הטור של מיכל טראוריג

גם אני לא יודעת מה עדיף, שופינג און ליין או קנייה בחנויות. אז כצעד ראשון בדרך להחלטה, הכנתי רשימה

היא מינפה את הבושה לפמיניזם והפכה את הפדיחה לנשיות מהפכנית. כפיים לעדן בן זקן

מבחינתו לא היה כלום, לא יהיה כלום, וכולנו כלום אחד גדול

הסיפור העיתונאי על בועז ארד ז"ל הוא סיפור ראוי. גם חשיפת שמו של ארד בכתבה הייתה ראויה

שבירת קירות, הזזת אינסטלציה, החלפת אמבטיה? זה לא בשבילי. סיפור הישרדות

“אוי ואבוי אם כל הנשים יהפכו גברים”, אמר ח”כ בצלאל סמוטריץ’, זה שמשוכנע שהוא הרני רהב של אלוהים

בזמן האחרון אני מגיעה לצפון לעיתים תכופות, ליתר דיוק, לקרית שמונה שתושביה הם בעיני הגיבורים האמיתיים שלנו

הבן שלך לא יכול להיתפס כשהוא מחפיץ נשים ומתנהג כאחרוני הזנאים בתל ברוך

רוצה להשאיר מורשת ולהשפיע? קח את הכסף של רפורמת התזונה והפרסומות שלה, ותשקיע אותו בדבר האמיתי

גם אני נכנסתי בהתלהבות לאחת מקבוצות הפייסבוק, “זכרונות ילדות”. עד שדרך הפוסט על ליאורה מחטיבת שרת הבנתי מה הקבוצה הזו לא יכולה לתת לי

אני לא מצליחה להפסיק לחשוב איך זה שהאיש הזה הפך למראיין לגיטימי בטלוויזיה הישראלית

פעם אחת עשיתי את הטעות הזו, וזה כלל חום אימים, דחיפות, צעקות, מים, דובונים ושתן של פעוט

המכון שנפתח, הרעש באוטו, ההתכרבלות במיטה, המוגבלות של המטריה. חורף זו עונה שמבאסת אותי

אזור השרון ידוע בתור ממלכת הקניונים, אז בתור מבקרת קבועה בהם החלטתי לחלק להם תארים

הם מפחדים לגשת, להגיד מילה לא במקום, מבררים בעדינות לפני כל רמיזה מינית

כולנו אוהבים לצפות באודישנים של תוכניות ריאליטי. אבל אחרי זה אין כלום. כי בתעשייה הזו אין כמעט כלום. וגם לאלו שהשופטים מבטיחים להם עתיד מוזיקלי, אין הרבה

על הפיצול של ערוץ 2, על פסטיבל הפרידה המיותר, על הראיון עם שר התקשורת, ועל הקשר של כל זה לאובססיה של ראש הממשלה

כאלה כמו אליה קדוש יש כאן בערימות. הבעיה היא שהמדינה לא מגינה על הרופאים