מתחם הבית

נמאס מהשחיתות, מכתבי האישום, מהרוע, מהמניפולציות, מהשקרים, מההסתה, מהשנאה. קח אתך את האספסוף האלים שאתה מטפח, וצאו לנו מהחיים הפוליטיים

לא משנה אם השמעתם עוד פליטת פה מטומטמת שמעידה על חוסר הבנה של הציבור. לא משנה אם שוב הצטלמתם מפרים את ההנחיות של עצמכם. לא משנה אם פיניתם מאהל מחאה כזה או הפגנה אחרת. אתם לא תישארו שם לנצח

בעוד שלילדים יש קרוב ל-80 ימי חופש בשנה, לנו, ההורים, יש ביחד קרוב ל-30. לא משנה מה החישוב המתמטי שנעשה, המציאות הזו בלתי אפשרית

כל חיבור בין המילים "מסיבה" ו"לא חוקי" הוא פאשיסטי ומעוות. וגם, כל מי שמבינ/ה הבנה הכי מינימלית בנוער יודע/ת שאיסורים מביאים להתנסות מוגברת בפרי האסור

נשים, תזכרו: מותר לכן להרוויח את הפנטזיה שלכן. גברים עושים את זה כל הזמן. פשוט תתאמנו על זה, למען הדורות הבאים

זו היתה שנה של מדידות חום בבקרים, של שימוש אובססיבי באלכוג'ל, של למידה מרחוק, של ריחוק חברתי. או כמו שהבן שלי סיכם: "כיף"

לימדתם אותנו שיעור שלא נשכח. לימדתם אותנו שאי אפשר לסמוך עליכם. שהכוחניות מוכיחה את עצמה. כפיים

לכל אדם בר דעת ברור שאפילו כשילד או ילדה מבקשים ממנו לקיים אתם יחסי מין, אין מדובר בהסכמה. חוץ מזה, ילדה נראית ילדה, גם אם מרחה שכבת מייקאפ עבה והשתמשה באייליינר ומסקרה

מי שלא מחייך אלי הוא לא נחמד. יפה שווה טיפשה. היצר ההישרדותי הקדמון שלנו הפך במרוצת השנים למערכת אמונות מגבילה שמפלגת ביננו

ההסללה הזאת, שמתחילה בגיל גן, לפיה כחול לבנים ו-ורוד לבנות, מסתיימת בייצוג נמוך של נשים בהנהגת המדינה, במשכורות נמוכות לעומת גברים ובאלימות כלפי נשים

ההחלטה למנות את חבר הכנסת עודד פורר לראשות הוועדה לקידום מעמד האישה זה כמו להעמיד בעל/ת עור לבן בוהק בראש Black Life Matters

כנראה שהתרגלנו להתנחם מתלאות ההווה בחובות העתיד. מן אסקפיזם כלכלי שטומן בחובו תשלומי ריבית בפריסה נוחה ל-36 חודשים

לס מוצג בתקשורת כ"ליצן החצר". למה זה ככה? אולי כדי לחזק את הגישה למשבר שמייצגים משרד הבריאות והממשלה. וגם: כך מעודד הזום אקטיביזם נשי

זה לא משנה כמה חרוצות אתן, או נדיבות, או יוזמות, או תורמות, או יצירתיות, אם רואים לכן עוד סנטימטר מהירך

הליברליזם הגברי נעצר ברובו בהכרה בנשים כבנות אדם. פתיחת המעמד שרכשו לעצמם גברים לתחרות מול נשים לא באה בחשבון. לכן הנטייה להמשיך למשטר גוף של נשים צעירות

אין מפגשי זום כיתתיים, הטלוויזיה דוממת, הכריות שבו למקומן על הספה. לראשונה מזה חודשיים הצלחתי להתחיל לעבוד ללא מפריע. רגע, שיט, כבר ארבע

רוצות ורוצים קוד לבוש אחיד בבתי הספר? תחזירו את התלבושת האחידה. עד שזה לא יקרה אני מציעה פשוט לסתום

אי אפשר שבתקופה העדינה הזאת הכל יהיה מושלם. אבל הנה שלושה דברים שכן אפשר לעשות