזור לקדמותו מהר. אבל אם המספרה לא תעבוד יותר משלושה חודשים יכול להיות שנסגור את העסק".

מרדכי, שותפו של נגר, מוסיף: "יש חששות גדולים בקטע של מה יהיה הלאה", הוא אומר, "כרגע הבעיה הגדולה היא חוסר הוודאות. אם היינו יודעים שזה רק שבועיים למשל, או חודש, אז בסדר. אבל אתה לא יודע מה יהיה. יש לי את ההוצאות של המספרה, שכירות ועוד משכנתה על דירה שקניתי. אני לא יודע איך אני הולך לשלם את כל זה. לאורך כל השנים מתייחסים רק לשכירים, שאני מאוד מעריך אותם, ויש גם עובדות שכירות במספרה שנאלצנו להוציא לחל"ת, אבל לא מתייחסים לעצמאים. לא חושבים על זה שהעצמאים הם אלה שמחזיקים את המשק. מחזיקים בתים ומשפחות על הגב שלהם, אבל אף אחד לא מקבל עזרה. שמעתי דיבורים על מענק של 6,000 שקלים מהממשלה, זו בדיחה. זה בקושי מכסה שכירות".

"הקניון פשוט התרוקן בבת אחת"

חיים מרציאנו, חנות ALL+ בקניון רננים ברעננה

חיים מרציאנו. צילום Johann Thuillier – jo’event

חנות הקמעונאות והלואו-קוסט ALL+ בקניון רננים ברעננה, שמוכרת כלי בית ומוצרים אחרים, קיימת כבר שנה וחצי. לדברי הבעלים והמנהל, חיים מרציאנו, החנות סבלה מהפסדים קשים עוד הרבה לפני הנחיות משרד הבריאות שחייבו אותה לסגור את שעריה. "היו לנו הרבה עובדים שעבדו במשרת סטודנט, וגם עובדים במשרה מלאה, סך הכל חמישים עובדים", אומר חיים, "לצערי, הייתי צריך להוציא את כולם לחל"ת. ההפסדים התחילו גם לפני שסגרנו את החנות. לפני שלושה שבועות, כשפורסם שהייתה חולת קורונה שביקרה בקניון רננים והקניון פשוט התרוקן בבת אחת, כאילו רוקנת אוויר מבלון. ברגע אחד לא הגיעו יותר אנשים לקניון, הייתה ירידה דרמטית של עד 80 אחוז בפדיון היומי. בערך לפני שבועיים רוב הקניון נסגר מלבד סופרמרקטים, על פי ההנחיות של משרד הבריאות".

איך מתמודדים עם זה שמקור ההכנסה היחיד שלך נעלם?

"מדינת ישראל הזניחה חד משמעית את העצמאים ובעלי העסקים הקטנים. הם משלמים הכי הרבה מיסים והם המנוע הכי גדול של המשק. אני באופן אישי לא זכאי למענק של 6,000 שקלים כי המחזור השנתי שלי גדול מדי. התנאים שלהם הזויים. אני לא יכול לצאת לחל"ת כי אני בעל שליטה בעסק ואת כל התשלומים אנחנו עדיין צריכים לשלם, אי אפשר לברוח מהם. לדעתי כל בעלי העסקים במדינת ישראל בסכנה קיומית. אין עסק בישראל, מבין העסקים הקטנים, שיכול ומסוגל להכיל משבר בסדר גודל כזה. זה כמו אסון טבע, רק שבאסון טבע יש מדינה, חברת ביטוח, יש מי שיחפה עלייך. כאן אין כלום ואין לנו יכולת. כאדם דתי אני בוטח בשם ואחכה. מה שנקרא, מצפים לישועה. אין משהו אחר לעשות".

הקניון בא לקראתך בשכירות?

"הקניון הודיע שלא יגבה שכירות עבור פרק הזמן שבו החנויות סגורות. כך להבנתי נוהגים כל הקניונים בישראל".

איך אתה חושב העסק שלך ייראה בסוף המשבר?

"אם המדינה לא תוביל מהלך נכנס למיתון שאף אחד לא ראה כמוהו בשנים האחרונות. אנחנו עסק שמוכר סחורה בזול אז יחסית אנחנו פחות חוששים. אם לקוחות יתחילו לברור מחירים הם דווקא יבואו אלינו. אבל בסופו של דבר כולם יפגעו. אני לא חושב שלאנשים יישאר כסף אחרי המשבר".

"אנחנו בסכנה קיומית"

עידן דותן, פאב השנקין ברעננה

עידו דותן. צילום לבנה צלמים

פאב השנקין באזור התעשייה של רעננה היה אמור לחגוג עשור לפני כשלושה שבועות בחגיגת ענק. במקום זה הוא נאלץ לסגור את שעריו בעקבות הנחיות משרד הבריאות. "עברנו איזשהו תהליך", אומר עידו דותן, אחד השותפים בבר, "בהתחלה עוד ניסינו לצמצם את מספר המבקרים אבל תוך מספר ימים זה כבר הגיע לסגר של ממש והיינו חייבים לסגור. כל התכניות שלנו נגנזו. בין אם זה תפריט חדש, חגיגות העשור, כל מה שרצינו לחדש ולשפר במקום הוקפא. יש כמובן את ההוצאות המטורפות שלנו שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם כמו ספקים וארנונה. אנחנו בסכנה קיומית. עסק שהוא בריא, יציב, שעברו בו דורות של עובדים, נמצא בסכנה. הוצאנו את כל 30 העובדים שלנו לחל"ת. תרמנו מלאים בשווי עשרות אלפי שקלים מהמטבח, לא היה לנו מה לעשות איתם".

איך מתמודדים עם המכה הכלכלית?

"אנחנו כרגע במצב מאוד בעייתי. חוץ מלחשוב על פתרונות יצירתיים שיעזור לנו לשרוד, אין לנו מה לעשות".

בדומה למספר עסקים ברחבי הארץ, גם השנקין פתח בקמפיין מימון המונים במטרה להציל את עצמו, קמפיין שפועל בשיטת "שלם עכשיו, תקבל אחר כך". הגולשים יכולים לרכוש חבילות משקאות ואוכל במחיר מוזל ולקבלם בסוף המשבר.

אתם מקבלים עזרה מהרשויות המקומיות? מהממשלה?

"לא מקבלים כלום. הייתי רוצה קודם כל לעצור את הארנונה והשכירות. לא דחייה אלא עצירה. אין סיבה שאני אשלם ארנונה או שכירות על עסק שהוא סגור. ההלוואות שמציעים לנו בערבות המדינה הן בריבית גבוהה מאוד. למה אני צריך לשלם ריבית על משהו שהוא כוח עליון? אתם רוצים לעזור לנו? תנו לנו הלוואה עם ריבית אפסית. הייתי רוצה גם עזרה של הרשות המקומית להניע את העסק מחדש".

איך מתאוששים ממכה כלכלית כזאת?

"זה מסוג המשברים שדורשים סולידריות. זו הדרך היחידה שאפשר לצלוח אותם בצורה טובה. צריך סולידריות מכל הגורמים, בין אם אלה הגורמים שאנחנו עובדים איתם, או בין אם זה מהחברה והקהילה. כמו שאני קונה פרחים מחקלאי שאני יודע שהמשק שלו בסכנה, אני מצפה שאנשים יקנו ממני. אנחנו צריכים סולידריות קהילתית בתוך רעננה שתוביל לכך שהכלכלה המקומית תצליח ותפרח מחדש. אנחנו צריכים שהמדינה תבין שהעסקים הם המנוע של המשק ולא להיפך. אם השנקין נסגר 30 עובדים הולכים הביתה, עובדים שלחלקם יש משפחות. ואז הספקים נפגעים, וכן הלאה. זו תגובת שרשרת, וחשוב לזכור את זה. אנחנו נלמד לחיות בצל הקורונה, עד שיימצא חיסון, אבל החוכמה היא להבין איך העסקים מתקדמים קדימה והחיים לא נעצרים בגלל זה".

"אני כרגע אוכלת את החסכונות שלי"

סיגל חיים, חנות אופנת סיגל ברעננה

סיגל חיים

כבר כמעט ארבעה עשורים שסיגל חיים, הבעלים של "אופנת סיגל", הייתה פותחת מדי בוקר את החנות המוכרת ברחוב אחוזה. כשמשבר הקורונה פרץ, חיים עוד ניסתה למצוא פתרונות יצירתיים כדי להמשיך ולפעול אך אלה לא צלחו, מה שלבסוף הוביל אותה לסגור את החנות לגמרי. "עד 20 במרץ עוד ניסיתי לעשות שירות משלוחים שקראתי לו 'סיגי אקספרס'", היא מספרת, "ניסיתי לאפשר לנשים לבחור בגדים דרך המצלמה בשיחת וידאו ואז לשלוח אליהן את הבגדים הביתה. אבל לא הייתה היענות, אז כמה ימים אחרי כבר סגרתי את החנות לחלוטין. באתי בשבוע שעבר רק כדי לחגוג את יום ההולדת שלי עם שלוש חברות כי לא רציתי שייכנסו אלי הביתה, אבל חוץ מזה זהו. כבר מה-16 במרץ לא פתחתי קופה, וככה גם רוב הסוחרים באחוזה שהם לא סופרמרקטים".

זה עזר שהעירייה הציעה לדחות את תשלום הארנונה של מרץ לחודש מאי?

"רוב הסוחרים משלמים בהוראות קבע, להתחיל לשנות הוראות קבע זה בלגן וגם ככה הארנונה ירדה לי כבר בהוראת קבע רגע אחרי שהודיעו, והחיוב הבא הוא במאי אז זה לא באמת משנה".

איך את מסתדרת כלכלית עם המצב החדש?

"אני בת 59. עד שאני אקבל ביטוח לאומי יקח שנים. והמלאי בחנות פשוט לא רלוונטי ומתבזבז לי. הרי מדובר באופנה ואופנה משתנה. אני לא עובדת אבל עדיין צריכה לשלם שכירות, ביטוח לאומי. אנחנו הסוחרים מקבלים אפס עזרה, אפילו לא כיכר לחם. הייתי רוצה שיורידו את כל תשלומי השכירות ל-50 אחוז, הרי החנויות סגורות. אני כרגע אוכלת את החסכונות שלי. בעלת הנכס שלי אמרה לי לא לשלם לה שכירות אבל לא יכולתי, זאת ההכנסה שלה. מישהו אחר היה קופץ על ההזדמנות הזאת בשתי ידיים".

מה יהיה המצב של העסק כשכל זה ייגמר?

"אני לא יודעת אם אפתח את העסק. איך הספקים יסתכלו עלי? הצ'קים שלי כבר לא יהיו שווים כלום בעיניהם כי הם יפחדו שאבטל אותם. יש לי חסכונות ואני מקווה שיספיקו ואני מקווה להמשיך, כי אני לא יודעת לעשות שום דבר אחר חוץ מלהפעיל את החנות שלי. אבל אין ספק שאני אצטמצם. אני אעבוד עם פחות ספקים, יהיה פחות ביקוש, חברות ביגוד יפשטו את הרגל. השוק ישתנה לגמרי".

"כבר ביוני המוזיקה תנגן והסושי יתגלגל"

אילן טריגר, מסעדת נאמוס בהרצליה

אילן טריגר

מגפת הקורונה והמשבר שהגיע בעקבותיה לא פסחו גם על המסעדה היפנית נאמוס במרינה הרצליה שנסגרה לפני כשבועיים. 82 עובדיה הוצאו לחל"ת והבעלים של המסעדה, אילן טריגר, מספר שכבר הפסיד עשרות אלפי שקלים. למרות הכל הוא נשאר אופטימי ומבטיח שבקיץ הזה הלקוחות של נאמוס ישובו לאכול במסעדה. "סגרתי את המסעדה ב-14.3 בערב, מיד אחרי שראש הממשלה הודיע על ההנחיות החדשות. ראיתי את זה מגיע שבוע לפני כן. כמות הביטולים היתה גדולה מכמות ההזמנות ולא הגיעו כבר אורחים. עם ישראל נטל על עצמו סגר, כך שאם ביבי לא היה סוגר אותנו בבתים עם ישראל היה סוגר. גם אחרי שסגרתי את המסעדה העבודה מאחורי הקלעים המשיכה. ניקינו וארגנו את המסעדה במשך כמה ימים לסגירה לתקופה ובהנהלת החשבונות ארגנו את כל הטפסים כדי ש-82 העובדים שלי שיצאו לחל"ת יקבלו דמי אבטלה".

למה לא עברת למשלוחים בלבד והחלטת לסגור?

"לא היה לי מערך משלוחים רציני. המשלוחים שעשיתי היו לקהל הקבוע שלי אבל זה לא יכול היה לכסות את ההוצאות הקבועות והייתי מפסיד הרבה יותר. סגרנו את המסעדה על סחורה טרייה שאנחנו קונים יומיום – דגים, בשר וירקות. נתתי, חילקתי וזרקתי סחורה בעשרות אלפים. אם מסתכלים על מה שהייתי יכול להרוויח בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, אז הפסדתי מיליונים כי אני מסעדה מצליחה. אבל אם אני מסתכל רק על כמה אני אפסיד מהכיס עכשיו אז זה מאות אלפים. גם אחרי שסגרתי ההפסדים שלי ימשיכו כי אני מסעדה אתנית ויש לי מומחים זרים לסושי מתאילנד והם לא יכולים לצאת לחל"ת כי הם לא אזרחי ישראל ויצאה הוראה של מינהל האוכלוסין שעל אף שהמסעדה סגורה אנחנו נמשיך לשלם להם משכורת כל חודש עד שהקורונה תמות. אולי יוותרו לנו על הארנונה ועל מקדמות המס שאנחנו משלמים כל חודש, אבל מכיוון שהעסק סגור ואני לא משלם מקדמות מס כי אין לי שום מחזור אז זו מתנה שהיא סתם מהפה והחוצה. בקיצור, לא מקבלים כלום, רק ארנונה אולי. נקווה שלא ניכנס גם למיתון אם הסגר יהיה הרבה זמן".

אתה תפתח את המסעדה אחרי הקורונה?

"ברור, אנחנו בטוח נפתח שוב, במיליוני אחוזים, גם אם העולם ייסגר ושארית האוכלוסייה תצטרך מסעדה אחת זה אנחנו. אנחנו מחכים ואנחנו בהיכון. בקיץ הזה אנחנו לא רק פותחים, אנחנו גם אופטימיים. אנחנו יודעים שכבר ביוני המוזיקה תנגן, הסושי יתגלגל וכולנו נשב על הים ונצחק. זה לא יהיה כמו מקודם אבל זה יהיה חי. יש לי הרגשה שכשיפתחו לאט לאט את המדינה יחייבו את המסעדות למדוד חום לאורחים ולצוות במסעדה, שיצטרך גם לעבור בדיקת קורונה תקופתית וגם יבקשו לשמור על ריחוק של שני מטר בין שולחנות. לדעתי יורידו לפחות 50 אחוז מהתפוסה של המסעדה על פי חוק. למזלי, הקיץ מגיע ולנאמוס יש שטח דשא ענק בחוץ אז אני פחות אפגע. העולם קצת ישתנה עד שיהיה חיסון או תרופה ואז הכל יחזור להיות כפי שהיה ואף אחד לא יזכור מילימטר, אבל זה יכול לקחת שנה וחצי-שנתיים ובינתיים יהיה פה פחות טוב. אני מאוד מקווה שזה לא יהיה ארוך וכל עוד זה ייגמר בטווח ה-90 יום עם ישראל יצא מזה. אני כעת שמח בחלקי, וכמו כל אחד אני חי מהחסכונות שלי ומהתקווה".

"מה שמחזיק אותנו זה השוטף פלוס 60"

ויויאן ועמי איינשטיין, החנות איינשטיין פרחים 2LIP בהרצליה

ויויאן איינשטיין

ויויאן ועמי איינשטיין, בעלי חנות הפרחים "איינשטיין פרחים 2LIP", שנמצאת בחצר ביתם בנווה עמל כבר עשור, נאלצו לסגור את חנותם בשל מגפת הקורונה לפני כשבועיים. "בשבוע הראשון של מרץ הרבה חברות התחילו לקצץ בעובדים, היה ים של ביטולים של הזמנות ואף אחד כבר לא הזמין פרחים", מספרת ויויאן, "עבדתי עם בתי מלון, עם עיריית הרצליה, מוסדות, חנויות וחברות רבות בהרצליה ובערים רבות נוספות בין ראשון לציון לנתניה. הרבה היו מזמינים פרחים לאירועים. הייתי אמורה לקשט במות ליום העצמאות, להכין זרים למשפחות האבלות וגלגלי אבל לטקסים, אבל כל האירועים בוטלו והכל נדם. הקפיאו הכל ליום העצמאות ואמרו לי שבמידת הצורך הם יפנו אלי. לא נראה לי שזה יצא אל הפועל. נשארתי עם פעילות של 15 אחוזים בהרצליה והסביבה הקרובה. מהזמנות של 3,000-2,500 פרחים בשבוע ירדתי ל-300-200 פרחים בשבוע, שזה כמויות מזעריות. זרקתי פרחים ב-2,000 שקל כי לא היתה תנועה ולא היה ביקוש. לפרחים אין חיי מדף ארוכים".

מה קורה אתכם עכשיו מבחינה כלכלית?

"מה מחזיק אותנו זה השוטף פלוס 60 והשוטף פלוס 90. בחודש הבא כבר לא תהיה לי הכנסה. עכשיו אנחנו מתנהלים מהרזרבות של השוטף. פתאום אני רואה יתרון בשוטף פלוס. בחודש הבא לא יהיו לי חשבוניות להגיש וגם לא בחודש אחריו. אין לנו מה לעשות חוץ מאשר לקוות שהמדינה תיתן את מה שהיא הבטיחה. אבל אני לא מאמינה שזה יקרה. ראש הממשלה הבטיח שעוד החודש נקבל פיצויים אבל החודש כבר נגמר. מתי בדיוק זה יקרה? גם אין ועדות ואין ומי שיאשר את העברת הכספים. מאפריל אנחנו נתחיל להרגיש את הקשיים הכלכליים. עכשיו אנחנו חיים על הרזרבות של השוטף פלוס 60. בחודש הבא לא יהיה. עד מחצית מרץ עבדנו עם הקבועים שלנו והם בכלל סגורים ואין לי למי לתת את החשבוניות. יש עוד אנשים שחייבים לנו כסף וזה סיפור. אם לא תהיה ברירה נצטרך לקחת הלוואות. בינתיים אין שום הקלות על העסקים הקטנים, רק דיבורים, והבנקים העלו את הריביות במקום לעזור. בעקבות זעקת העצמאים, שמשלמים הכי הרבה מיסים ולא מקבלים כלום והם המפסידים הגדולים, דיברו על מענק של 6,000 שקל לתקופה של חודשיים שזו גם בדיחה בפני עצמה".

תפתחו שוב את החנות אחרי המשבר?

"ברור. אין שאלה בכלל. אני אוהבת את העבודה שלי ובלעדיה לא אשרוד. אני לא טיפוס שישב בחיבוק ידיים. אני אפתח אותה בגדול. אני מחכה שהמלונות יחזרו לפעול, איתם אני עובדת מאוד חזק. אם נצטרך ניקח הלוואות כדי לפתוח את החנות. כשנגיע לגשר נחצה אותו. אנחנו נעבור את הקורונה ונחזור לעצמנו, אם זה ייגמר בסוף אפריל-אמצע מאי עוד נשרוד אבל אם זה יימשך יותר מזה זה בעייתי".

"אני מפחדת שכל מה שבניתי בורח לי בין הידיים"

מרסל בניטה, החנות ג'נסיס אופנת נשים בהרצליה

מרסל בניטה

אין אישה בהרצליה שלא מכירה את חנות הבגדים ג'נסיס אופנת נשים בפסאז' בסוקולוב 29. בעלת החנות מרסל בניטה, בת 58, פתחה אותה לפני 25 שנה כשעברה לגור בעיר ובכאב גדול היא נאלצה לפני כשבועיים לסגור אותה. "לא הופתעתי מהנחיות הממשלה לסגר", היא מספרת, ראיתי את הסימנים כמה ימים קודם לכן, כשכבר אמרו לאנשים להישאר בבתים ולשמור מרחק ונכנסו מעט מאוד נשים לחנות כי אנשים פחדו ולא יצאו לרחובות. היו גם כאלה שהשתעלו בחנות וחששתי ודאגתי לבריאותן של הלקוחות שלי, שרובן מלוות אותי כבר 25 שנה והן כמו משפחה עבורי, וגם לבריאותי שלי. זה מצב די מלחיץ ומפחיד. מאוד כאב לי לסגור את העסק שלי שבניתי בשתי ידיי והוא הבית השני שלי".

איך משבר הקורונה משפיע עלייך ועל משפחתך?

"כמו בעלי עסקים רבים, גם אני לא יודעת מתי ואיך המשבר הזה ייגמר ומה יהיה איתנו מבחינה כלכלית. בנוסף, בעלי, שעובד כשיפוצניק והוא בן 65, הפסיק לעבוד כי הוא מפחד להידבק. המצב מאוד מפחיד ומדאיג אותי. הבת הצעירה שלי היא סטודנטית ואני מסייעת לה בשכר לימוד ואני מסייעת כלכלית גם לבת הגדולה שלי ויש לנו משכנתא לשלם. אני מפחדת שכל מה שבניתי בורח לי בין הידיים. אנחנו כבר מרגישים את הקשיים הכלכליים. גם כך העבודה היתה קשה בשנה האחרונה מבחינה מסחרית בגלל המכירות באינטרנט והקניונים והחנות שלי גם לא נמצאת על הרחוב הראשי ויש בעיות חניה באיזור. אנחנו כל הזמן מנסים לעמוד בקצב ועד עכשיו הכל היה בסדר ופתאום בא הבום הזה. אני מקווה שנצא ממנו".

ציפית להגדיל את המכירות לקראת החג?

"קניתי הרבה סחורה לקראת פסח שזו התקופה שבה אני בדרך כלל עובדת הכי הרבה. הדבר שהכי מלחיץ אותי זה הצ'קים שלי על הסחורה הזו שאמורים לרדת ב-15 לחודש ואני לא יודעת מאיפה אביא את הכסף. בחיים לא חזר לי צ'ק. זה דבר לא נעים. אני לא אוהבת להיות חייבת לאף אחד ובחיים לא ביקשתי עזרה מאף אחד. אני מאמינה שיש עוד אלפים כמוני שלא ברור להם מה יהיה, ושיש עוד הרבה אנשים שהרבה יותר קשה להם ממני. אני רואה אנשים שאין להם מה לאכול וזה עצוב. מהממשלה דיברו על מענק שיתנו לעצמאים ולא ברור מה יהיה עם זה. הבנתי גם שהעירייה דוחה קצת את התשלומים של הארנונה אבל עדיין לא ברור איך זה יעבוד ועל מי זה יהיה תקף. גם הבנקים לא במצב טוב ואני לא מאמינה שהם יגדילו לעסקים את המסגרת".

חשבת למכור דרך האינטרנט?

"למכור דרך האינטרנט זה לצאת החוצה לחנות ולארוז את הדברים ולסכן את עצמי ואת המשפחה שלי. זה גם להוציא שליח וזה עוד הוצאות. וגם מי יקנה עכשיו? אנשים יקנו אוכל ודברים אחרים".

תפתחי את החנות כשהסערה תחלוף?

"אני מאוד מקווה. אני כל הזמן אומרת שאני אזדקן בחנות. אני מאוד אוהבת את החנות שלי והעבודה שלי. אני לא יודעת אם אחרי משבר הקורונה לאנשים יהיה בכלל חשק לקנות בגדים ולבוא לחנות. כולם יהיו פצועים מבחינה כלכלית. אנחנו מקווים לטוב אני ושתהיה לנשים מוטיבציה לבוא ולקנות. אני עם הרבה כוחות ויש לי המון רצון לחזור לחנות ואני מקווה שזה יקרה".

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו